למזלי המגבלה שלי נראית לעין, אחרת גם חיי היו בסכנה
המקרים של יהודה ביאדגה, שיראל חבורה ואיאד אלחלאק מראים שיש בעיה עמוקה ויסודית בדרך שבה מכשירים שוטרים לטיפול באירועים שבהם מעורב אדם עם מוגבלות. מספיק דם כבר נשפך, עכשיו חייבים לפעול ולהקים ועדת חקירה שתעשה בדק בית יסודי ומעמיק בנושא
לא פעם שואלים אותי איך אני מרגיש ביחס לעובדה שאני בכיסא גלגלים, ואם לא הייתי מעדיף להיות עם מגבלה קטנה או קלה יותר. מעבר לעובדה שאני מאוד שלם עם הנכות שלי, אני גם מאוד רגוע שאני נכה בכיסא גלגלים. לאור המאורעות האחרונים, אני מבין שאלמלא המגבלה הפיזית הנראית לעין, כנראה שחיי היו בסכנה.
מגבלה בולטת מסוכנת פחות. אילוסטרציה: pxfuel
בינואר אשתקד נורה למוות יהודה ביאדגה ז"ל, צעיר אתיופי הלום קרב, שהיה בזמן האירוע בהתקף נפשי והסתובב עם סכין. על פי הרישומים, למשטרה לקח כשעה עד שהגיעו למקום, וזאת אחרי מספר רב של שיחות למוקד – הן מהמשפחה והן מעוברי אורח שנתקלו בביאדגה ז"ל. חשוב לציין כי אף שהיה במצב מעורער וסכין בידו, הוא לא פגע באיש. שוטר הסיור שהגיע למקום טען כי חש מאויים. השוטר ירה, ביאדגה נהרג.
בימי הקורונה והחלת הסגר על בני ברק פורסמו עדויות של שוטרים מבצעים מעצר ברוטלי ואלים של צעיר חרדי עם מוגבלות נפשית ושכלית, בטענה כי הוא מפר את כללי הסגר. זאת למרות האזרחים הרבים, כולל אביו, שביקשו להסביר אודות מצבו של הצעיר. לולא האזרחים, היינו כנראה רואים תמונות קשות יותר.
לפני כחודש בראש העין נורה למוות בלא פחות מ-16 כדורים שיראל חבורה ז"ל, לוקה בנפשו המוכר לגורמי הרווחה. חבורה הרגיש בשעות שקדמו לאירוע הטראגי כי הוא במצוקה נפשית, וביקש להתפנות לטיפול. מצבו הידרדר במהירות, מה שמאפיין מתמודדי נפש, וחבורה חווה התקף, החל להיות תוקפני וגילה סימני אלימות. משפחתו ביקשה את עזרת המשטרה.
לזירה הגיע שוטר אחד לבדו. במהלך שיחה בין השוטר לקורבן ואחותו נכנס חבורה לביתו, נטל סכין והחל בריצה תוך שהוא דוקר את השוטר. לאחר מאבק של שניות השוטר הצליח להתנתק ולירות בחבורה ז"ל 16 יריות. אמנם השוטר, שחש מאויים ואף הותקף, ניסה להגן על עצמו – אבל המקרה מעורר שאלות רבות על הדרך שבה בחרו השוטר והמשטרה לגשת לאירוע.
ביום שבת איאד אלחלאק, צעיר ערבי על הרצף האוטיסטי, נורה למוות במזרח ירושלים. על פי הדיווחים, עלה חשד כי אלחלאק מחזיק כלי נשק, ולכן, שלא נענה לקריאות הוא נורה על ידי שוטרי מג"ב. על פי החקירה והממצאים, הוא לא החזיק כלי נשק.
חוסר עמוק ועצוב בשיקול דעת. צעירים מדליקים נרות לזכרו של יהודה ביאדגה במקום שבו נורה למוות על ידי שוטר (צילום: אורן זיו)
אין ספק כי זהותו, המקום שבו נורה והסיבות לכאורה לירי הפכו במהירות את מותו של אלחלאק לחלק מהשיח הפוליטי-מדיני. אך המקרים של ביאדגה וחבורה, שבהם הודיעו למשטרה כי מדובר במתמודדי נפש והם אף היו מוכרים לגורמים בעיר, המעצר האלים בבני ברק ומותו הטראגי של אלחלק מלמדים כי יש בעיה עמוקה ויסודית בדרך שבה מכשירים שוטרים לטיפול באירועים שבהם מעורב אדם עם מוגבלות. שיש חוסר עמוק ועצוב בשיקול דעת וזיהוי לקוי כי החשוד בשטח הוא אדם שסובל ממוגבלות כזו או אחרת.
לדעתי, גרירה של מקרה מסוג זה לשיח פוליטי או מגזרי היא טעות, כי אנו למדים בדרך הקשה והכואבת שהבעיה חוצה מגזרים וזהויות – ואיש אינו חסין. חייבת לקום ועדת חקירה שתעשה בדק בית יסודי ומעמיק. מספיק דם נשפך, הגיע הזמן לחוקק ולעשות.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
