למה רג'א זעאתרה כל כך מאיים על הימין?

דווקא שיתוף הפעולה בין עינת קליש רותם לרג'א זעאתרה הקפיץ את הימין כולו. חיבור בין ערבים שלא חוששים להביע דעות פוליטיות לשמאל הציוני, למרות ההבדלים ביניהם, יכול לשנות את כללי המשחק. את זה גם נתניהו יודע

מאת:
השאירו תגובה
א א א

הסיבוב הראשון בקרב של הימין נגד רג'א זעאתרה ועינת קליש רותם הסתיים בניצחון לימין. ניצחון בנקודות, אבל עדיין ניצחון. בקדנציה הקודמת ראש רשימת חד"ש ד"ר סוהייל אסעד כיהן כסגן, בשכר, של ראש העיר חיפה. בקדנציה הנוכחית, למרות שחד"ש תישאר בקואליציה, ראש רשימת חד"ש נאלץ לוותר על התפקיד, למרות שהרשימה שהוביל זכתה בשני מנדטים ואפילו הגדילה את מספר הקולות שקיבלה לעומת הבחירות הקודמות. 25 שנה מכהן בחיפה סגן ראש עיר ערבי, ותמיד זה עבר בשקט. לא הפעם. הלחץ עבד, וזעאתרה פינה את מקומו.

אלי ביתאן כתב כאן לפני כמה ימים, ובצדק, שמה שמפחיד את נתניהו ואת מחנה הימין בכלל הוא קואליציה פוליטית יהודית-ערבית. אבל צריך להוסיף לכך שלא כל קואליציה שבה משתתפת מפלגה המייצגת את הציבור הפלסטיני, לא כל ראש עיר יהודי שממנה לו סגן ערבי, מחוללים את המהומה שחוללה הכוונה למנות את זעאתרה לסגן ראש העיר. צבי בראל מנה אתמול ב"הארץ" שלושה סגנים ערבים בערים מעורבות – אדהם ג'מאל בעכו, פרג' אבן פרג' בלוד ושוכרי עוואוודה בנצרת עלית. בתל אביב-יפו כבר כיהן סגן ראש ערבי, רפעת (ג'ימי) טורק, ועבד אבו שחאדה מרשימת יאפא הוא אחד הראשונים שחתם על הסכם קואליציוני עם רון חולדאי אחרי הבחירות האחרונות.

כלומר, את הסיבה למתקפה המתואמת של הימין, מאריה דרעי עד נתניהו, בתוספת יאיר לפיד ובקינוח של אבי גבאי, צריך לחפש לא בעצם הקמתה של קואליציה יהודית-ערבית ברמה המקומית בחיפה ובמינוי נציג של הציבור הפלסטיני כסגן ראש עיר, אלא במקום אחר. בתוכן של העמדות של זעאתרה, באופן שבו הביע אותן ובבמה שהיתה אמורה להינתן להן אם היה מכהן כסגן ראש עיר.

הדבר האחרון שהימין רוצה הוא שאחרי הרפובליקה החצי-עצמאית שחולדאי הקים בתל אביב, קליש רותם תקים לה רפובליקה חצי-עצמאית בחיפה, ועוד "רפובליקה" עם אדם בעמדות של זעאתרה בתפקיד משמעותי. עינת קליש רותם, ראשת העיר של חיפה. (יונתן זינדל / פלאש90)

הדבר האחרון שהימין רוצה הוא שאחרי הרפובליקה החצי-עצמאית שחולדאי הקים בתל אביב, קליש רותם תקים לה רפובליקה חצי-עצמאית בחיפה, ועוד "רפובליקה" עם אדם בעמדות של זעאתרה בתפקיד משמעותי. עינת קליש רותם, ראשת העיר של חיפה. (יונתן זינדל / פלאש90)

חייבים לומר: חלק מהניסוחים של זעאתרה קשים לאוזן יהודית: האמירה שחמאס וחיזבאללה אינם ארגוני טרור, ההשוואה בין המעשים של דאע"ש ובין מה שישראל עשתה ב-1948, התמיכה באסד במלחמת האזרחים. הטון היה בוטה, אבל העמדות עצמן מייצגות חלק ניכר מאוד מהציבור הפלסטיני בישראל, אם לא את רובו המכריע. רוב הפלסטינים בישראל לא מגדירים את חמאס כ"ארגון טרור", גם אם רובם הגדול מסתייג מפגיעה באזרחים. נסראללה וחיזבאללה נהנים מאהדה נרחבת משום שעמדו מול ישראל, גם אם היתה ביקורת על ירי הטילים על הגליל וחיפה במלחמת לבנון השנייה. לגבי אסד וסוריה יש מחלוקת עמוקה בציבור הפלסטיני, גם בתוך ישראל וגם בגדה המערבית ובעזה, אבל זה שטחי לומר שמי שהביע אהדה לאסד במלחמת האזרחים תומך בטבח אזרחים. כמו ששטחי לומר שמי שתומך במוחמד בן סלמן, וזה כולל את כל הממסד הישראלי, כולל רוב השמאל הציוני, תומך בביתור גופות.

מה שעשה את המינוי של זעאתרה לבעייתי כל כך מבחינת הימין הוא לא רק העמדות שלו עצמן, אלא העובדה שהיה ברור שזעאתרה רואה את עצמו כמנהיג בעל עמדות במישור הלאומי, לא רק כמי שבא לטפל בעניינים המוניציפאליים של חיפה. אם היה מתמנה לסגן ראש העיר השלישית בגודלה בישראל, סביר היה להניח שהיה ממשיך להשמיע את הדעות האלה, גם אם בניסוח מרוכך יותר, מעל הבמה הזו, עם כל הסמליות של חיפה כעיר "הדו-קיום" (מה שלא תהיה המשמעות של המושג החבוט הזה), והפעם כחבר קואליציה עם מפלגת העבודה, מרצ, מפלגות חרדיות ואפילו הבית היהודי וישראל ביתנו.

זו בדיוק הקואליציה שהימין חושש ממנה. קואליציה בין שמאל ומרכז ציוני ובין מפלגה של הציבור הפלסטיני, שבה כל צד שומר על עמדות היסוד שלו. קואליציה שבה מפלגת העבודה או מרצ ומפלגות אחרות לא נדרשות לוותר על הזהות הלאומית-יהודית שלהן, על מה שהן מגדירות כציונות, והמפלגה המייצגת את הציבור הפלסטיני לא צריכה לוותר על העמדות הלאומיות שלו. ולמרות זאת, הן מצליחות לעבוד יחד למען מטרה משותפת. בקואליציות העירוניות שמפלגות ערביות שותפות בהן היום – זה לא המצב. בלוד ובעכו ראשי הרשימות הערביות לא מזוהים פוליטית, ובמקום שהם כן מזוהים, הם לא מבליטים את העמדות הלאומיות הפלסטיניות בתוך הזירה העירונית.

הימין חושש מקואליציה כזו כי הוא מכיר אותה על בשרו. הוא יודע שהיא יכולה לעבוד. מצביעי הליכוד, הבית היהודי ואפילו ישראל ביתנו לא מתים על זה שרוב החרדים לא מתגייסים לצבא, ויש ביניהם מי שלא עומדים בצפירה ביום זיכרון ובאופן כללי לא מכבדים יותר מדי את סמלי המדינה. גם עולם הערכים החרדי רחוק מעולם הערכים של הבית היהודי או הליכוד. ובכל זאת, גם לחרדים וגם למצביעי הליכוד או הבית היהודי ברור שהם חלק מגוש הימין. אם דבר דומה יקרה בשמאל – כלומר ייווצר גוש שהמצביעים היהודים בו לא יזדהו עם רבות מהעמדות של השותפים הערבים, וכמובן גם הפוך, אבל בכל זאת כולם יראו את עצמם חלק מאותו מחנה – זו עשויה להיות נקודת מפנה. Game changer, כמו שאוהבים לומר בזמן האחרון.

מימין: רג'א זעאתרה. הפגנה לציון 47 שנות כיבוש, תל אביב, יוני 2014 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

מימין: רג'א זעאתרה בהפגנה לציון 47 שנות כיבוש, תל אביב, יוני 2014 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

עם יונה יהב, הימין ידע למה לצפות. הוא היה יורד יום אחד על הפלסטינים בעיר, מביע תמיכה במשטרה שמדכאת את המפגינים בסולידריות עם עזה, ולמחרת היה נותן לפלסטינים איזה צ'ופר, איזה "חג החגים" עם מנורות צבעוניות בכריסמס. עם קליש רותם, כך נראה, הימין נמצא על קרקע פחות בטוחה. היא לא באה מהממסד הפוליטי הישן, והיא נבחרה על מצע "אזרחי". הדבר האחרון שהימין רוצה הוא שאחרי הרפובליקה החצי-עצמאית שחולדאי הקים בתל אביב, קליש רותם תקים לה רפובליקה חצי-עצמאית בחיפה, ועוד "רפובליקה" עם אדם בעמדות של זעאתרה בתפקיד משמעותי. סביר מאוד שהמתקפה המתואמת נועדה להרתיע את קליש רותם ו"לשים אותה במקומה". האיומים המאפיוזים למנוע מחיפה תקציבים אם זעאתרה יכהן בתפקיד הלכו בדיוק בכיוון הזה.

במבחן הזה בחיפה, השמאל-מרכז היהודי לא עמד. יאיר לפיד, כצפוי, הגדיר את המינוי של זעאתרה כ"טירוף מערכות" וקרא להדיח אותו. אבי גבאי אמנם גיבה את ההחלטה של קליש רותם לכבד את ההסכם הקואליציוני עם חד"ש, אבל אמר שההתבטאויות של זעאתרה הן "נבזות וצבועות". קליש רותם עצמה הביעה עמדה עצמאית, אבל בסופו של דבר ביקשה מזעאתרה "להתנער" מדבריו. זעאתרה בחר לוותר על התפקיד. במסיבת עיתונאים אתמול אמר זעאתרה שהוא לא מתנצל, שהוא לא מוכן להפוך "למכונת גינוי לחמאס וחיזבאללה" כדבריו, אבל הודיע שמי שתכהן כסגנית ראש עיר מטעם חד"ש תהיה מספר שתיים ברשימה, שהירה שלבי, האשה הפלסטינית הראשונה בתפקיד.

לא בטוח שבזה העניין נגמר, שכן ב"ישראל היום" טוענים שבמהלך המלחמה בעזה ב-2014 כתבה שלבי בדף הפייסבוק שלה "בדם וברוח נפדה את עזה", מה שהפך אותה אוטומטית לתומכת חמאס בעיני הימין. נעמה לזימי חשפה בדף הפייסבוק שלה שמדובר בעיוות המשמעות המקורית. בפוסט המקורי כתבה שלבי כי "אנחנו עם שיימכר לכל המרבה במחיר. (מצד אחד אומרים) 'ברוח ודם נפדה אותך עזה', בעוד שאנחנו יושבים בבתי קפה….די למלחמה, רחמים על האנשים. יש כמה דרכים להיאבק". בכל מקרה, מבחינות רבות שלבי אינה רחוקה מזעאתרה. גם היא מייצגת דור פלסטיני חדש שלא מפחד להביע את דעותיו. בחיפה, עם התחזקות הציבור הפלסטיני בה, ייתכן שקל יותר לדור כזה לתפוס נפח.

גבאי אמנם גיבה את קליש, אבל הרגיש צורך לגנות את זעאתה (מאיר וקנין / פלאש90)

גבאי אמנם גיבה את קליש, אבל הרגיש צורך לגנות את זעאתרה (מאיר וקנין / פלאש90)

אבל לא רק השמאל-מרכז היהודי עוד לא בנוי לקואליציה החדשה הזו. גם לציבור הפלסטיני לא קל לבלוע אותה. מחוץ לחד"ש, זעאתרה לא קיבל יותר מדי תמיכה ממפלגות כמו בל"ד או התנועה האיסלמית, הצפונית או הדרומית. נכון, חלק ניכר מחוסר התמיכה אפשר להסביר ביריבויות פוליטיות, וזעאתרה הוא יריב קשה מאוד. חלק אחר תלוי באישיות של זעאתרה, שבעדינות מרובה אפשר להגיד עליה "מעוררת מחלוקת", בעיקר סביב האיום שהפנה בפייסבוק כלפי פעילה פמיניסטית פלסטינית והעמדות הנוקשות שלו בעניין סוריה. אבל גם אם ננקה את כל הגורמים האלה, ברור שיש לא מעט כוחות פוליטיים ברחוב הפלסטיני שלא רוצים להיות חלק מגוש שחברים בו כוחות המזוהים בדרך כזו או אחרת עם הציונות.

עוד מוקדם להעריך אם הנסיגה שביצעו קליש רותם וזעאתרה פירושה שהימין (שוב) ניצח או שמדובר בנסיגה טקטית בלבד. גם זעאתרה וגם קליש רותם טוענים שהם לא נסוגו מעמדות היסוד שלהם. זעאתרה ניסה להציג את ההחלטה להעביר את הסגנות לשלבי כהחלטה עצמאית של חד"ש, ואילו קליש רותם צייצה כי "המלחמה האישית נגד זעאתרה הסתיימה, לא אתן שנציגי הליכוד המקומיים, שכועסים על שלא קיבלו ג'ובים, ינהלו מלחמה נגד האוכלוסייה הערבית בחיפה".

אבל השאלה הגדולה בעיני, והיא חורגת ממה שקורה בחיפה, היא האם אכן ניתן להקים קואליציה רחבה יהודית-ערבית, שתדע להכיל את ההבדלים העמוקים שיש בין שני הצדדים. קואליציה שלא תדרוש מהאזרחים הפלסטינים למחוק את הזהות הלאומית שלהם, כפי שנהג השמאל-מרכז היהודי לעשות עד היום, אבל גם תאפשר ליהודים שיהיו חלק ממנה לא להתנכר לזהות הלאומית היהודית שלהם. חיפה, בגלל האופי המיוחד שלה וגם בגלל צירוף הנסיבות שהביא את קליש רותם, זעאתרה ושלבי לשבת באותה קואליציה, יכולה לשמש מעבדה לניסוי כזה. הימין ניסה לפרוץ למעבדה ולשבור את המבחנות. עוד לא ברור אם הניסיון של הימין הצליח.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מארק צוקרברג (צילום: Friesehamburg, ויקימדיה CC BY-SA 4.0)

מארק צוקרברג (צילום: Friesehamburg, ויקימדיה CC BY-SA 4.0)

הגברים בוכים בפייסבוק, וצוקרברג מתגייס להגנתם

בעוד נשים נלחמות על זכותן לחיים ולהגנה מאלימות מינית, גברים נאלצים להילחם על זכותם לא להיעלב. זהו מאבק עיקש, שכולל שעות של לחיצה על "דווח על תגובה זאת". מרגש לראות שבהנהלת הרשת החברתית השכילו לזהות את האוכלוסייה שהכי זקוקה להגנה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
שיחה מקומית תלויה בך. תרמו עכשיו
תרמו עכשיו
silencej89sjf