השרה רגב מביאה לטקס המשואות שיטות מיחידת דובר צה"ל
החלטתה של רגב להפסיק את השידור החי מטקס המשואות במקרה של מחאה, שואבת את השראתה מההתנהלות שהצבא מתמחה בה מזה שנים: כשהמציאות לא נוחה למראה, פשוט מעלימים אותה ומשמיצים את התקשורת
לא נדרשת להרחיק עד צפון קוריאה. השרה מירי רגב (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)
שרת התחבורה מירי רגב, הממונה באופן בלעדי על טקס הדלקת המשואות בהר הרצל, החליטה שתוקרן הקלטה של החזרה הגנרלית במקום השידור החי אם תפרוץ מחאה של מתנגדי ההפיכה המשטרית במהלכו. ברשתות החברתיות ובמרבית התקשורת הישראלית לעגו להחלטתה, בטענה שממילא בשנת 2023 אנשים בקהל יצלמו בסמארטפון ויפיצו את הסרטונים, שיגיעו גם לתקשורת, וכי מדובר במהלך שרגב מייבאת לישראל מדיקטטורות.
השרה רגב לא נדרשת להרחיק עד צפון קוריאה, אלא רק לטריטרוריה קרובה לביתה בראש העין – לשטחים הפלסטינים הכבושים. די לה להיזכר בטקטיקות שלמדה ביחידת דובר צה"ל, בה היא שירתה בין השנים 1986-2008, עד לדרגת דוברת צה"ל והצנזורית הצבאית הראשית.
בשנים אלה התרחשו שתי אינתיפאדות ו"ההתנתקות" מרצועת עזה. היחידה הכחישה בקביעות שהצבא ביצע פשעי מלחמה וענישה קולקטיבית כלפי האוכלוסייה הפלסטינית ורכושה.
השיטה פשוטה: בשלב הראשון, הצילומים מהמצלמות של הצבא והמשטרה, שתיעדו התנהגות מביכה או לא חוקית של חיילים, נעלמו בדרך פלא, או שנטען שעקב תקלה הם לא צולמו, או שהצילומים נמחקו או שלא ניתן לאתרם מסיבה כלשהי.
בשלב השני, אם במקרה הפלסטינים או פעילי זכויות אדם כן הצליחו לצלם את מעשי החיילים – יחידת דובר צה"ל הודיעה שהצילומים "ערוכים", "מגמתיים" או "מסולפים", ובכל מקרה, לא משקפים את ההשתלשלות המלאה של האירועים. על כך בדרך כלל היחידה הוסיפה שהחיילים הם אלה שהותקפו ורק הגנו על עצמם, או שמלכתחילה התנהגו כשורה וכדין. רוב הציבור הישראלי מעדיף לאכול את הלוקשים של דובר צה"ל, שמאפשרים לו להמשיך לקבור את הראש בחול הטובעני של האפרטהייד.
לא לתת למציאות לבלבל
השיטה המשיכה גם בשנים לאחר פרישתה של השרה רגב מתפקיד הדוברת. כך, למשל, בתגובה לשורה של תביעות נזיקיות שהגישו פלסטינים ופעילי זכויות אדם ישראלים נגד הצבא, טען הצבא שוב בבתי המשפט שהמצלמות לא הופעלו, שהצילומים נמחקו או שאבדו בשגגה. מחשב אחד שנשמרו בו הצילומים – נשרף, שני נהרס בשלג, שלישי סתם התקלקל.
באחד המקרים, שבו לא היתה מחלוקת שנכח מתעד צבאי מיחידת דובר צה"ל – שצילם חיילים עומדים מנגד בעת שמתנחלים הטיחו אבנים גדולות על רכבו של צלם עיתונות פלסטיני –דובר צה"ל סירב לשתף פעולה עם מצ"ח ולתת את פרטי המתעד ואת התיעוד. הנימוק היה שלא לכך נועדה היחידה וכי אם החייל שלה יוזמן לעדות או יימסר למצ"ח התיעוד שצילם, "תיתכן פגיעה עתידית ביחידה". בכל התיקים, המדינה טענה בבית המשפט כי הצילומים שצילמו הפלסטינים ופעילי זכויות האדם היו "ערוכים" והציגו במכוון תמונה "מסולפת" ו"חלקית". בדומה לציבור הישראלי, מרבית השופטים אכלו בשמחה את ה"לוקשים" האלה, אך בחלק מהתיקים הצבא כן נאלץ לשלם פיצויים.
השרה רגב מנסה עתה לעשות את אותו התרגיל. בדומה למצלמות של הצבא, שלא עובדות או נעלמות כאשר נוח, גם המצלמות שיתעדו את טקס המשואות לא יעבדו ויתעדו בשידור חי התפרצות של מחאה, שתיתפס כהשפלה של ראש הממשלה ורעייתו. מעניין את השרה רגב רק מה שישודר בשידור חי בערוץ 14. פחות אכפת לה שמתנגדי ההפיכה המשטרית יפיצו סרטונים שצילמו בפלאפון, שאחר כך התקשורת ה"עוינת" תפרסם. השרה תוכל לטעון שאלה סרטונים "ערוכים", "מגמתיים" ו"מסולפים" שלא משקפים את ההשתלשלות המלאה של הטקס המרשים, המכובד והממלכתי, אשר מפורסמים על ידי עיתונאים, שהיא הגדירה לאחרונה בכנס התומכים שלה כ"להטוטני מילים וליצני חצר שכל רצונם זה להפיץ שקרים".
מבחינת השרה רגב, היא רק צריכה למנוע מהמציאות לבלבל את מי שמאמינים שראש הממשלה נתניהו הינו מנהיג חזק ללא תחליף, ושהמחאה נגד ההפיכה המשטרית אינה אותנטית, אלא מקבץ של מפגינים שמקבלים תשלום בסך500 שקלים עבור שעת הפגנה, או 1,400 שקלים על "משאית" (כפי שהיא טענה בראיון ל"ידיעות אחרונות"). המצלמות אמורות – כמו בטקס המשואות ה-70, שהיה גם הוא בניהולה של השרה רגב – להתמקד בבני הזוג המלכותי ובעצמה, כדי ש"העם" יוכל ליהנות מהפנים המחייכות והזחוחות שלהם.
בטקס ה-70, היה אמור להשיא משואה מיוחדת סוחר הסמים והרודן של הונדורס, חואן אורלנדו הרננדס. בעקבות מחאה ציבורית בישראל שדווחה בתקשורת בהונדורס – בין היתר של הח"כ לשעבר תמר זנדברג ושל פעילים נגד סחר בנשק עם דיקטטורות, שדרשו לקיים הפגנה במתחם הטקס עצמו – הרננדס הודיע על ביטול השתתפותו, מחשש שבמקום לקבל כבוד, הוא עלול להיות מתועד בשידור חי ברגע של השפלה וחולשה. מן הסתם, ראש הממשלה נתניהו לא יוכל לבטל את הגעתו לטקס המשואות בהר הרצל, ולכן אם ייווצר "מצב חירום", המצלמות ייאלצו להיסגר.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
