הלילה שבו "המצור על בלפור" הפך מססמה למציאות

אחרי שהתרגלנו של"הפגנות המיליון" מגיעים כמה עשרות מפגינים וש"יום זעם" מסתכם בעצרת עם נאומים, אפשר להניח שאפילו מארגני ההפגנה אתמול (שלישי) בבלפור, שתכננו אותה שבועות מראש, לא האמינו שהכותרת "מצור על בלפור" תהפוך לכל כך ממשית.

מפגינים מול שוטרים בכיכר פריז, סמוך למעון ראש הממשלה בירושלים, 15 ביולי 2020. (צילום: אורן זיו)

קשה להאמין שהם ציפו שאלפים יחסמו את הרחובות מסביב, יתעמתו עם שוטרים עד שעת לילה מאוחרת ו-50 מהם ייעצרו. על רקע הפחים השרופים והעימותים, הכותרת "יום הבסטיליה בבלפור" התבררה קצת פחות מופרכת יחסית להפגנות של שמאל יהודי בישראל בעשורים האחרונים.

על דבר אחד הסכימו כל מי ששוחחתי איתם במהלך הערב והלילה בהפגנה הסוערת מול מול בית ראש הממשלה: מה שהתחיל בשבת בתל אביב לאחר העצרת הרשמית, אז מאות מפגינים חסמו כבישים וכעשרים איש נעצרו, והמשיך בעוצמה רבה יותר אתמול, לא צפוי להסתיים בקרוב. "זוהי רק התחלה, יריית הפתיחה", אמרו לי מספר מפגינים צעירים. "אנשים הבינו שאין ברירה חוץ מלצאת ולמחות, גם בצורה אגרסיבית והם לא צריכים להתנצל יותר על העמדות שלהם", אמר מפגין אחר.

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

בתחילה ההפגנה אתמול נראתה כמו עוד הפגנה, אם כי כבר מראשיתה היה ברור שהמפגינים הרבים מקבלים בברכה מסרים יותר רדיקליים. להקת "פלא אוזן" הופיעה עם מסרים של סולידריות עם נפגעי האלימות המשטרתית. הקהל רקד וקפץ לשירים ולא התרגש גם מהמילים החריפות נגד הכיבוש. נראה שהקהל מקשר בין הכיבוש לאבטלה, לשחיתות ול"דיקטטורה" של נתניהו, אפילו אם המארגנים הרשמיים עוד נזהרו מכך.

אבל בשעה תשע ההפגנה התחילה לתפוס תאוצה. מאות מתוך אלפי המפגינים ניסו וכמעט הצליחו לפרוץ את מחסומי המשטרה ולהתקדם לכיוון בית ראש הממשלה. השוטרים במקום, פחות מעשרים במספר, נראו מעט מופתעים מההסתערות על המחסומים ומהביצים והבקבוקים שעפו לעברם.

השוטרים הופתעו כשהמפגינים ניסו לפרוץ את הגדרות. הפגנה מול מעון ראש הממשלה בבלפור בירושלים, ב-14 ביולי 2020 (צילומים: אורן זיו)

לקראת השעה עשר, הקהל שינה כיוון והחל לצעוד לעבר מרכז העיר. לססמאות הרגילות של "דמוקרטיה" ו"הון, שלטון, עולם תחתון", נוספו הססמאות "לא נוותר עד שתתפטר" ו"כולנו עם איאד אלחלאק". המפגינים, רובם צעירים אך גם המבוגרים שביניהם, התגלו כהרבה יותר רדיקלים ממובילי המחאה מ"הדגלים השחורים" או מ"מחאת היחידים". בניגוד למחאות קודמות, לא ראיתי שמישהו ניסה למנוע את הצעדה או להתנצל שההפגנה הפכה לאגרסיבית, גם מצדם של המפגינים. זה עמד בניגוד לדיווחים בתקשורת הממוסדת כאילו "אנרכיסטים" הגיעו להסית את המפגינים והפכו את ההפגנה ל"מהומות".

אני אישית לא ראיתי שם יותר מכמה פעילים בודדים שאפשר להגדירם כ"אנרכיסטים". רוב המפגינים היו אוהדי כדורגל ופעילים פוליטים רדיקלים, לצד המפגינים הקבועים נגד השחיתות ואנשים "רגילים" שלא ראיתי במחאות קודמות ושפשוט נמאס להם.

לקראת 11 בלילה, כשהצועדים הגיעו לאזור כיכר ציון, ובלי שהם ניפצו שום חלון ראווה של חנות או בנק – כפי שמתרחש לעתים קרובות מאוד בהפגנות שמאל דומות באירופה – המשטרה החלה להסתער עליהם עם סוסים ותותח מים בצבע כחול, מה שהביא לפציעתם של כמה מפגינים. כמה מפגינים אמרו לי שאם המשטרה היתה מאפשרת להם לצעוד חזרה לבלפור, האירוע היה נגמר בצורה שקטה בהרבה.

אבל, בצעד לא שגרתי למפגינים מהשמאל היהודי, המוחים החלו להתעמת עם השוטרים. מעטים מהם זרקו בקבוקים, כיסאות וארגזים לעבר פרשי המשטרה. שוטר סמוי, שניסה לבצע מעצר, הוכה ואחד העצורים שהוא ניסה לעכב הצליח לברוח ופונה באמבולנס לטיפול רפואי.

בהמשך חזרו המפגינים לכיכר פריז הסמוכה למעון ראש הממשלה, שם הם חסמו את הכביש בעזרת בלוקים, גדרות של אתרי בנייה ופחים. אחד הפחים הוצת. למשטרה, שכבר תגברה את הכוח שלה במקום בעשרות שוטרים, לקח יותר משעה לפתוח את הכביש, בעוד המפגינים חוזרים ומתיישבים על הקרקע שוב ושוב מול סוסים ותותח המים.

בין חמישים המפגינים שנעצרו במקום היו מפגינים ותיקים, אך גם כאלה שהיה ניכר שזהו המעצר הראשון שלהם. למרבה האירוניה הם הועלו על אוטובוס של "החברה לפיתוח גוש עציון", שאליו הודבק דף נייר קטן ועליו נכתב "בשירות המשטרה". לפני שהוכנס בכוח לאוטובוס העצורים, עו"ד גונן בן יצחק קרא: "אותי עוצרים על הפרת הסדר, אך נתניהו עדיין חופשי". לפנות בוקר המשטרה שחררה 45 מהמפגינים וביקשה להביא בפני שופט שמונה עצורים, שלושה מהם לאחר שסירבו לחתום על תנאי השחרור.

לקראת סיום הפגנה, סמוך לאחת בלילה, שוחחתי עם כמה מפגינים הוותיקים, שניסו ללא הצלחה לשכנע את השוטרים לתת להם לשוב למקום הלינה הקבוע שלהם מחוץ למעון בבלפור, שם הם מבלים את הלילות והימים בשבועות האחרונים.

המשטרה מפזרת מפגינים בכיכר פריז, סמוך למעון ראש הממשלה בירושלים, בעזרת תותח מים, 15 ביולי 2020. (צילומים: אורן זיו)

האוטובוס של "החברה לפיתוח גוש עציון" שבו הוסעו העצורים (צילום: אורן זיו)

"באנו כי ראינו שיש בלגן", אמרה קוקי יונה חנישר, אחת המפגינות הוותיקות. "היחס של המשטרה היה נורא. באתי עם הילדה שלי לכל ההפגנות. אנחנו מנסים להציל את המדינה ובסוף צריכים להתמודד עם חיילים ושוטרים". היא אמרה ש"ההרגשה היתה נהדרת"  מכך שבאו מפגינים רבים, ובכך שהם לא התביישו מהכיוון "הפוליטי" של ההפגנה, לעומת ההפגנה במוצאי שבת שבה דיברו "רק על כסף" ולא על פוליטיקה. "יש ראש ממשלה מושחת ואנחנו לא רוצים אותו", היא אמרה. "ניסו להשתיק אותנו בשבת (במחאה בכיכר רבין, א"ז) כי צעקנו ביבי הביתה. הזעם גדול מאוד וזה מה שהביא את הצעירים כי אין עבודה".

"זאת נקודת המפנה", קבע  אבי אסיאס, אחד המפגינים הוותיקים נגד השחיתות שהגיע כמעט לכל הפגנה בשנים האחרונות. "מהיום הזה נתחזק ונעיף את המושחת מחיינו. זה ללא תקדים. אולי 30 שנה לא היתה הפגנה מוצלחת כזו, הצלחנו לעורר את הצעירים באלפים. התחלנו עשרה אנשים לפני ארבע שנים ברחוב מול מנדלבליט ותמיד שאלו אתונו ׳איפה הצעירים׳. לא הצלחנו עד היום להביא אותם. אבל בחודש האחרון חל שינוי, לאנשים ירד האסימון. אל תשכח שיש מיליון מובטלים. לצעירים אין עבודה".

אסיאס גם ציין שלעומת העצרת בשבת, היה ברור שההפגנה אתמול פוליטית. "אבל היו גם  גם אנשי ימין", טען אסיאס. "הגנב המושחת שמע, ראה והריח את תחושות הזעם. לצערי המשטרה, לפי הוראות מלמעלה, כנראה מבלפור, התנהגה באלימות כלפי הצעירים שלנו. במקום להכיל, הם התנפלו ופגעו בהם עם סוסים ומים, זו התנהגות פשיסטית של דיקטטור".

לאחר הפיזור, פגשתי גם את אורי נחמן, חברת הליכוד משנת 91׳ שמשתתפת באופן קבוע בהפגנות. היא ישבה על הרצפה ליד השוטרים, שחסמו את הגישה למעון ראש הממשלה, וסיפרה בבכי: "אנחנו אזרחים שרוצים לצעוק, אמורה להיות פה מדינה דמוקרטית, אבל נהיה פה מיום ליום דיקטטורה. עד מתי אנשים יהיו עיוורים. זו כבר לא מלחמה של ימין ושמאל. איך הגענו למצב כשזה של יס"מ נגד אזרחים?״

זיו, אחד המפגינים הצעירים, סיכם: "זה יום היסטורי. לא נכנסנו לבית שלו (של נתניהו, א"ז), אבל המטרה שלנו היא לא להכנס אליו, אלא להוציא אותו לשם". גם צלם עיתונות ירושלמי ותיק ציין שלא ראה הפגנה כזו במערב העיר, מאז המחאות נגד הסכמי אוסלו בשנות ה-90. כעת המפגינים מתכוננים ליום שבת למחאה בכיכר רבין בשעה 20:30 ומבטיחים שגם שם "יהיה סוער".

מפגינים מול שוטרים בכיכר פריז, סמוך למעון ראש הממשלה בירושלים, בעזרת תותח מים, 15 ביולי 2020. (צילומים: אורן זיו)