לפי המשטרה והשב"כ, רק לפלסטינים יש מניע גזעני
אף שברור שהמתנחל החשוד ברצח בבורקה לא הגיע לשם על רקע אהבה נכזבת, המשטרה החליטה למחוק את "המניע הגזעני" מהחשדות נגדו. כאשר מדובר בנאשמים יהודים, זו שיטה
לא מניעים תמימים. אלישע ירד, שקרא בעבר למחוק את חווארה, מובא למעצר בקשר להרג הפלסטיני בבורקה, אוגוסט 2023 (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)
לפני יומיים דווח ש"בבקשה שהוגשה לבית המשפט להארכת מעצרו של יחיאל אינדור, הוסר המניע הגזעני מהחשד לרצח הפלסטיני קוסאי מעטאן מהכפר בורקה". באותו דיווח גם נאמר שכאשר סניגורו של אינדור טען שהירי נעשה מתוך הגנה עצמית, השיב נציג המשטרה כי "מי שמגיע רעול פנים, לא מתגונן".
>> מאחורי כל פוגרום עומד מנגנון מדינתי שלם, מהצבא ועד לפרקליטות
אבל נראה שיש סתירה מובנית בין האמירה של נציג המשטרה לגבי העובדה שאינדור הגיע לבורקה רעול פנים ובין ההחלטה להסיר את המניע הגזעני מהעבירה המיוחסת לו. הרי מה הטעם שמצא אותו אינדור לרעות את צאנו בערב שבת בפאתי בורקה כשהוא רעול פנים, יחד עם חבר נוסף מהמאחז הלא חוקי עוז ציון, ובאותה הזדמנות לשרוף – לכאורה, הכל לכאורה – רכב פלסטיני, לפגוע ברכוש ולירות באקדח וברובה?
מה לעזאזל לא גזעני או לא לאומני באירוע הזה? מה היה המניע לירי שגרם למותו של מעטאן? אהבה נכזבת, חוב כספי, שגעון רגעי? או אולי כעס או תסכול על כך שהפלסטינים העזו לעמוד על שלהם, להשיב מלחמה שערה ולנסות לגרש, אפילו בכוח מסוים אם כי מעמדת נחיתות מול החמושים בנשק חם, את הפולשים לאדמתם. אלישע ירד, שותפו של אינדור למסע לבורקה, הסביר היטב את דעותיו בנושא הזה. במרץ השנה הוא הפיץ סרטון המסביר ומנמק מדוע צריך למחוק את חווארה, ובהמשך צייץ בחשבונו הפרטי, ש"חווארה צריכה להימחק".
הסרת המניע הגזעני גם אינה מתיישבת עם ההודעה המשותפת, החריגה, שפרסמו בסוף יוני השנה הרמטכ"ל, ראש השב"כ ומפכ"ל המשטרה ובה הגדירו את אלימות המתנחלים נגד פלסטינים חפים מפשע כ"טרור לאומני" והדגישו ש"אנו מחויבים להילחם בהן". אגב, קריאה חוזרת בהודעה המשותפת מעלה תמיהה לגבי מידת הקשר למציאות של ראשי מערכת הביטחון. "בימים האחרונים מתבצעות בשטחי יהודה ושומרון תקיפות אלימות של אזרחים ישראלים נגד פלסטינים חפים מפשע", נאמר שם. בימים האחרונים, לא בחודשים ובעשרות השנים האחרונות?
השב"כ שלל מיד את האפשרות שנרצח על רקע גזעני. הלוויתו של עלי חרב מהכפר איסכאכא (צילום: אורן זיו)
החשד לרצח בבורקה מזכיר מאוד "אירוע חיכוך", אחת הדרכים של הצבא והמשטרה להגדיר פוגרומים בגדה, שהתרחש לפני קצת יותר משנה באדמות הכפר איסכאכא שליד אריאל. פעיל של תנועת "נחלה" ואיתו קבוצת נערים נכנסו לאדמה פלסטינית פרטית כדי להכשיר את השטח להתנחלות במקום. כשהדבר נודע לאנשי הכפר, הם ניסו לגרש, בצעקות וקללות, את הפולשים. האירוע הסתיים כשאותו פעיל ימין דקר למוות את עלי חרב, תושב איסכאכא.
הדוקר נחקר תחילה בשב"כ במשך כחמישה ימים ואז גם נמנעה ממנו פגישה עם עורך דין. בחומרי החקירה שהועברו לעו"ד של משפחת חרב לא נכתב מה נאמר בחקירתו, אולם מאוחר יותר פורסם מטעם השב"כ כי "אחרי חמישה ימים התברר שלא מדובר באירוע מתוכנן על רקע לאומני ולכן המליץ השב"כ להעביר את החקירה להמשך טיפול המשטרה". המשטרה לא התאמצה יותר מדי, וחרף ראיות מצולמות, עדויות של אנשי הכפר ושקרים של הדוקר, התיק נגדו נסגר מחמת חוסר ראיות מספיקות. ערר על סגירת התיק תלוי ועומד.
אבל נחזור רגע להודעת השב"כ שהדקירה באיסכאכא לא היתה אירוע לאומני. אם הריגה במהלך פלישה לקרקע פלסטינית פרטית אינה אירוע לאומני, אז מהו אירוע שכזה? והאם מחיקת המניע הגזעני מהחשד לרצח בבורקה מלמדת שיש מי שחושבים שאנשי המאחז עוז ציון הגיעו רעולי פנים וחמושים בנשק חם לבורקה רק כדי לפגוע ברכוש, ומשהופתעו מכך שהתושבים לא מסכימים למעשיהם, נאלצו לירות ולהרוג?
שתי ההחלטות התמוהות שלא לייחס לעבריינים מאיסכאכא ומבורקה מניע לאומני או גזעני הן בעייתיות. אם אותם עבריינים יהודים יורשעו בסוף ההליך – והסיכוי לכך, כפי שאנחנו יודעים מניסיון העבר לגבי תקיפות של מתנחלים, שואף לאפס – הם צפויים לעונשים מופחתים מאוד ביחס לעבריין המבצע "פשע שנאה" כמשמעותו בחוק.
המניע הגזעני יוחס בעיקר לערבים. הצתת מכונית במהלך ההתנגשויות בעכו במאי 2021 (צילום: רוני עופר / פלאש 90)
קחו לדוגמה את תושבי עכו הערבים, שנעצרו אחרי אירועי "שומר חומות". בחקירותיהם בשב"כ, עת היו מנועי מפגש עם עו"ד, התעקשו איתם שהתכוונו לפגוע ביהודים. אלא שאותם עצורים לא ידעו שהודאה שלהם בכך מבססת נגדם עבירה מסוג פשע שנאה, שהענישה בגינו חמורה בהרבה. שיחות עם עורכי דין בתחום מלמדות, שכאשר חוקרים קטינים פלסטינים, יש לעיתים ניסיונות לקבל מהם הודאה שידעו שברכב עליו יידו אבנים נסעו יהודים, וכך מבססים נגדם "מניע גזעני". באירועי איסכאכא ובורקה, כאשר מדובר בעבריינים יהודים, הפרקטיקה שונה.
יותר מכך. במהלך אירועי "שומר חומות", השב"כ הודיע שהוא רואה בעימותים האלימים בין יהודים וערבים בעירם המעורבות כ"פעולות טרור לכל דבר ועניין". סביר מאוד שאת הכמות הגדולה של כתבי אישום והרשעות בנוגע לאירועים האלה אפשר לייחס לעובדה שרוב העצורים נחקרו בשב"כ. אולם נראה שההודעה הזו של השב"כ לא חלה על פגיעה של יהודים בערבים. איש אינו מעדכן את הציבור על סמך מה הוחלט שאירוע כזה או אחר הוא גזעני, ולכן לא נותר אלא לתהות אם זו דרכו של השר לביטחון לאומי לדאוג לאנשיו.
עדי רונן-ארגוב, שזה כשנתיים מפרסמת את "הדף היומי", אמרה ב"שיחה מקומית", שהיא "רואה יותר מגמה של פלסטינים שעומדים מול המתנחלים". אם התובנה שלה נכונה, ואני שותף לה, אפשר להניח שאנחנו בפני החמרה של העימותים בין יהודים הפושטים על כפרים פלסטינים ובין תושבים מקומיים המגינים על עצמם. השאלה אם גם בעתיד רשויות החקירה בישראל יגיעו למסקנה שלהתקפות האלה אין "מניע גזעני", אלא מדובר בסתם סכסוכי שכנים.
אריאל ליבנה הוא ד"ר לקרימינולוגיה
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
