ח'אן אל אחמר: הגיע רגע האמת של מדינות האיחוד האירופי
חמש מעצמות אירופיות הזהירו כי הריסת ח'אן אל אחמר תוביל לתגובה. עם החלטת בג"ץ שמאפשרת את הריסת הכפר ופינוי תושביו הן צריכות להחליט - האם הן עומדות מאחורי האיומים או שמדובר במילים ריקות?
המעצמות האירופיות יצטרכו לקבל החלטה מכרעת בשבוע הקרוב. חודשיים לאחר שחמש מדינות החברות באיחוד האירופי (גרמניה, ספרד, בריטניה, צרפת ואיטליה) הזהירו את ישראל כי הריסה והעברה בכוח של תושבי ח'אן אל אחמר "תוביל לתגובה" של בנות בריתה, נתן אתמול (רביעי) בג"ץ את החותמת הסופית להריסת הכפר.
בשנים האחרונות סימן האיחוד האירופי את ח'אן אל אחמר, לצד הכפר הקטן סוסיא שבדרום הגדה המערבית, כאחד הקווים האדומים, השרירותיים לכאורה, למדיניות הישראלית בת עשרות השנים של הריסת בתים פלסטינים והרחבת מפעל ההתנחלויות. בכל פעם שאחד הכפרים הקטנים, הממוקמים בשטח סי, עומד על סף חורבן, מגיעות למקום שיירות של דיפלומטים, ואיתם גם הצהרות, גינויים ואזהרות שמופרחות באוויר.
עד כה הגישה הזאת הצליחה באופן חלקי. אבל בשנתיים האחרונות דברים השתנו, וההבדל הגדול הוא שהבית הלבן הנוכחי – שאת המדיניות שלו במזרח התיכון מובילים אנשי ימין חסרי מעצורים ותומכי מתנחלים כמו ג'ארד קושנר ודיוויד פרידמן – כבר לא מתעניין במה שישראל עושה לפלסטינים. וגם אם אכפת לו, לא נשמע מהכיוון הזה אפילו מלמול שיתן אינדיקציה לחוסר הסכמה עם המדיניות הישראלית.
תושבי הכפר ופעילים פלסטינים, בינלאומיים וישראלים חוסמים בולדוזר בזמן עבודות הכנה להריסת ח'אן אל אחמר (אורן זיו/אקטיבסטילס)
משמעות הדבר היא שהמעצמות האירופיות יצטרכו כעת להחליט איפה הן עומדות ביחס להתחייבויות שלהן לח'אן אל אחמר, והאיומים שחילקו בנדיבות. האם הן יקיימו אותן או ישתקו. אבל גם אם יפעלו, לא סביר שהן יעשו זאת כגוש מאוחד. זאת בשל קשרי הידידות של ישראל עם ממשלות הימין הקיצוני באירופה שלהן זכות וטו, על פי שיטת קבלת ההחלטות של האיחוד האירופי בנושאי מדיניות חוץ. לפיכך, הממשלות השונות יצטרכו לנקוט עמדה בנפרד.
בהתחשב במיעוט הנושאים בהם הקהילה הבינלאומית מוכנה לנקוט עמדה נגד ישראל, ובהתחשב בכך שמנהיגי האיחוד האירופי לקחו על עצמם לשרטט קו אדום קוהרנטי למחצה בנושא ח'אן אל אחמר – התגובות של גרמניה, צרפת, בריטניה, ספרד ואיטליה להחלטת בג"ץ, הסוללת את הדרך להריסת הכפר ולפינוי בכפיה של תושביו, תהיה קריטית בקביעת עתיד המעורבות הבינלאומית בסוגיה הפלסטינית.
כאשר ארה"ב אינה מעוניינת להפעיל עוד ולו לחץ סמלי על ישראל, המעצמות האירופיות, האוחזות במנופים כלכליים משמעותיים מול ישראל, ידרשו להוכיח האם האזהרות שהן נתנו לאורך השנים היו איומים אמיתיים או מילים ריקות מתוכן. אם הן לא יגיבו בסוג כלשהו של סנקציות או צעדי ענישה אחרים, הן יאבדו את כל מה שנותר מיכולת ההרתעה שלהן נגד הקמפיין האגרסיבי שמובילה ממשלת נתניהו נגד פתרון שתי המדינות.
אבל, ככל הנראה, עונשים כאלו לא יוטלו על ישראל. איומים דיפלומטיים כמעט אף פעם לא ניתנים מתוך מטרה לעקוב אחר יישומם – זו הסיבה לכך שהאיומים האלו אינם מפרטים או רומזים על התוצאות האפשריות. ישראל מבינה זאת זמן רב, ועכשיו ניתנת לה ההזדמנות להעמיד למבחן, שוב, את גבולות החסינות שלה מפני עונש – גבולות שהיא מותחת יותר ויותר בשנים האחרונות.
התוצאה היא שהממשלה הנוכחית, כמו גם הממשלות שיבואו בעקבותיה, תקבל תמריץ להפוך לעוד יותר לוחמנית בשכתוב הכללים השולטים בהתנהלותה: במקרה הזה, הכללים המסדירים את המהירות שבה ניתן לקדם בשנים הקרובות עוד שלבים בסיפוח השקט של שטחים פלסטינים.
מיכאל שפר עומר-מן הוא עיתונאי ועורך מגזין 972+ שם פורסם המאמר במקור. תורגם לעברית על ידי יעל מרום.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
