newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בניגוד לדעת הרופאים: הצבא ניסה להעביר את עומר סעד לאיכילוב

נחישות המשפחה והצוות הרפואי מנעה את העברתו של סעד, שאושפז לאחר שבכלא הצבאי טענו כי הוא מתחזה ועכבו את העברתו לבית החולים. הערב התקיימה הפגנה מול בית החולים בני ציון

מאת:

סרבן המצפון הדרוזי עומר סעד, אשר זוהי תקופת הכליאה השביעית שלו, מאושפז החל מאתמול (שבת) במרכז הרפואי בני-ציון (בי"ח רוטשילד) בחיפה. שני שוטרים מהמשטרה הצבאית שומרים ליד חדרו 24 שעות ביממה. כשנשאלו מדוע הם שם ענו: "כדי שלא יברח".

היום, בעודו מאושפז ועדיין בטיפולים, הגיעו אנשי המשטרה הצבאית וביקשו לפנות את סעד לבית החולים איכילוב בתל אביב. משפחתו של סעד ביררה עם הצוות המטפל בעומר ואלו קבעו כי אין שום סיבה רפואית להעבירו. המשפחה והצוות הרפואי התנגדו נחרצות להעברה, בה הם ראו מחטף ללא שום הצדקה רפואית, ולבסוף עומר נשאר בבי"ח בני ציון.

בשיחה עם "שיחה מקומית" הערב סיפר אביו של עומר, זהראלדין סעד:

היום אחה"צ הגיע קצין המודיעין של כלא 6, טל, עם כוח של המשטרה הצבאית. ראינו שהצוות הרפואי מתכנן משהו והם אמרו לנו שמנהל מחלקת פנימית ב', ד"ר שיף, בדרכו הנה כדי להעביר את עומר לבי"ח איכילוב בת"א. דיברנו עם הרופאים, שאמרו לנו שאין שום סיבה להעביר אותו מכאן לאיכילוב, אלא רק "סיבה מודיעינית שעומר יודע עליה". לדעתי אותה "סיבה מודיעינית" היא שקראו שמתארגנת הפגנה מול בי"ח ומיהרו לפנות אותו. אמרנו לרופאים שלמודיעין אין שום זכות להתערב ושכל הרעה במצב תהיה על אחריותם המלאה.

לבסוף, בעקבות התעקשות המשפחה, הבהיר ד"ר שיף לקצין המודיעין כי עומר יהיה בסכנה ממשית אם יאולץ לעבור לבי"ח אחר – ונפלה החלטה שעומר יישאר במחלקה. על פי דברי אביו, מצבו הרפואי של עומר התדרדר בעקבות ניסיון ההעברה הפזיז ובעצת הצוות הרפואי בשעה זו מונעים ממבקרים להיכנס לחדרו.

עומר סעד בבי"ח (תצלום: זהראלדין סעד)

עומר סעד בבי"ח (תצלום: זהראלדין סעד)

האשפוז – לאחר שבכלא נטען שסעד מתחזה

אמש מסר אביו של עומר כי שלושה ימים לפני האשפוז עומר התלונן על כאבים בחזה, הזעות ורעידות. עומר סיפר לאביו כי התעלמו מתלונותיו, ושצוות כלא 4 טען כלפיו שהוא מתחזה ומגזים. הוא הועבר מכלא 4 לכלא 6, שם לבסוף הסכימו להפנותו למרפאה צבאית, בה קבע הרופא כי עליו להתייצב באופן מיידי בחדר מיון. עומר אושפז במחלקה פנימית אחרי שהרופאים טענו שהכבד שלו היה על סף קריסה בשל וירוס בכבד.

לזהראלדין סעד אין ספק כי התנאים בכלא 4 הובילו למצבו של עומר. לאחרונה ביקר את בנו בכלא 4 בפעם הראשונה (שאר תקופות הכליאה היו בכלא 6), ונחרד מהליכלוך והסרחון שבכלא. לדבריו הוא דיבר עם החיילות בכלא והזהירן כי סירחון שכזה יוביל למחלות: "עומר נכנס לכלא בן אדם בריא, מוסיקאי, ספורטיבי, וכך יצא" אומר זהראלדין, "האם החובשים והרופאים בצבא מבנים עכשיו שעומר לא מגזים? האם יבינו שמניעת טיפול היא רשלנות?"

הערב: עשרות צעירים ערבים ויהודים בהפגנה מול בית החולים בני ציון

למעלה מ-50 פעילים, רובם צעירים מבנק"י (ברית נוער קומוניסטי), ועד היוזמה הדרוזית ופרופיל חדש השתתפו הערב בהפגנה מול המרכז הרפואי בני-ציון, בית החולים בו מאושפז סעד. המפגינים נשאו כרזות עם תמונתו של סעד ועם הכיתוב "ישוחרר עומר" בערבית, עברית ואנגלית. בהפגנה נשאו דברים זהראלדין סעד וכן סרבן המצפון נתן בלנק, שנכלא לפני שנה ל-10 תקופות מחבוש על סירובו לשרת בצבא. בלנק סיפר שלפני ההפגנה הוא נפגש עם עומר בחדרו, ולדבריו עומר נחוש לא לתת לכליאה החוזרת ונשנית ולאשפוז להרפות את ידו: "עומר מסר לי שימשיך להיאבק, למרות הרדיפה הפוליטית".

הפגנה הערב בחיפה (צילום: בנק"י)

הפגנה הערב בחיפה (צילום: בנק"י)

142 ימים בכלא הצבאי

סעד, שלפני כשלושה שבועות נכלא לתקופת מחבוש שביעית, נשפט עד כה ל-142 יום במצטבר. בהודעה על כליאתו השביעית של עומר שפרסמה תנועת פרופיל חדש נכתב:

עומר הינו ערבי פלסטיני המשתייך לעדה הדרוזית, אשר בניגוד לחברה הערבית נכפה עליה השירות הצבאי בשנת 1956… אותה החלטה לוותה בהתנגדות רצינית מטעמים רבים, ביניהם היותם ערבים, שלא יכולים להילחם נגד עמם וכי יש להתייחס אליהם כאל שאר החברה הערבית הפלסטינית בתוך ישראל.

בהצהרת סירובו מיום 26.10.2012 פירט את מניעיו לסירוב:

אני מסרב מכיוון שאני אדם שוחר שלם ושנואה עלי האלימות על כל צורותיה; אני חושב שמוסד הצבא מבוסס על אלימות גופנית ונפשית. מאז שקיבלתי את צו ההתייצבות השתנו חיי, גברה בי עצבנות ומחשבותיי התפזרו. נזכרתי באלפי תמונות זוועה; לא יכולתי לדמיין את עצמי לבוש במדי צבא ולוקח חלק בדיכוי עמי הפלסטיני ונלחם נגד אחיי הערבים. אני מתנגד לגיוס לצה"ל ולכל צבא אחר מסיבות מצפוניות ולאומיות. שנוא עלי העוול ואני מתנגד לכיבוש. אני מתעב את הקנאות ושלילת החירויות. אני שונא את מי שעוצר ילדים וזקנים ונשים. אני מוזיקאי, מנגן בוויולה, הופעתי במקומות רבים ויש לי חברים מוזיקאים ברמאללה, בג'נין, בשפרעם, בעילבון, ברומא, ובאתונה, בעמאן [רבת-עמון], בביירות, בדמשק, באוסלו, וכולנו מנגנים למען החירות, למען האנושיות והשלום. כלי-נשקנו הוא המוזיקה ואין ולא יהיה לנו כלי-נשק אחר.

אני שייך לעדה מופלית באמצעות חוק מפלה. איך אוכל להילחם נגד הקרובים לנו, בני משפחותינו בפלסטין, בסוריה, בירדן ובלבנון? איך אוכל להחזיק נשק נגד אחיי ובני עמי בפלסטין? כיצד אוכל להיות חייל המשרת במחסום קלנדיה או במחסום אחר ממחסומי הכיבוש כאשר אני עצמי חוויתי את עוולות המחסומים? איך אוכל למנוע מבן רמאללה לבקר את ירושלים עירו? כיצד אשמור על גדר ההפרדה הגזענית?

כיצד אוכל להיות סוהר לבני עמי, כאשר אני יודע, שרוב האסירים הם אסירי הצדק והחירות?

אני מנגן מוסיקה של שמחה, של חופש, של שלום צודק המבוסס על הפסקת התנחלויות ויציאת הכובשים מפלסטין והקמת מדינה פלסטינית עצמאית שבירתה ירושלים, שחרור כל האסירים מבתי הכלא ושיבת הפליטים המגורשים אל בתיהם.

בתוך כך מתברר כי סרבן המצפון אוריאל פררה נשפט בכלא לשמונה ימים נוספים והושם בבידוד לאחר שסירב ללבוש מדים.  

נשלחה בקשת תגובה מדובר צה"ל. התגובה תפורסם כאן ברגע שתתקבל.

 

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
כ-40 אחוז מתקציב החינוך של מועצת אלקסום מוקדש להסעות של ילדים מהכפרים הבלתי מוכרים. ילדים בדואים בדרך לבית ספר בנגב (צילום יעלה רענן, המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים)

יסחבו פערי התפתחות והשכלה עד אחרית חייהם. ילדים בדואים בדרך לבית ספר בנגב (צילום: יעלה רענן, המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים)

הילדים הלא מוכרים להורים הלא מוכרים בכפרים הלא מוכרים בנגב

אלפי ילדים בגיל חינוך חובה בכפרים הלא מוכרים בנגב לא רשומים לגנים. במקום לספק כיתות, המדינה מתעלמת מהחלטות ומציעה פתרונות גרועים. במשך שנים ישראל מתעמרת בתושבים בתקווה שיעזבו את אדמותיהם, והילדים משלמים את המחיר

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf