מוחמד בכרי חוזר לג'נין בסרט חדש: "אי אפשר להסתיר את השמש"

שמו של מוחמד בכרי זוכה לעניין ברחוב הישראלי, אם ככוכב קולנוע אהוד בשנות ה-80 וה-90 בעקבות הופעתו בסרט "מאחורי הסורגים" ובסרטים נוספים, ואם כבמאי נרדף המתמודד עם תביעות נגדו ב-20 השנים האחרונות, מאז יציאת הסרט "ג'נין ג'נין" ב-2003.

"ג'נין ג'נין", סרט דוקומנטרי שביים בכרי על הפלישה למחנה ג'נין במהלך האינתיפאדה השנייה, היווה נקודת מפנה בחייו. הוגשה נגדו תביעת דיבה בטענה שהכפיש חייל שהשתתף בפלישה לג'נין, ובאוגוסט 2023 בית המשפט פסק נגדו.

בעוד הקריירה האמנותית שלו בישראל הוקפאה, הקריירה שלו מחוץ לישראל לא הושפעה, אלא אף התרחבה ובכרי ממשיך לקחת חלק ביצירות רבות. בימים אלה יוצא סרטו החדש, "ג'אנין, ג'נין" ("ג'אנין" פירושו "עובר", ג'נין היא העיר), שבו הוא מציג עדויות מהפלישה הצבאית למחנה ג'נין בשנה שעברה, תוך שהוא מתרכז באירועים של ה-3 ביולי 2023.

"זהו המשך של הסרט הראשון, ג'נין ג'נין, אבל עם תזמון שונה ונסיבות שונות", אומר בכרי בראיון ל"שיחה מקומית", ומוסיף: "'ג'נין, ג'נין' הראשון הראה עדויות וסצינות מהפלישה למחנה ג'נין באינתיפאדה השנייה ומהקרבות הקשים שהתרחשו שם. הסרט הנוכחי מציג עדויות מהפלישה הקשה שהתרחשה ביולי 2023, שקדמה לו הפצצת המחנה שהביאה להרג של 12 פלסטינים.

"ביקרתי במחנה זמן קצר לאחר הפלישה, ההרס היה כבד מאוד, אם כי לא באותה מידה כמו ב-2002. האנשים שדיברתי איתם, שחלקם השתתפו בסרט הראשון לפני 22 שנה, השוו בין שתי הפלישות. העדויות היו שונות, כמובן, היו כאלה שאמרו שהפלישה הזו היתה קשה מזו ב-2002, והיו כאלה שאמרו הפוך. הסרט הוקרן עד כה ברמאללה ובבית לחם, וצפויות עוד כמה הצגות".

כאמור, באוגוסט 2023 הכריעו השופטים בתביעת הדיבה שהוגשה נגד בכרי. "יותר מעשר שנים לאחר הקרנת הסרט, הופיע אדם, אמר שהוא קצין ישראלי שהשתתף בפלישה ושהסרט העליב אותו ופגע בשמו הטוב", מספר בכרי. "הוא הגיש נגדי תביעת דיבה, למרות שהוא מופיע ל-3 שניות בסרט, בקטע ארכיון שאינו מהמצלמה שלי.

"בינואר 2021, בית המשפט המחוזי בלוד אסר על הקרנת הסרט בישראל, והורה להשמיד עותקים קיימים שלו וכן גזר עלי לשלם פיצויים לאותו קצין. ערערתי לבית המשפט העליון , ובגלל שבית המשפט העליון בישראל מאוד 'הוגן' בתיקים מסוג זה, הוא פרסם בזמן הפגרה של בתי המשפט החלטה לדחות את הערעור שלי". בכרי נדרש לשלם פיצוי של 175 אלף שקל לתובע, ועוד 50 אלף הוצאות משפט.

הרדיפות הללו, אומר בכרי, לא הרתיעו אותו מלהעביר את המסר, ולכן לא היסס לביים את הסרט החדש, אך הוא סבור שהקשר בינו לבין הצופה הישראלי נותק וקשה יהיה לבנותו אותו מחדש: "לא עבדתי הרבה בקולנוע הישראלי, השתתפתי בשלושה סרטים בסך הכל. למרות שאני מחשיב את עצמי כאדם אופטימי ומאמין שאפשר לפתור את כל הנושאים באמצעות דיאלוג, ההיסטוריה הרחוקה והקרובה הוכיחו שישראל לא מבינה את שפת הדיאלוג ואינה רוצה בה בכלל. היא שוללת את זכותם של אחרים, ואינה יכולה להיות פרטנר לאדם כמוני המאמין בחופש ובעצמאות ובזכותם של עמים לקבוע את גורלם ולחיות בשלום.

 

"הם (הישראלים) פשוט לא מאמינים בזה, ורואים את עצמם כעם הנבחר בידי אלוהים. בעיניי, הם לא העם הנבחר, אלא העם המבולבל (בערבית יש דמיון פונטי בין המילה 'נבחר', מח'תאר, לבין המילה 'מבולבל', מחתאר, ב"ז), והם הוכיחו ועדיין מוכיחים שהדיאלוג איתם אינו אפשרי, אז אני לא יכול להשפיע על הרחוב הישראלי, ואני לא רוצה יותר".

רוב הסרטים שבהן משתתף בכרי בשנים האחרונות הם בינלאומיים: בשנתיים האחרונות השתתף בסרט של הבמאי המצרי-שוודי, טארק סולח, "הילד מקהיר" (שמו במקור "קונספירציה בקהיר"), וכן בסרט של הבמאית האמריקאית ממוצא פלסטיני, שירין דעיבס, שעדיין לא הוקרן.

"אין ספק שלעבוד בקולנוע הבינלאומי זה מקצועי יותר, אבל זו לא הסיבה היחידה שמניעה אותי. אני כבר לא רואה את עצמי בקולנוע הישראלי", אומר בכרי. "אני רואה את עצמי ברמה גבוהה יותר מבחינה אמנותית וגאה בזה. אני לא אומר זאת מתוך יהירות, זו פשוט מציאות. גם כשכיכבתי בקולנוע הישראלי בשנות ה-80 וה-90, זה היה רק בזכות הכישרון שלי, לא בחסדו של איש. היום אני מתבייש להיות חלק מהקולנוע הישראלי, בפורומים הבינלאומיים זה מביש, אלא אם כן מדובר בסרט שמשקף בצורה יוצאת דופן את המצפון האנושי ומשדר מסר של אמת. סירבתי להשתתף ביצירות רבות בישראל ובחו"ל, שהייתי אמור להרוויח מהם סכומים גדולים, מסיבות מצפוניות ומוסריות".

למוחמד בכרי ולאשתו, לילא, חמישה בנים ובת אחת, יאפא, שהופיעה בעבר באחד מסרטיו, אך זנחה את העיסוק בקולנוע לטובת עבודה בתחום החינוך. חמשת אחיה, לעומת זאת, פעילים בתחומי האמנות ורובם עוסקים במשחק מחוץ לישראל – בארה"ב, באירופה ובמדינות ערב. "לא כפיתי על הבנים שלי לא לעבוד בקולנוע או בדרמה הישראלית, כי אני לא כופה עליהם שום דבר ולא מתערב בבחירות שלהם, אבל כולם בחרו לעבוד בחו"ל וכולם זוכים להצלחות בתחומם, לכל אחד מהם יש את הסגנון שלו ואת הדרך שלו".

"הפתרון יגיע כאשר העם הישראלי יתעשת"

בכרי נולד ומתגורר בכפר בענה שבגליל. כמו כל היישובים הערביים, גם הכפר שלו סובל מהעלייה הדרמטית ברמת האלימות והפשיעה בחברה הערבית בשנים האחרונות: על פי מחקר שערך מכון "טאוב", החברה הערבית בישראל מגיעה למקום השלישי מבין מדינות ה-OECD במספר מקרי הרצח ביחס למספר האזרחים, אחרי קולומביה ומקסיקו.

"רמת האלימות והפשיעה המתפשטת בחברה שלנו היא חריגה, ואני מאשים בבירור את ממשלות ישראל בהזנחה מכוונת במשך עשרות שנים, באפליה גזענית. השאירו אותנו מחוץ לפרויקטים רבים, הרשויות המקומיות לא עובדות כמו שצריך ואין מספיק תקציבים, אין חינוך, אין תרבות, ומעל לכל, שלטון חוק כמעט לא קיים, ולכל זה מתווסף מצב כלכלי קשה", אומר בכרי.

"כל התנאים הללו יחד יוצרים מציאות של פשיעה. לכו לארה"ב וחפשו איפה יש פשע, תמצאו אותו בשכונות ובאזורים חלשים כלכלית שסובלים מהידרדרות במצב חברתי. אני לא אומר שאין עלינו אחריות כחברה, יש אחריות חברתית, אבל החברה אינה מדינה ואין לה כלים או יכולות. ממשלות הימין לא מתחשבות בנו מלכתחילה, מתייחסים אלינו כאילו עושים לנו טובה שנותנים לנו לחיות כאן".

בשיחה עם איש מעורב פוליטית כמו בכרי, אי אפשר שלא להתייחס למלחמה בעזה ולמתקפת 7 באוקטובר. "מבחינתי, העניין בעזה לא התחיל ב-7 באוקטובר, אלא ב-1948, עם הנכבה, האסון של העם הפלסטיני, כאשר יותר מ-90% מבניו גורשו מהכפרים והערים שלהם בכוח

הנשק, ומאות כפרים נהרסו. אחת ההשפעות של הנכבה היא מה שקרה בעזה, ומה שקורה בשנים האחרונות, אבל ישראל מכחישה זאת, מדברת כאילו העולם התחיל ב-7 באוקטובר כשחמאס ביצע את המתקפה שלו.

"היו פשעים ב-7 באוקטובר, כולל פשעים נגד האנושות, אין מקום להכחיש את זה, אבל התגובה הישראלית היתה לא פרופורציונלית. מה שהצבא הישראלי חולל בעזה, ההרוגים, הנעדרים והפצועים, ההרס המסיבי, המוחלט והמתמשך של אזור שגרים בו שני מיליון בני אדם, ההפצצות היומיות שעדיין מתרחשות – כל אלה אינם 'תגובה' ולא מרדף אחרי החמאס, אלא נקמה, שנאה ופשע נגד האנושות, וצריך להעמיד את ישראל ואת מנהיגיה לדין על כך, ואני מקווה שהם יועמדו לדין".

למרות הדיבורים על עסקה מתקרבת, בכרי לא מאמין שהפתרון הוא הסכם הפסקת אש: "אני לא מחכה לישועה מעסקה או מהסכם להפסקת אש, אפילו לא מהקהילה הבינלאומית. הפתרון יגיע כאשר העם הישראלי יתעשת ויכיר בכך שהסיבה לכל הדברים שקורים היא הכיבוש שמתמשך בגדה והמצור על עזה, ושאין לאף אחד זכות היסטורית על הארץ הזו. האדמה לא שייכת לאיש, אנחנו אלה ששייכים לארץ, כל מי שנולד בה וכל מי שגורש ממנה בכוח, לכל אחד יש זכות בארץ הזאת.

"בלי הכרה בזכות זו, המלחמות יימשכו ויהיו עוד 7 באוקטובר, ולא בהכרח בעזה, ולאו דווקא על ידי חמאס. לכל עם תחת כיבוש שנמשך שנים יש זכות להילחם בכיבוש, כך אומר ההיגיון האנושי, ולא משנה כמה נמשכים הכיבוש והעבדות, אי אפשר להסתיר את השמש. הייתם עבדים במצרים, ברחתם מעבדות וחייתם עם העמים הערבים בשלום, עד שעשיתם את מה שעשיתם ב-1948 וגזלתם מעם אחר את חירותו ואת ארצו, זו היא האמת. אין פתרון מבלי לפתור את הסוגייה המקורית, בלי להכיר בעוול היסטורי".

במסר לרחוב הישראלי, אומר בכרי: "למרות האי וודאות ולמרות היעדר האופק, אני מקווה שהממשלה הזו והתקופה הזו בישראל יהיו שלב מעבר בחיי המדינה, שלב שחולף, כי אלמלא כן, אין עתיד במדינה הזאת, לא ליהודים ולא לערבים. ממשלות הימין הללו יגררו את האזור למלחמת עולם, שכן הן אינן מבינות שום שפה מלבד שפת הכוח".