כך עברתי דירה מתל אביב לבית לחם: מחשבות לסיום

אחרי שחצתה מחסומים והקיפה חצי עולם בעקבות אהבת אמת, העיתונאית מאיה גוארניירי מסכמת מסע

מאת:

כותבת: מאיה גוארניירי

התחלתי לכתוב את הסדרה הזאת בדצמבר 2014, כמה חודשים אחרי שהגעתי לארה"ב, וסיימתי לכתוב בספטמבר 2015. לא מעט השתנה מאז. קצת אחרי שסיימתי לכתוב את הפרק האחרון החלה ההסלמה הנוכחית של האלימות. בנוסף, חזרתי לישראל-פלסטין באוקטובר-נובמבר 2015 (וכתבתי על זה כאן) להשלמות במחקר שלי על מהגרי עבודה ומבקשי מקלט אפריקאים במדינה היהודית, שהתחיל ב-2007, לטובת ספר בנושא שצפוי לצאת בקרוב.

למרות ההחרפה במצב הפוליטי נפגשתי לראשונה עם משפחתו של בעלי בנובמבר האחרון, ובינואר ילדתי את בננו הבכור, מוחמד, וכך קיבלנו סוף טוב לסיפור.

> מתל אביב לבית לחם: סיפור אהבה חוצה גבולות בן שישה פרקים

כביש, דרום הר חברון (אורן זיו / אקטיבסטילס)

כביש, דרום הר חברון (אילוסטרציה: אורן זיו / אקטיבסטילס)

אבל מה עם ישראל ופלסטין? האם לשני העמים שחיים בארץ הזו יש סיכוי לסוף טוב? בעבר האמנתי מאוד בפתרון המדינה האחת. ליתר דיוק, לא קראתי לו בשם הזה כי אני לא מסכימה שמדובר ב"פתרון". האמנתי במה שקראתי לו אז "תוצאת המדינה האחת". להתחשב בעובדה שממשלת ישראל כבר כיום שולטת ברוב תחומי החיים של כל התושבים בין הירדן לים, כבר עכשיו יש מדינה אחת דה-פקטו. חשבתי שזה בלתי נמנע שתהיה הכרה רשמית בכך שזה המצב ושתוכרז מדינה אחת. זה רק עניין של זמן ושל לחץ בינלאומי, חשבתי.

אבל אחרי כל החוויות שצברתי במגורים ובעבודה הן בגדה המערבית והן בישראל – וממש לא הכל הצליח להכנס למסגרת הצרה של הסדרה הזאת – אני כבר לא מאמינה שיש פתרון לסכסוך, בין היתר בגלל שלכל כך הרבה פלסטינים, ישראלים וזרים יש אינטרס בשימור המצב בדיוק כפי שהוא. אפילו אם בסופו של דבר ייחתם הסכם שלום כלשהו, אני לא מאמינה שהוא יביא לסיום הלחימה, בין אם בין שני הצדדים ובין אם בלחימה פנימית בכל אחד מהם בנפרד (וכן, בהחלט אפשר לטעון שיש כאן יותר מ"שני צדדים").

מספר קוראים כתבו לי והציעו שאהפוך את סדרת הסיפורים שכתבתי כאן ספר. אני מנסה לעשות את זה עכשיו. תודה על העידוד, ותודה שקראתם.

מאיה גוארניירי היא עיתונאית וסופרת. הכתבות שלה מתפרסמות בגופי תקשורת בינלאומיים שונים, כמו 972+, אל ג'זירה, גארדיאן, לה מונד דיפלומאטיק, ניו יורק טיימס, רום פור דיבייט, סוכנות החדשות ההומניטרית האו"ם, ונשיונל. היא מסקרת את הסכסוך ועובדים זרים ופליטים אפריקאים. המאמרים והסיפורים הקצרים שלה פורסמו בקניון ריביו, נראטיב, סלייט, ומקומות נוספים. הפוסט פורסם במקור באנגלית באתר 972+, ותורגם על ידי חגי מטר.

> יזכור עם ישראל כי על החרב לא חיים

 

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
ראש הממשלה נפתלי בנט והמפכ"ל קובי שבתאי בביקור ברהט, ב-6 בדצמבר 2021 (צילום: נועם רבקין פנטון / פלאש90)

ראש הממשלה נפתלי בנט והמפכ"ל קובי שבתאי בביקור ברהט, ב-6 בדצמבר 2021 (צילום: נועם רבקין פנטון / פלאש90)

ביישובים הערביים השטח בוער, והפעם זו לא מטפורה

למרות התוכנית החדשה למאבק באלימות ובפשיעה בחברה הערבית, התקציבים ומבצעי הראווה, התחושה היא שהאלימות רק מתגברת, ושההכרזות על פתרון הבעיה בתוך חצי שנה הן מופרכות. "הקמפיינים הממשלתיים הם רק משככי כאבים"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf