לקיים פסטיבל קווירי כשהפשיזם בפתח
פסטיבל ההיסטוריה הקווירית השישי של חיפה, המתקיים בשנת היובל של האגודה למען הלהט"ב, עוסק בין היתר בהיסטוריה של האגודה, בקוויריות ומלחמה ובמאבקי הקהילה. "לכולנו יש תפקיד לעצור את ההידרדרות לפשיזם, תהליכים כאלה אף פעם לא נעצרים בקהילה אחת"
"הדור שלנו שוכנע שזהות קווירית היא המצאה חדשה של המודרנה". צילום מתוך סרט הפתיחה של הפסטיבל, "דה האן: קול מחוץ לזמן" (באדיבות הבמאי)
ביום חמישי נפתח פסטיבל ההיסטוריה הקווירית השישי של חיפה, יוזמה של פרויקט ההיסטוריה הגאה החיפאית – ארכיון קהילתי ופרויקט תיעוד של הקהילה הגאה בחיפה, שנוסד בשנת 2015. השנה, הפסטיבל מתקיים בתקופה חשוכה לא רק עבור האזור, כשבוע לאחר תקיפה קטלנית של ישראל בעזה, כי אם גם ספציפית עבור הקהילה שאותה מארגני הפסטיבל מבקשים לחגוג, לאור דיווחים של האגודה למען הלהט"ב בחודשים האחרונים על תקיפות אלימות חוזרות ונשנות נגד חברי הקהילה.
"הפסטיבל מנכיח סיפורי חיים קוויריים ומסרב להיכנע למטרתה של האלימות: להכחיד את הנוכחות שלנו במרחב הציבורי", אומר דותן ברום, מורה דרך, אקדמאי וממארגני הפסטיבל. ברום מציין גם את המורכבות של הקהילות הגאות בחיפה עוד לפני גל התקיפות. "אנחנו ברגע של תחילת מאבק עם 'הקשת החיפאית' מול העירייה, שקיבלה כסף מהמשרד לשוויון חברתי ולא ממצה את התקציבים ומתנהלת בבעייתיות מול בית הקהילות. העירייה התחייבה לנהל מקום עבור צעירים להט"בים שמגיעים לחיפה, ולא עושה את המוטל עליה".
הפסטיבל מציין חמישים שנה לאגודה למען הלהט"ב ביום עיון ייעודי ב-27 במרץ, שבו יתקיימו שני מושבים: מושב של פעילים באגודה משנות ה-70 עד שנות ה-90, ומושב נוסף שבו יוצגו מחקרים חדשים על ההיסטוריה של האגודה.
"האגודה היא הארגון הבודד הכי חשוב בהיסטוריה של הפוליטיקה של הקהילה הגאה", אומר ברום. "שנת היובל היא תירוץ להסתכל עליה במבט מורכב – לציין את ההישגים המרשימים שלה, ולזהות מתי היא נכנעה לטרנד של הלאומיות". ברום מדבר על הומו-לאומיות כעל אידאולוגיה רבת השפעה בקהילה הלהט"בית הישראלית, אשר קיבלה ייצוג לאורך עשורים – החל מסרטיהם של איתן פוקס וגל אוחובסקי, ועד לקמפיין המילואימניקים בחשבון האינסטגרם של האגודה למען הלהט"ב בחודשים הראשונים של המלחמה בעזה. "אני בטוח שהיו מאבקים פנימיים בתוך האגודה בנושא הזה", אומר ברום. "אפשר להיאבק על המסגרת הזו בצורה פוליטית".
הפסטיבל מבקש לאפשר דיון פוליטי בהתנגדות קווירית משמעותית למלחמה, באמצעות הקרנת הסרט "רקמה אדומה" (בוסניה הרצגובינה, 2017). "הסרט עוסק בפעילות ופעילים להט"בים ופמיניסטים מגרמניה ויוגוסלביה שהתנגדו למלחמה", אומרת יעל שכנר, ממארגנות הפסטיבל. "זוהי הפעם השנייה שהסרט מוקרן בפסטיבל. בפעם הקודמת, לפני שלוש שנים, הקרנו אותו בהקשר של מאבק משותף נגד הכיבוש. כיום אנחנו חוזרות אליו בפאנל תחת הכותרת של המאבק במלחמה". שכנר תנחה פאנל על קוויריות ומלחמה לאחר הקרנת הסרט ב-4 באפריל.
"לכולנו יש תפקיד בעצירת המלחמה וההידרדרות לשלטון סמכותני ולפשיזם", אומר איתמר אבנרי, אחד המשתתפים בפאנל "קוויריות ומלחמה". "לקהילה שלנו יש את היתרון בהבנה שתהליכים כאלה אף פעם לא נעצרים בקהילה אחת ספציפית. אנחנו יודעות ויודעים שממשלה שעושה דה-הומניזציה לפלסטינים לא תעצור שם". אבנרי, חבר במועצת עיריית תל אביב, הוא חבר הנהגת "עומדים ביחד". "אנחנו כבר רואים את המתקפה המאורגנת על קהילת הטרנס והעלייה הכללית בטרנספוביה. מול תהליכים כאלה התשובה חייבת להיות התארגנות, ולקהילה שלנו יש את ההיסטוריה ואת הידע הנחוצים כדי להתארגן. יש לה גם את התמיכה של רוב הציבור בישראל ואת הקשב".
"שנת היובל היא תירוץ להסתכל על האגודה במבט מורכב – לציין את ההישגים המרשימים שלה, ולזהות מתי היא נכנעה לטרנד של הלאומיות". דותן ברום (צילום: לייה רוז מגן)
שותפות הגורל בין קהילות שנאלצות להיאבק על זכויותיהן ועל עצם קיומן איננו ברור מאליו לפוליטיקאים להט"בים בולטים בישראל, כגון אמיר אוחנה או עידן רול, שעשו הדים בתקשורת הישראלית כשתבעו לשלול ממיליוני פלסטינים בגדה המערבית את הזכות להגדרה עצמית. סרט הפתיחה של הפסטיבל, "דה האן: קול מחוץ לזמן", מזכיר שהרצח הפוליטי הראשון של התנועה הציונית בשנת 1924 היה למעשה נגד פעיל יהודי הומו, אנטי ציוני, שדרש הכרה בזכויות הפלסטינים. אותו פעיל היה החרדי יעקב ישראל דה האן.
"דה האן הוא אחד האבות הקדמוניים החשובים של חירות להט"בית בארץ ישראל", אומר צבי לנזמן, במאי הסרט. "הוא ראה את הערבים שחיו כאן והיה לו ברור שצריך לדעת את השפה שלהם, וליצור הסדר שמתאים גם להם. הוא חיפש הסדר כזה. הוא נפגש עם נכבדי השלטון הערבי המקומי. זה הרגע שבו, ככל הנראה, החליטו גורמים מסוימים בהנהגה הציונית שצריך לחסל אותו. הוא לא הסכים להדחיק ולמחוק את הערבים".
בסרטו הקודם, "הטיפול", לנזמן עסק בטיפולי המרה בחברה הדתית והחרדית בישראל. "זה פסטיבל שחשוב לי אישית כי גדלתי בסביבה דתית", הוא אומר. "גם מחוץ לסביבה הדתית – הדור שלנו שוכנע שזהות קווירית היא המצאה חדשה של המודרנה. אבל אנחנו כמובן יודעים שלהט"בים תמיד היו. אחד הדברים שמחלישים את הלהט"בים בעולם הוא שההכחשה והמחיקה ההיסטורית מנעה מאיתנו להרגיש שיש מורשת, שיש משמעות, שיש עומק לזהות שלנו ולקיום שלנו. הפסטיבל עוזר ללקט חוויות מושתקות ומודחקות, לגאול אותן מהחושך שלהן, ולתת לנו שורשים".
הפסטיבל יסתיים ב-5 באפריל ויכלול מגוון אירועים ברחבי העיר, כולל הקרנות סרטים, הרצאות, מסיבות, שתי תערוכות אמנות וסיור. את התוכנייה המלאה אפשר למצוא כאן.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
