ישראל עושה פוליטיזציה של הנשק המוברח מחזבאללה

גורמים ישראלים מקדמים תזה לפיה הברחות הנשק מחזבאללה נועדו לשרת את האזרחים הערבים בעימותים נגד יהודים. אך מבריחי הנשק, כמו יתר המבריחים, מעוניינים בעיקר ברווחים, והקורבנות של הנשק הזה הם בראש ובראשונה האזרחים הערבים עצמם  

מאת:

הרשויות טומנות מוקשים רבים בדרכו של הציבור הפלסטיני בישראל. חלקם מתפוצצים מדי כמה ימים ומותירים אחריהם פצועים, הרוגים, ייאוש, דיכאון, חוסר אונים וחולשה. לחלק מהתוצאות האלה השלכות ארוכות טווח ובעלות משקל אסטרטגי בהקשר של איכות הקיום שלנו במולדתנו. במילים אחרות, הן משמרות את מעמדנו כאזרחים סוג ב', ומזכירות לנו שיש אנשים שעדיין אינם משלימים עם הישארותנו במולדתנו ועם התפתחותנו הטבעית בה.

הרשויות תמיד התחמקו מהמאבק באלימות, והאשימו את הציבור שלנו בחוסר שיתוף פעולה. הן סירבו להשתמש במשאביהן ובסמכותן כדי לרסן את האלימות, וכעת טומנים מוקשים חדשים.

מחאה בלוד נגד האלימות והפשיעה, ב-12 בספטמבר 2021 (צילום: שי קנדלר)

אם הטענה שחזבאללה מבריח את הנשק האיכותי הזה למטרה צבאית עתידית אכן נכונה, מדוע הרשויות אינן הולמות בפושעים ובסוחרי הנשק באגרוף ברזל? מחאה בלוד נגד האלימות והפשיעה, ב-12 בספטמבר 2021 (צילום: שי קנדלר)

מפקדים במשטרה ובמודיעין של צה"ל האשימו את חזבאללה בהברחת נשק לפלסטינים בישראל, בהתאם לגישתו האסטרטגית שהנשק הזה יופנה כלפי ישראלים ברגע האמת או במה שמכונה "יום הדין". הכוונה לעימותים בין ערבים ליהודים, שלטענת השלטונות התרחשותם בלתי־נמנעת, כפי שקרה במאי האחרון. הטענה הזאת מאפשרת לשלטונות לתפוס כמה ציפורים במכה אחת.

ראשית, אין ספק שהברחת הנשק מלבנון לפלסטין היא עובדה זה זמן רב – עשרות שנים. עם זאת, יש להטיל ספק בטענה כי 95% מהנשק המוברח לישראל מגיע מלבנון, משום שגם להברחה ממחנות הצבא הישראלי יש משקל לא מבוטל.

מטרת ההברחה, בסופו של דבר, היא עשיית רווח. להברחת חשיש, הרואין, קוקאין ונשק אין מטרה מדינית או לאומית; קורבנות ההברחה הם בראש ובראשונה ערבים. הרווח הוא המטרה, בין שמדובר במבריח לבנוני, יהודי או פלסטיני, ובין שהוא מבריח ממחנה צבאי ישראלי, מלבנון, מסיני או מבקעת הירדן.

donate

המטרה: שלילת הלגיטימיות של קיום הפלסטינים בארצם

המבריח מעוניין ברווח, והוא אדיש לשימוש שייעשה בנשק המוברח. המבריחים רוצים למנוע כל הפרעה לקשר עם לקוחותיהם. הם אינם מעוניינים בפוליטיזציה של הקשר הזה, משום שהדבר יוביל להחמרת האכיפה נגד פעילותם, לכן חשוב להם שהעסק יישאר בתחום הפלילי.

הערבים הם השוק הקולט את הנשק המוברח, כי רוב היהודים מחזיקים בנשק ברישיון, ורק לכנופיות פשע יהודיות יש צורך מוגבל בקניית נשק מוברח.

מה עומד מאחורי הניסיון למזער את המטרה המסחרית והפלילית של ההברחה, ולהציג אותה כיעד צבאי הקשור במחאות הערבים או אף בהשתתפותם בעימות אפשרי בין חזבאללה לישראל? מאחורי הניסיון הזה עומדת כוונה רעה מאוד, שמטרתה הראשונה והפחותה בחשיבותה היא להתנער מאחריות לתפוצת הנשק, לאלימות ולמעשי הרצח.

מטרתה השנייה היא להסיט את הנשק מהתחום הפלילי לתחום הצבאי והמדיני. מדובר בהאשמה חמורה ובהסתה נגד אלה הדורשים מהשלטונות לשאת באחריות ולפעול נגד הפשיעה. הדבר מאפשר לשלטונות לענות לתהיות של גורמי חוץ בעניין מידת הרצינות של השלטונות במאבקם באלימות בחברה הערבית.

החזבאליזציה של הנשק הלא חוקי היא חלק ממזימה לאפשר את הכאוס של הנשק כדי להשיג מטרות מדיניות אסטרטגיות. למאבק של בני עמנו בישראל אין קשר לנשק ולחמושים. אנו רוצים מאבק בדרכי שלום ומסרבים לשימוש בנשק כדי להשיג זכויות. הניסיון לגייס את המאבק בפשיעה לטובת אג'נדה פוליטית הוא חוליה נוספת בשרשרת של מזימות אפלות המתוכננות נגד עמנו.

מטרת העלילה הזאת היא לאסוף תירוצים נוספים לביטול הלגיטימיות של קיומם של אזרחים ערבים ושל הישארותם במולדתם. מי שמתחמש כדי להילחם במדינה ולהרוג באזרחיה היהודים ב"רגע האמת" – אדם כזה אינו ראוי להגנה, אלא להתבוססות אינסופית במעגל האלימות. הוא גם אינו ראוי לאזרחות.

הניסיון ארוך השנים עם הרשויות מלמד שהן לא יירתעו מהמצאת תירוצים והאשמות שווא כדי להוציא לפועל תוכניות נפשעות נגדנו. החזבאליזציה של הנשק הלא חוקי היא אחד המוקשים המסוכנים ביותר שקובעי המדיניות הביטחונית הזאת התמחו בייצורם.

אם הטענה שחזבאללה מבריח את הנשק האיכותי הזה למטרה צבאית עתידית אכן נכונה, מדוע הרשויות אינן הולמות בפושעים ובסוחרי הנשק באגרוף ברזל? למה את הפלסטינים, אנשי המאבק האמיתי, הם מחזיקים במעצר ללא משפט במשך שנים, ואינם משחררים אפילו את גופותיהם, בזמן שסוחרי הנשק מסתובבים חופשיים אף שהם מוכרים לשירותי הביטחון?

מדוע רוצחים ואנשים המשתמשים בנשק ומפחידים את הציבור אינם מטופלים באותה נחישות שהשלטון נוקט נגד מיידי אבנים, שאפילו לא ירו על כוחות הביטחון או על מנהיגי המתנחלים הכובשים?

הפשיעה הובילה אותנו לשדות מוקשים רבים שעירערו את ביטחונו של הציבור שלנו בעצמו, אבל החזבאליזציה היא מוקש מסוכן ביותר. עמנו מורגל ומסוגל לפרק אותו ולהתכונן למוקשים שיגיעו אחריו.

סוהיל כיוואן הוא סופר ועיתונאי פלסטיני אזרח ישראל. המאמר המלא פורסם באתר ערב48 ב־26 בנובמבר 2021. תרגם מערבית: עמיר טאובר חבר בצוות פרויקט אופק, שיתוף פעולה בין מכון ון ליר בירושלים, הפורום לחשיבה אזורית ומרכז אעלאם. הפרויקט מנגיש לקהל קוראי העברית תוכן מעובד מאתרי תקשורת, מגזינים, מרכזי מחקר ומידע וכתבי עת אקדמיים בערבית.

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
תלמידי תיכון נבחנים בבחינת בגרות (צילום: יוסי זליגר / פלאש90)

תלמידי תיכון נבחנים בבחינת בגרות (צילום: יוסי זליגר / פלאש90)

יום החינוך הבינ"ל: ישראל מדגימה אפלייה מעמדית גם בין מצטיינים

המדינה חתומה על תוכנית של האו"ם שבמסגרתה התחייבה להבטיח "חינוך איכותי ושוויוני וקידום הזדמנויות לימוד לכלל האוכלוסייה בכל הגילים". היום הבינלאומי שיחול ביום שני הוא הזדמנות טובה להזכיר את ההבטחה, כי נראה שהממשלה ומשרד החינוך כבר שכחו אותה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf