בתקשורת הישראלית הקורבן הוא חייל שמנסה לעצור באלימות ילד פצוע

כותבת אורחת: ליהי רוטשילד

בהפגנה השבועית בנבי סאלח שהתקיימה אתמול (שישי), חייל רעול פנים ניסה לעצור את מוחמד תמימי. ידו של מוחמד בן ה-12 נשברה בתחילת השבוע על ידי חיילים שפלשו לכפר והיא מגובסת. אחותו, אמא שלו ואישה פלסטינית נוספת ניסו למנוע את המעצר האלים והצליחו בסופו של דבר לעשות זאת. אהד ונרימאן (האחות והאם) סיימו את היום בבית החולים, בעקבות המכות שהן חטפו מהחיילים.

צפו בחייל מנסה לעצור ילד בן 12: 

בגרסת הצבא שהוצגה בפירוט בעיתונות הישראלית, טוענים החיילים כי לא היו מודעים לכך שמוחמד קטין. עובדה שמאוד קשה לפספס, כי ובכן, הוא די קטן, ואני תוהה כמה קרוב בדיוק החייל היה צריך לעמוד, כדי לקלוט שמדובר בילד, והאם בשלב שבו הוא נעל את ראשו בין זרועותיו הוא עדיין לא שם לב לכך. אני גם בספק אם העובדה שהוא קטין הייתה מונעת מהצבא לקחת אותו. זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה הצבא היה עוצר ילד פלסטיני.

הדיווח ב"הארץ" מתחיל בגרסת הצבא. לאחריה הוא מביא, בקיצור נמרץ, את גרסת תושבי הכפר, המובאת על ידי הפעיל יונתן פולק, ונותן לדובר צה"ל לשוב ולספר את גרסת הצבא בסיום. הם לא הזכירו את הקשר המשפחתי בין המעורבים, גם לא את נסיבות הפציעה של מוחמד ואת אשפוזן של נרימאן ואהד בבית החולים בעקבות המכות שספגו. אלה עובדות שאם מישהו מהארץ היה טורח לעשות טיפה עבודה עיתונאית עצמאית, הוא יכול היה לגלות בקלות רבה.

> "האם יש מקום על פני האדמה שבו מותר למשפחה שלי לגור?"

בווינט מגדילים לעשות ומדווחים על הסיפור דרך ציטוט פסקאות מהדיווח של הדיילי מייל הבריטי, ובין לבין משלבים הסברים בזכות הצבא. הם שבים ומדגישים כי הדיווח של הדיילי מייל מוטה ופוגע בישראל, אף כי מהציטוטים שהם מביאים ניכר, כי הדיילי מייל בעיקר סיפר את עיקרי הדברים, פשוט מבלי לתת מקום מרכזי להסברה של דובר צה״ל.

הדיווח שכותרתו "ילדה נושכת חייל: הפגנה אלימה ביו״ש" מצייר תמונה לפיה תושבי הכפר הם הגורמים האלימים והחיילים הם הקורבנות של הסיפור. ההפגנה מתוארת כאלימה, טענת הצבא כי מוחמד יידה אבנים לפני ניסיון המעצר מוצגת כעובדה, אף כי היא שנויה במחלוקת ותושבי הכפר מתנגדים לה. ברקע מובא סיפור על סיטואציה בה אהד זכתה לפרסום לאחר שצעקה על חייל, שנועד להציגה כאלימה ומסוכנת. אכן, ילדה שעומדת וצועקת על חייל חמוש וממוגן, מהווה עבורו איום ניכר.

חוסר היכולת לראות את תושבי הכפר הפלסטינים בעיניים אנושיות בווינט ניכרת גם בכך שהם מבלבלים את שמה של "אהד" וקוראים לה "בילאל". בילאל תמימי, הוא אכן אחד המפגינים הקבועים בנאבי סאלח. הוא גם זה שצילם את הסרטון המופץ כרגע, אך הוא גבר מבוגר ולא ילדה צעירה.

הנסיבות בהם מתרחשים ההפגנות והעימותים בכפר אינן מוזכרות באף אחד מהדיווחים וביקורת כלפי האלימות העקבית המופעלת כלפי תושביו אינה נוכחת. הדיווח של הארץ מציג עוד יום שישי סטנדרטי בגדה בדברור דובר צה״ל. ווינט בינתיים מיידעים שוב את הציבור הישראלי כי ״אנחנו הקורבנות וכולם אנטישמיים״. השאלה החשובה מבחינתם היא איך העולם הולך להסתכל עלינו ולא למה חייל מנסה לעצור באלימות קשה ילד פצוע בן 12.

ליהי רוטשילד היא פעילה פוליטית פמיניסטית ומאסטרנטית למגדר. באוניברסיטת בן גוריון.

> משפחות מחוקות: איך מתמודדים עם מוות של שמונה בני משפחה?