newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"זה מגיע מלמעלה: מי שמתנגד לכיבוש הוא אויב - ודמו מותר"

פפה גולדמן היה אחד מפעילי תעאיוש שהותקפו היום באלימות על ידי מתנחלים מהמאחז הלא-חוקי מצפה יאיר בדרום הר חברון. ארבע מהם נלקחו לטיפול בסורוקה. החיילים ראו את האלימות, הוא מספר, ולא הגיבו. הם מקבלים הוראות מהמתנחלים

מאת:

כשהגיעו הדיווחים הראשונים על המתקפה האלימה של מתנחלים מהמאחז הבלתי חוקי מצפה יאיר בדרום הר חברון נגד שישה פעילי תעאיוש, נזכרתי בתדרוך שקיבלנו באותו המקום עצמו לפני כשנתיים מאחד הפעילים הוותיקים בארגון. "תיזהרו מאוד מאוד", הוא אמר לנו אז. "המתנחלים כאן יכולים לצוץ משום מקום, והם לא בוחלים באלימות. תמיד תהיו דרוכים". היום, אותו פעיל עצמו היה בין השישה שהותקפו ונזדקק לטיפול רפואי בבית חולים סורוקה.

פפה גולדמן, בן 66 מירושלים, היה גם הוא בין ששת הפעילים המותקפים. גם הוא סיים את היום בסורוקה. "עכשיו אני בסדר", הוא אומר בשיחה כמה שעות אחרי האירוע. "קצת כאוב אבל בסדר. ספגתי פגיעה בצלעות מצד ימין, למזלי שום דבר לא נשבר". לגבי שאר הפעילים, מספר גולדמן, אחד סובל מחתך עמוק בזרוע שהיה צריך תפרים, עוד פעיל יצא עם כאבים חזקים עד כדי חשש לשבר באגן, אחר יצא עם נקע ברגל, ופעילה שהופלה בכוח נזקקה לטיפול רפואי בירושלים.

גולדמן פעיל בתעאיוש מזה כשנתיים. קודם לכן היה פעיל במסגרות אחרות. על אירועי היום הוא מספר: "יצאנו כמדי שבת בשש בבוקר ללוות רועים. לפעמים כאשר אנחנו רואים תוך כדי נסיעה שיש בנייה בלתי חוקית חדשה, אנחנו באים לצלם ומוסרים את הצילומים לרשויות שאמורות לטפל בזה, למנהל האזרחי. ברוב הפעמים זה עובר בלי התייחסות מיוחדת, מקסימום אנחנו חוטפים גידופים או דחיפות. בדרך כלל כשאנחנו מגיעים הצבא מכריז על המקום כשטח צבאי סגור – כלומר סגור לנו, כמובן שלא למתנחלים.

מעלים את אנשי תעאיוש מהמדרון ליד מצפה יאיר. החיילים ראו, ולא ממש התערבו (צילום: נסר נוואג'עה / בצלם)

מעלים את אנשי תעאיוש מהמדרון ליד מצפה יאיר. החיילים ראו, ולא ממש התערבו (צילום: נסר נוואג'עה / בצלם)

"היום, אחרי שסיימנו ללוות את הרועים, בדרך חזרה לירושלים, קיבלנו מידע שכוח צבאי נכנס לבית פלסטיני באזור ולקחו להם טלפונים, כלי עבודה ועוד בלי שום צו. הגענו, רשמנו את הפרטים והחלטנו להמשיך למצפה יאיר שם ראינו שיש בנייה חדשה בלתי חוקית, ורצינו לצלם. כאשר הגענו לאתר, כוח צבאי ביקש מאתנו להסתלק, אבל לא מנעו מאיתנו לצלם".

אלא שאז התחילו להגיע המתנחלים. "המתנחלים דרשו מהחיילים להוציא אותנו משם, בשלב מסוים הם התחילו להיות אלימים מילולית כלפי החיילים. תוך זמן קצר יחסית הם כבר היו בסביבות 20 איש, גידפו אותנו וזרקו אותנו מהמבנה בגובה מטר וחצי שעמדנו עליו מהמדרון למטה, לאזור שיש בו פסולת בניה. בעוד אנחנו שוכבים שם, הם המשיכו לזרוק עלינו אבנים, וגם גנבו שש מצלמות שלנו, חיטטו לנו בתיקים".

"בדרך כלל אמצעי התקשורת קוראים לזה עימות, אבל לא היה פה עימות. היתה תקיפה חד צדדית. באנו לצלם, אין חוק נגד זה, והותקפנו"

מה עשו בזמן הזה החיילים?

"החיילים ניסו לשכנע אותם להפסיק בצורה רכה, אבל זה לא עזר. המתנחלים המשיכו לרדוף אחרינו גם כשהיינו בנסיגה, גם כשהיינו כבר בתוך האמבולנס, הם המשיכו לגדף. החיילים ניסו לעצור אותם, אבל כאשר מדובר במתנחלים, הם מנסים לשכנע בטוב, משהו בסגנון 'נו חבר'ה תפסיקו כבר', וזה במקרה הטוב. במקרה הרע הם מסלקים אותנו יחד עם המתנחלים.

"מי שנותן את הפקודות לחיילים זה רכז הביטחון של מצפה יאיר, שהוא מאחז לא חוקי. הם ממש מצייתים לו. זאת תופעה שרואים בכל השטחים – בעלי הבית האמיתים הם המתנחלים. אני יכול לספור על יד אחת חיילים שסירבו לפקודות של המתנחלים – או מתוך הזדהות או מתוך פחד. הם דואגים לסלק אותנו בעילה שזה שטח צבאי סגור, מה שהרבה פעמים לא מדויק.

"אני רוצה להדגיש – בדרך כלל אמצעי התקשורת קוראים לזה עימות, אבל לא היה פה עימות. היתה תקיפה חד צדדית. באנו לצלם, אין חוק נגד זה, והותקפנו".

תיעוד של פינוי הפצועים. אפשר לשמוע את המתנחלים ממשיכים לקלל (צילום: תעאיוש)

איך הגבתם?

"בעיקר ניסינו למנוע שהנפילה תהיה חמורה מדי כי זרקו אותנו ממבנה שנמצא מטר וחצי מעל מורד. ניסינו שלא יזרקו אותנו. אנחנו אף פעם לא מגיבים באלימות. מתגוננים, אך לא תוקפים. דרשנו מהחיילים שיגנו עלינו, היה ברור הרי מי התוקף ומי המותקף, דאגנו שניפול בצורה כמה שיותר סבירה, אבל בנפילה כל הציוד עף וגנבו לנו את כולו".

כמה זמן נמשכה התקיפה?

"הקטע הכי אלים נמשך בסביבות חצי שעה. זה המון זמן, להיות חצי שעה תחת מתקפה אלימה".

מהניסיון שלך בשטח, אלימות מסוג זה היא דבר נדיר?

"מפגשים אלימים יש כל הזמן, לפני כמה חודשים היה מפגש מאוד אלים עם מתנחלים מחוות מעון שזרקו עלינו סלעים, וגם שם לכוחות הביטחון לקח המון זמן להגיע. לפני כשנה היה מקרה בעוג'ה עם המתנחלים ממאחז הבלאדים. אלה השיאים, אבל השגרה היא בדרך כלל גידופים, קללות, דחיפות, פה ושם מגיע מתנחל עם כלב פיטבול והוא משחרר אותו כדי שיתקוף את הכבשים, או שבאים עם טרקטורונים ונכנסים לעדר של פלסטינים. נדירים מאוד מצבים שהם כוחות הביטחון מנסים לעשות משהו כדי למנוע את זה. בדרך כלל מסלקים אותנו, את הפעילים".

אתם מתכוונים להגיש תלונה בעניין התקיפה היום?

"היה לנו דיון בשאלה הזו. בהתחלה חשבנו להגיש תלונה, אישית הצלחתי לצלם את האיש שזרק אותי, אבל בסוף החלטנו שאין לנו אמון במערכת, מכל הניסיון של תלונות שהגשנו ולא טופלו ותיקים שנסגרו מחוסר ראיות, מחוסר הוכחות, מחוסר עניין לציבור, יו ניים איט. אז החלטנו שלא לשחק את המשחק של להתרוצץ במשטרת קרית ארבע או במשטרת ש"י כדי לקרוא בעוד כמה שבועות שהתיק נסגר מחוסר עניין לציבור. מיותר לציין שגם היום איש מהתוקפים לא נעצר לחקירה. הרשויות לא מעוניינות לחקור או להעניש כשהעבירות מגיעות מצד הישראלי. כשזה מגיע מהצד הפלסטיני, הם כמובן יעילים לעילא ולעילא.

"אין דבר מפתיע בכך שהרשויות לא מטפלות בתופעות האלה. הרי יש לגיטימציה מלמעלה לכך שכל מי שמתנגד לכיבוש הוא אויב, ודמו של האויב מותר. ואם זה המסר מלמעלה, אנחנו לא מופתעים שדברים לא מטופלים ברמת השוטר בשטח. זאת רוח הדברים היום בחברה הישראלית".

אתה מתכוון לחזור לפעילות הזו?

"ודאי, איזו שאלה. זה אמנם מסוכן ומפחיד, אבל אם ניתן לפחד להחליט אז גם המעט שנעשה לא ייעשה יותר".

דובר צה"ל: הפעילים חיפשו פרובוקציה

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: ״הבוקר הגיעו מספר פעילי ארגון תעאיוש לאזור בו מתקיימת בנייה בלתי חוקית פלסטינית סמוך למצפה יאיר שבמרחב החטיבה המרחבית 'יהודה'. לאחר שהוחרמו הכלים המשמשים לבנייה, עלו הפעילים לכיוון הישוב במטרה לעורר פרובוקציה ובמקום התפתח חיכוך ביניהם לבין המתיישבים המתגוררים באזור. לוחמי צה"ל שהיו במקום הכריזו שטח צבאי סגור על מנת למנוע המשך חיכוך, אך חלק מפעילי הארגון סירבו להתפנות והפרו את הצו שהוטל במרחב. בהמשך הפעילים התפנו והחיכוך הסתיים.״

קראו בהרחבה על הבעייתיות של תגובת דובר צה"ל כאן.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

"המקצועות ההומניים מפגישים את התלמידים עם עולם הרוח האנושית". ספריית האוניברסיטה העברית (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

מי חוסם את לימודי ההומניסטיקה במערכת החינוך בישראל?

רמת העניין של התלמידים הישראליים במדעי הרוח עומד ביחס הפוך למספר שעות הלימוד המוקדשות להם בבתי הספר, ולחשיבותם. המכשול המרכזי הוא התמקדות מוגזמת בידע הדיסציפלינרי, במקום בחוויית הלימודים עצמה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf