newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

במקום מו"מ בין לא שווים - הגיע הזמן לבוררות בינלאומית

כששני הצדדים לא מוכנים להחליט או לוותר, כשצד אחד חזק וקובע מי ישב לשולחן ומי בכלא, המשא ומתן ימשיך להוביל למבוי סתום. הגיע הזמן שהעולם יכריע

מאת:

כותב אורח: מוסי רז

איש עומד במקום מסוכן ולצידו חומה, מעברה השני חוף מבטחים. האיש מנסה לחצות לשם שוב ושוב, דרך החומה, תוך שהוא שובר את ראשו. בקרבת מקום עובר קו אוטובוס שמוביל לצד השני אבל האיש שלנו לא יעלה עליו. הוא לא ייתן לזרים לקבוע את גורלו.

כך בדיוק אנחנו. מאז 67 מקיימים כיבוש המביא להרג ולרוע מוסרי. אנחנו יודעים בדיוק לאן רוצים להגיע: פתרון שתי מדינות, שהוצע ביוזמת השלום של הליגה הערבית, ושתואר לפרטיו ביוזמת ז'נבה. אבל אנחנו פשוט לא מצליחים להגיע לשם.

"משא ומתן" הוא תרגום קלוקל לביטוי באנגלית שלמעשה אין לנו כמותו בשפה העברית. למילה "משא" יש משמעות שלילית ("לשאת בנטל"), ואיש בישראל לא אוהב לתת. אפילו הקיצור מו"מ לא מלהיב במיוחד. הדגש הוא על המתן – הלא אהוב. כך, כשברק ואולמרט ניהלו מגעים, הדגישה התקשורת שוב ושוב את מה ש"נתנו", אך לא ציינה כלל את מה שקיבלו. בכלל, ספק אם ניתן לקיים משא ומתן בין שני צדדים, כשיש צד אחד שחזק משמעותית מהצד השני. קובע מי לשולחן הדיונים ומי לאכילת טורטית בהיחבא בכלא, מי יעוכב בכלוב שעות על שעות כי רצה לעבור מחסום – ואת מי חיילים בני 18 יעבירו כבן אנוש.

הסיבה לכישלון המגעים עד כה היה הניסיון להיכנס עם הראש בחומה שהתבטא בשימוש בכלי המשא ומתן. אבל יש אפשרות אחרת. הנשיא טראמפ עמד עליה בפגישתו עם הנשיא עבאס. הוא אמר שהוא מוכן להיות מאפשר, מתווך או בורר בין שני הצדדים. כבר חמישים שנה שאנחנו מנסים ומתעקשים על אפשור ותיווך, ללא הצלחה. הגיע זמן הבוררות.

> מהפכת הגרעינים התורניים של אורי אריאל מגיעה עד לאתר ויינט

כלא עופר (אורן זיו / אקטיבסטילס)

כלא עופר (אורן זיו / אקטיבסטילס)

בבוררות יתהפך הגלגל: ראש הממשלה לא יצטרך לא לשאת ולא לתת, הוא יגיע על מנת להתעקש על כל מה שימצא לנכון. הוא יוכל לטעון שחברון מאז ולתמיד, שדחיית אל-בריד הוא סלע קיומנו, שבכלל מאז ומתמיד היהודים ערגו לרמאללה. ילך ראש הממשלה ויגן על כל מה שיחשוב כאינטרס הישראלי. העיתונות שכתבה בעבר על מה ויתר ובכך החלישה אותו, תכתוב על מה הוא  מתעקש ותחזק אותו. בסוף, לאחר שנה, הבורר יחליט. מה יחליט? את זה אנחנו כבר יודעים. קחו את "יוזמת ז'נבה", זו פחות או יותר ההחלטה. רוב הישראלים והפלסטינים, ואיתם כל ממשלות העולם יכולים לחיות עם סידור כזה. אבל זה בכלל לא משנה.

למשא ומתן בעיה נוספת: תמיד יהיה את מחר, בשבוע הבא, אחרי הבחירות. תמיד יחשוב הנושא והנותן כי בעתיד יוכל להשיג יותר. אין דד ליין ברור. זו הסיבה שפעמים רבות מסתיים המשא ומתן עם המורים רק לאחר האחד בספטמבר, ועם העובדים רק לאחר פרוץ שהשביתה. חלילה לנו מלסיים את המשא ומתן עם הפלסטינים לאחר עוד מלחמה. בבוררות הכל יהיה ברור: לכל צד יוקצב זמן מוגבל לשטוח את דרישותיו וטענותיו בפני הבוררים, ובסיומו תיפול ההחלטה. לא לאחר ראשון בחודש, ולא אחרי שום המלחמה הבאה.

הרעיון של טראמפ בדבר בוררות כלל אינו מהפכני או חדשני כפי שהוא מעדיף לחשוב. למעשה, כך הסתייע בדקה האחרונה הסכם השלום עם מצרים. משנחתם התגלתה אי ההבנה לגבי טאבה, והצדדים פנו לבוררות בינלאומית בה ניצחה מצרים. ראש הממשלה שמיר ידע שיפסיד בבוררות אך העדיף הפסד בטריבונל בינלאומי על פני החלטה על שמו לוותר מראש. מאוד יתכן שכך יהיה גם עם ראשי ממשלה עתידיים שיעדיפו פסיקה בינלאומית בעניין סיום הכיבוש על פני החלטה אישית שלהם.

מדינת ישראל לא הוקמה במשא ומתן. לו היו הבריטים צריכים לשאת ולתת עם בן גוריון ספק אם היה מסכים למדינה עברית ללא ירושלים, הנגב, הגליל, לוד, רמלה ויפו. הערבים ודאי לא היו מסכימים. אבל לולא התערבות בינלאומית, לא הייתה קמה ישראל כלל. היום נדרשת החלטה דומה כדי להציל אותה מעצמה ומהכיבוש.

מוסי רז הוא מזכ"ל מרצ.

> חמישים שנות כיבוש. עצוב! אז מה אפשר לעשות?

חמישים שנים יותר מידי

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
ציורים מעזה ב"זו אינה תערוכה" במוזיאון פלסטין בביר זית (צילום: פאטמה עבד אלכרים)

ציורים מעזה ב"זו אינה תערוכה" במוזיאון פלסטין בביר זית (צילום: פאטמה עבד אלכרים)

"ייתכן שרואים כאן את היצירות האחרונות שנותרו מאמנים עזתים"

תערוכה במוזיאון פלסטין בביר זית מנסה לשקף את מחיקת החיים והתרבות בעזה, ובו זמנית להתנגד לה. חלק מהאמנים שיצירותיהם מוצגות בתערוכה נהרגו במלחמה. עבור מי ששרדו, ניתן לראות בה תקווה לעתיד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf