newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לא מספיק להזיז את סתיו שפיר, מרצ זקוקה לרוח חדשה

מרצ מנהלת כבר ארבע מערכות בחירות קמפיין געוואלד אל מול אחוז החסימה, וכעת נאבקת כדי להחזיר את המקומות הראשונים ברשימה לחבריה הוותיקים. ייתכן שמנהיגה חדשה ודומיננטית עם שפה עדכנית וסדר יום חדש תחזיר אותה למשחק הפוליטי. השאלה היא אם נותר שם עוד מי שרוצה להילחם

מאת:
השאירו תגובה
א א א

שאלת גורלו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, היא הסוגיה הפוליטית המרכזית בישראל בימים אלה, שלא לומר היחידה. במערכת הפוליטית ממתינים כולם לתוצאות הפריימריז בליכוד, ולתשובה לשאלה בכמה אחוזי תמיכה יפסיד גדעון סער לראש הממשלה במה שתהיה, כך נראה, יריית הפתיחה למערכת הבחירות במארס 2020.

מיד אחרי שיסיים את ענייניו בליכוד, יתפנה נתניהו לקרב חייו הפוליטי, וינסה להשיג 61 חברי כנסת לגוש הימין והחרדים – ללא יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן. כדי לעשות זאת, בין השאר, ינסה נתניהו לקלוט את קולות הימין בכחול לבן, להעלות את שיעור ההצבעה, לתייג את ליברמן כשמאלן ולסדר מחדש את מפלגות הימין – כדי לשחזר את ההישג שכמעט והושג באפריל 2019, אז הפרידו 1,400 קולות לימין החדש בינו ובין ממשלת ימין חרדים צרה.

אך למעשה, ייתכן שהמפתח לניצחונו של נתניהו נמצא בכלל בשמאל. התארגנות המפלגות בגוש המרכז-שמאל עלולה להותיר אחת מהן מחוץ לכנסת, ובכך להגיש לנתניהו את הניצחון. במפלגת העבודה-גשר נראה שלא ששים לחבור למחנה הדמוקרטי, על אף הבקשות מצד ראשיה, ומצבה של המחנה הדמוקרטי בסקרים ממשיך להיות בכי רע – מה שמהווה איום חריף על האופציה הפוליטית שמציעה כחול לבן.

יו"ר מרצ ניצן הורביץ והיו"רית לשעבר תמר זנדברג בכינוס ועידת מרצ ביולי 2019 (צילום: גילי יערי / פלאש90)

אפשר להבין את ההסתייגות של ראשי העבודה-גשר, עמיר פרץ ואורלי לוי אבקסיס, מאיחוד עם המחנה הדמוקרטי. איחוד כזה, לפי הסקרים, יניב לשתי המפלגות יחד פחות מנדטים משהשיגו בבחירות בספטמבר, והכישלון יהיה רשום על שמם. המהלך של פרץ לנסות לדלג מעל "שאלת נתניהו" ולפנות לבוחר הימני עם מצע סוציאל-דמוקרטי מפורט, עדיין לא הושלם – ולפי מקורבים לפרץ, איחוד עם המחנה הדמוקרטי יכריז על מותו בטרם עת.

אם אכן יבחרו פרץ ולוי לרוץ לבד, תמצא עצמה המחנה הדמוקרטי במשבר. בכל ארבע מערכות הבחירות האחרונות נאלצה מרצ להשתמש בקמפיין "געוואלד" כדי להציל את עצמה מאימת אחוז החסימה, ונראה שהאיחודים עם ישראל דמוקרטית והתנועה הירוקה לא הצילו אותה מהחשש להישאר מחוץ לכנסת.

ראש הממשלה לשעבר, אהוד ברק, שהציג לראשי מרצ סקרים שלפיהם הריצה המשותפת תניב למעלה מעשרה מנדטים נקלע לקו האש של הליכוד ונתניהו. גם "פרשת ויינשטיין" שליוותה את הבחירות האחרונות הותירה את המחנה הדמוקרטי על סף אחוז החסימה, וכך גם נטישת מצביעים רבים לרשימה המשותפת.

כעת מבקשים במרצ לסדר מחדש את הרשימה כך שמועמדיה של המפלגה יוצבו בארבעת המקומות הראשונים, וסתיו שפיר ויאיר גולן יוצבו רק אחריהם. במרצ רואים בכך חלוקה צודקת לפי ניתוח תוצאות הבחירות, ומנגד שפיר וגולן רואים בכך סיכון משמעותי של מקומם בכנסת הבאה. שפיר אף איימה בריצה נפרדת, ואף כינתה את מרצ "הדינוזאורים של השמאל".

תומכים של שפיר וגולן – שמציגים את עצמם כפרשנים פוליטיים נטולי אינטרס ומתוך אידיאולוגיה צרופה וקריאת הצלה והשכמה למרצ – מסבירים למה הדרישה של מרצ לסדר מחדש את מועמדי המפלגה אינה צודקת ואינה נכונה. הם מנסים בפרשנותם להשפיל את אנשי מרצ, לגרום להם לחוש בושה על העיסוק הפוליטי שלהם ועל עזותם להתחשבן התחשבנויות פוליטיות קטנוניות. אלה טענות מרושעות. אין לי דבר עם מרצ, כתבתי נגדה כמה פעמים ובפרט לפני הבחירות בספטמבר ואני גם לא מתכנן לתת לה את קולי, אך צריך לשים לב מצד מי מגיעה ההתנשאות והצביעות העונתית הזאת.

לא די בסידור מחדש של המועמדים

פוליטיקה היא דבר קטנוני. פוליטיקאי טוב נלחם על נציגו בוועד עובדים קטן בדיוק כמו על חבר מועצה בעיר קטנה ומועמד בפריימריז למקום ה-20 ברשימת המפלגה. הטהרנות שלפיה פוליטיקה היא משהו "מלוכלך" ורק דיונים אידאולוגיים-רעיוניים מטא מפלגתיים הם "נקיים וזכים", נועדה כמעט תמיד לעשות פוליטיקה יעילה פחות וצבועה יותר.

בסופו של דבר הפוליטיקאי שלך צריך להכיר את הסעיף הקטן בחוק נשכח שעושה את כל ההבדל, את הדרך לייצר קואליציה רגעית ואת התכסיסים לתפוס את הרגע. נדרשות ממנו עירנות, שליטה בפרטים והתעקשות על כל פרט. להבדיל מפוליטיקה שמבוססת על מאמרים ב"הארץ", צדקנות ועתירות לבג"ץ.

וכעת לעניין עצמו – ‏מועמדי ישראל דמוקרטית תרמו למרצ 36 אלף קולות בלבד, זה סך הקולות (אחר הנטישות וההצטרפויות) שנוספו בין בחירות אפריל לספטמבר. הם נכשלו, לאחר שפיזרו שקרים, טינפו על כל הסביבה – מעמיר פרץ ועד החרדים – והפכו אותה לסניף של כחול לבן. במרצ מבקשים כעת להשיב לעצמם את ארבעת המקומות הראשונים לטובת מועמדי הרשימה שנבחרו בפריימריז מסודר, שהם אנשי מפלגה ותיקים שעושים את הפוליטיקה הקשה הזאת יום יום, ושנבחרו על ידי הרוב הגדול של בוחרי מרצ.

אם פרץ ולוי אבקסיס יבחרו לא לרוץ עם המחנה הדמוקרטי, זה יחזיר את תמר זנדברג למקום השני, ואת עיסאווי פריג' למקום ריאלי. לאור התוצאות בספטמבר והכישלון של המהלך, זו דרישה ראויה שאף שומרת על כבודם של גולן ושפיר – שלא הוכיחו את כוחם האלקטורלית. מדוע אם מרצ לא משריינת את סתיו שפיר (שבפריימריז במפלגת העבודה התעקשה שהיא בכלל לא שמאל) אז המפלגה היא "הדינוזאורים של השמאל"? אם שפיר כל כך בטוחה במצביעים שהיא מביאה, מה רע במקום החמישי? מרצ חייבת לחבריה ולסניפיה, הממשיים, את הרביעייה הראשונה.

ח"כ סתיו שפיר מהמחנה הדמוקרטי בהפגנה נגד שריפת האמזונס, אוגוסט 2019 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

מה רע במקום החמישי? ח"כ סתיו שפיר מהמחנה הדמוקרטי בהפגנה נגד שריפת האמזונס, אוגוסט 2019 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

וזה לא הכל. אף אחד במרצ או במחנה הדמוקרטי לא חושב לרגע שדי בסידור מחדש של המועמדים, או אפילו בהקפאת הרשימה, בשביל להציל את המפלגה. מפלגת השמאל הציוני הוותיקה הפכה כמעט למפלגה מגזרית, ולא מצליחה כבר שנים להעיר את השטח ולחדש את מסריה.

מאז קריסת תהליך השלום הישראלי-פלסטיני בתחילת העשור הקודם, מרצ נתפסת בקרב פעילי השמאל ובני הדור השני והשלישי של מייסדיה כעייפה, חסרת חידוש וככזאת שנגררת אחרי סדר יום שמייצרות מפלגות אחרות. שני המחנות הגדולים של מרצ – הסוצאילסטי מזה והמדיני מפה – יכולים וצריכים להשתלב בעבודה-גשר וברשימה המשותפת, והמצביעים שהולכים לקלפי על נושאי דת ומדינה הפליגו מזמן למחוזות כחול לבן ואולי אפילו לישראל ביתנו.

אין זה אומר שתם זמנה של המפלגה הוותיקה. ייתכן שהימין יבחר להוריד את אחוז החסימה (שבגינו הפסיד לא מעט מנדטים מאז 2015) ובכך להעניק לה זכות קיום. ייתכן שמנהיגה חדשה ודומיננטית, עם שפה עדכנית וסדר יום חדש, תחזיר אותה למשחק הפוליטי – זה קרה למפד"ל רק לפני כמה שנים. השאלה היא אם יש בכלל שם מי שעוד רוצה להילחם.

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
נתניהו וטראמפ בהכרזה על תוכנית המאה (קובי גדעון, לע"מ)

נתניהו וטראמפ בהכרזה על תוכנית המאה (קובי גדעון, לע"מ)

נתניהו וטראמפ יכולים לחגוג, אבל המפתחות עדיין בידי הפלסטינים

הסכמי אוסלו העמיקו את הנורמליזציה של הכיבוש גם בתודעה הציבורית הישראלית. בשביל זה לא היה צריך את טראמפ. אבל המעבר לאקט הסיפוח חייב להסתמך על המשך הסטטוס קוו מצד הרשות הפלסטינית, וזה ככל הנראה לא הולך לקרות   

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf