הלבנים, היפים והמנותקים: מה שמשתקף במראה התרבותית של 'הארץ'

על עיתון הארץ ניתן לומר, בפרפרזה על וינסטון צ'רצ'יל, שהוא העיתון הגרוע ביותר בישראל, חוץ מכל האחרים. לכל הפחות, הוא מקצה משאבים לעבודה עיתונאית ששאר כלי התקשורת המודפסים כבר כמעט ולא עוסקים בה. אבל יש תקופות בהן המחמאה המפוקפקת הזו מרגישה מפוקפקת עוד יותר. כי בנוסף לעיתונות, הארץ הוא גם עיתון שמציב מראה בפני האליטה האשכנזית המשכילה ממרכז הארץ (קבוצה שאני שייך אליה ללא ספק). המראה אמור להחניף לאנשים אלו, לגרום להם להרגיש נאורים, רחבי אופקים, טובים יותר משאר הציבור. אבל כאשר מביטים אחרים מהצד, אותה מראה משקפת את פניה המכוערות והצרות של אליטה זו.

הרשימה של 196 ספרים שכל בן תרבות חייב לקרוא, שהתפרסמה בראשית יוני לכבוד חודש הספר העברי, היא הזדמנות מצויינת לחקור את השקפת העולם ש"הארץ" מבטא. הרשימה גובשה מתוך ספרים שבחרו עורכים ומו"לים, בהווה ובעבר, מעשר הוצאות ספרים שונות בישראל. כלומר, היא אינה מבטאת טעם אישי ייחודי של אדם אחד. מדובר בתוצר של שכבת אנשים שרואים את עצמם כאבירי "התרבות" ומציבי גבולותיה וההיררכיה בתוכה. הכמות הגדולה של הספרים ברשימה מאפשרת לנתח בצורה יסודית את נקודת המבט של שכבה זו.

> הילדים והמורות יצאו לחופשה, העוני והפערים לא

הספרים שנבחרו מייצגים תפיסה של התרבות הישראלית כשלוחה של אירופה, המנותקת לא רק מהמרחב שישראל שוכנת בו, אלא גם מכל שאר העולם. כך, למשל, הספרים ברשימה נכתבו ב-11 שפות שונות, כולן אירופיות – חוץ מהשפה העברית. לא רק שאין ספרים שנכתבו בערבית או בפרסית – אלא גם הסינית והיפנית מודרות. יש מקום לשלוש יצירות ביוונית עתיקה, אבל שום דבר מהקלסיקה ההינדואיסטית או הבודהיסטית לא נכנס. כך נראית מפת העולם לפי השפות המיוצגות ברשימה.

אם נסתכל על הספרים לפי המדינות בהן נכתבו, נראה מפה רק מעט יותר מגוונת. הכתמים הבודדים מחוץ לאירופה, צפון אמריקה וישראל מייצגים את אנשים כמו הסופר (הלבן) קוטזי בדרום אפריקה, הרמב"ם (שכתב את מורה נבוכים במצרים), או צ'נגיס אייטמטוב מקירגיזסטאן (שכתב את "והיום איננו כלה" ברוסית).

אם נסתכל מחוץ לישראל, נמצא "תרבות" לבנה למשעי. רק חמש יצירות ברשימה נכתבו על ידי סופרים שאינם לבנים: סלמן רושדי, זיידי סמית, טוני מוריסון, חואן חוסה סאר (שהוריו היגרו לארגנטינה מסוריה) ואייטמטוב. זו החלוקה של היצירות לפי המוצא האתני של כותביהן.

לפי הרשימה של הארץ, רוב תושבי העולם חיים מחוץ לספירה התרבותית כפי שמגדירים אותה המולים והעורכים. אלה הספרים שנכללו ברשימה שנכתבו מחוץ לישראל, לפי היבשות בהם נכתבו, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית של אותן יבשות.

בתוך הספרות העברית, המצב רק קצת יותר טוב. האם אנחנו צריכים לשבח את הבוחרים על כך שלא התעלמו מהספרות המזרחית וכללו 14 מספריה? זה הרבה פחות מרשים בהתחשב בכך שנכללו לא פחות מ-55 חיבורים של סופרים אשכנזים.

אני מניח שאם עורכי הארץ והאנשים שבחרו כדי להרכיב את הרשימה יעומתו עם נתונים אלה, הם יצהירו שבחרו אך ורק על פי איכות ולא על פי זהות. ובתודעתם, אכן כך הדבר. אלא שעיוות התודעה אותו הם מבטאים הוא הבעיה עצמה.

> בזמן שהערבים מטיילים: הנשים הפלסטיניות עושות מהפכה