newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

על מה יש להריע לגבר שמפנה מקום ברשימה לטובת אישה?!

הוויתור של דב חנין, ובעקבותיו של מועמדים פלסטינים אחרים, על התמודדות על המקום השני ברשימת חד"ש לטובת נשים זכה לתשואות מכל עבר. אך הוויתור הזה מגלם בדיוק את מצבן של הנשים, שגם כאשר הן מגיעות לזירה הציבורית הן עדיין נתפסות כזקוקות לחסדיהם של גברים כדי להתקדם

מאת:

כותבת אורחת: סומוו יונס

"אני רוצה לכתוב!", זה אחד המשפטים שאני מדקלמת הכי הרבה. אבל אצלי זה לא עובד בצורה הזאת, אני לא מסוג האנשים שמתיישבים כדי לכתוב. אם הרעיון מאחורי הטקסט לא נוגע למקום אישי בתוכי, התוצר יהיה לא מוצלח, או לא יהיה בכלל.

כבר ימים מספר אני חושבת על ההתרחשויות מסביב, התרחשויות מקומיות וגם עולמיות אשר להן יש השלכות משמעותיות על כינון היחסים החברתיים – פוליטיים וההגדרה מחדש שלהם: האירועים בצרפת וניצולם ע"י נתניהו כקמפיין בחירות, ההתקפות על מסגדים ותגובות הנגד (כלפי מוסלמים) שאינן מובאות בתקשורת, הבחירות הארציות שבפתח, הרשימה הערבית המאוחדת המיוחלת, פרשת בית הכלא בחולות, הסופה מלפני שבוע, תת התנאים של האזרחים בעזה וסוריה. כל הנושאים הללו חשובים לי ויש לי מה לומר עליהם, אבל כלום לא הושיב אותי לכתוב, עד שהגיע יום שבת וכל תשומת הלב הופנתה לנצרת שהפכה להיות מוקד העניינים בחברה הפלסטינית בישראל – חד"ש ובל"ד מתכנסות, כל אחת לחוד, כדי לבחור את מועמדיהן לבחירות הארציות שיתקיימו במרץ.

עת שדפדפתי בערוצי תקשורת שונים, אשר רובם הגדירו את הסרת מועמדותו של ח"כ דב חנין מהמקום השני ברשימת מועמדי חד"ש לכנסת לטובת ייצוג נשים כ"דרמה" ו"צעד מבורך", פקד אותי רצון עז לכתוב, כי זה נגע לי במקום אישי, מעצם היותי אישה.

הדחף שעלה בי לכתוב טור זה אינו המפלגה הספציפית, אלא הביקורת שרציתי להפנות כלפי דפוס התנהגות של אוכלוסייה כמעט שלמה. זהות המפלגה היא לא האלמנט המרכזי כאן, לי משנה מה שמייצגת ההתנהלות המסוימת בכל הקשור למצב ייצוג הנשים בעמדות מפתח בחברה בכלל ובפוליטיקה בייחוד.

> מלחמת ההתשה: למה לוקח למפלגות הערביות כל כך הרבה זמן להתאחד?

איימן עודה ועאידה תומא סולימאן (אורן זיו / אקטיבסטילס)

איימן עודה ועאידה תומא סולימאן (אורן זיו / אקטיבסטילס)

מה הדרמה?

אינני מטילה ספק בכוונותיו הטובות של ח"כ דב חנין בצעד שכזה, הוא דוגל בשוויון מגדרי ומקדם אג'נדות חברתיות נעלות. בד בבד, איני מבינה למה צריך ל"ברך" צעד כזה, ולמה אנו כחברה יוצאים מנקודת הנחה כי אותו צעד נחשב כדרמטי. באופן נאיבי או שלא, אני לא מצליחה לאתר את הדרמה שבוויתור מצד גבר על מועמדותו לטובת קידום ייצוג נשים. ולמה בכלל ייצוג נשים הוא לא חלק בלתי נפרד מהמצע המפלגתי של כל מפלגה "נאורה" באשר היא.

באחת הכתבות שקראתי צוין, שבעקבות הוויתור לעיל גם גברים אחרים, שסבורני כי רובם פלסטינים, ויתרו על מועמדותם. בהקשר הזה עולה השאלה למה הוויתור צריך להיות מובל ע"י האליטה הגברית –יהודית לטובת נשים-פלסטיניות, אשר נמצאות בתחתית ההיררכיה החברתית בישראל. על אף שהמהלך מלא בכוונות טובות, הוא לא מערער תחת יחסי הכוח החברתיים, אלא משמר ומשעתק אותם לתוך המפלגה.

ראשית כל, המהלך מדגיש שקידום נשים בספירה הציבורית תלוי בחסדיהם ורצונם "הטוב" של גברים. שנית, זה מצביע על כך שנשים, גם כשהן פורצות לפוליטיקה שנחשבת לזירה ציבורית "גברית", נשארות במיקום נמוך במדרג  בהשוואה לגברים, כי במידה וגבר מתמודד יחד איתן על אותו מקום, ברירת המחדל הינה שהוא מקבל את מרבית הקולות.

הרעיון של שריון מקום לנשים, הנפוץ אצל מפלגות כמנגנון להעלאת ייצוג הנשים, על אף התכליות הטובות העומדות בבסיסו, ראוי לביקורת מאותם טעמים. מנקודת מבט אישית, השוויון אליו אני שואפת הוא מהותי ומושרש יותר, בו אישה תיחשב למועמדת ראויה להתמודד מול גברים ותקבל את היחס הפוליטי שלה לפי קריטריונים אובייקטיבים ולא לפי בסיס מגדרי, שוויון בו נשים אינן אוכלוסייה מוחלשת. אני מייחלת לחברה בה סיכויי אישה לא ייחשבו לנמוכים יותר רק מעצם היותה אישה. אולם, הרצוי רחוק מרחק תהומי מהמצוי, ועד שמודל החברה השוויונית "האידיאלית" הזאת יתממש, כנראה ימשיך הצורך במנגנוני "שריון" ו"העדפה מתקנת" להבטחת ייצוג נשים (וקבוצות מודרות בכלל), ונמשיך להתייחס לפינוי המקום לאישה ע"י גבר כ"דרמה" וכאל "צעד מבורך".

> דרמה בפריימריז: איימן עודה נבחר להוביל את חד"ש, תומך ברשימה משותפת

סומוו יונס היא עורכת דין ופעילה חברתית. בוגרת הפקולטה למשפטים באונ׳ תל אביב.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf