השמועה על חופש המחאה בבלפור לא הגיעה לחיילים בגדה
בעוד המשטרה ריככה את היחס למפגינים בכיכר פריז בעקבות לחץ ציבורי, בגדה המערבית דיכוי ההפגנות נמשך כרגיל. במחאה אתמול נגד מאחז ליד עין סמיה שוטרי מג"ב הוציאו צו שטח צבאי סגור וירו כדור ספוג בכינון ישיר במפגין
"לא היה שום דבר מיוחד", אמרתי לחברים כשחזרתי מההפגנה נגד מאחז לא מורשה של מתנחלים ליד עין סמיה שבגדה המערבית. כ-150 פלסטינים ומספר ישראלים הגיעו בשישי בבוקר למחות נגד המאחז, שהוקם בשנה שעברה, אך עבר מיקום לאחרונה. תושבי המאחז, המחזיקים עדר צאן, מונעים מפלסטינים גישה לאדמותיהם באזור.
כמה עשרות קילומטרים משם, המחאה בבלפור שינתה לרבים את הדרך שבו הם תופסים את המושג "חופש המחאה". ההפגנות בכיכר פריז והדיכוי שלהן הפנו זרקור לאלימות המשטרה, לשימוש בכלים ובטקטיקות כמו מכתזיות, פרשים ומעצרים על ידי שוטרים סמויים, להתנכלות לעיתונאים. המפגינים שם סירבו להשלים עם האלימות המשטרתית הזו, והמשטרה, מעט באיחור, התקפלה, החלה להמעיט במעצרים וויתרה על השימוש במכת"זית.
שום דבר מהשינוי הזה לא הגיע לגדה המערבית, שם כל הפגנה של פלסטינים אסורה על פי החוק הצבאי. במובנים אלה, ההפגנה אמש היתה שגרתית למדי.
עוד לפני שהחלה, הצבא וכוחות מג"ב חסמו משעות הבוקר את כל דרכי הגישה לאזור ברדיוס של כעשרים ק"מ מהמאחז. הם חסמו את הכניסות לכפר מאלכ שם רצו המפגינים להתכנס ולצאת ממנו לכיוון המאחז, את הכניסה לכפר מוע׳יר הסמוך ואת דרכי עפר המובילות ל"כביש אלון", שהמאחז ממוקם כמה קילומטר מערבה ממנו. החסימות האלה נשארו סגורות גם לאחר סיום המחאה והשפיעו על התנועה של אלפי פלסטינים.
לאחר נסיעה בדרכי עפר, הצליחו המפגינים להגיע סמוך לכביש אלון ולמחות שם. הם חסמו את הכביש המשמש גם פלסטינים וגם מתנחלים. את המאחז, שנמצא על ראש הר כמה קילומטרים מההתנחלות כוכב השחר, היה ניתן לראות רק מרחוק. סביר להניח שתושבי המאחז כלל לא הרגישו במחאה נגדם.
כבר בתחילת ההפגנה, שוטרי מג"ב ירו גז מדמיע וזרקו רימוני הלם לעבר המפגינים, ברגע שהם יצאו מכלי הרכב שלהם, מנופפים בדגלי פלסטין.
השוטרים דרשו מהמפגינים לא לעמוד בצד הכביש ועצרו פרמדיק פלסטיני, תוך שהם חונקים אותו ומצמידים אותו לג׳יפ המשטרתי. כשכמה מפגינים ניסו להתקרב לעברם, מפקד הכוח הורה לירות כדורי ספוג. "תן לו אחד", הוא צעק לשוטר שעמד לידו, וזה ירה מטווח קצר בעבדאללה אבו רחמה, פעיל בוועדות ההתנגדות לגדר ולהתנחלויות. אבו רחמה נפגע בידו, ונפל, זועק מכאבים. הוא פונה לבית החולים ברמאללה. "תן גם לה", צעק המפקד לאחר שאבו רחמה נפגע. לא ברור אם התכוון לצלמת קרן מנור, שתיעדה את התקרית. בכל מקרה כדור הספוג השני לא פגע באיש.
הירי בעבדאללה אבו רחמה. צילום: קרן מנור / אקטיבסטילס
אותו מפקד הזהיר את העיתונאים שאם לא יעזבו את המקום, הם ייעצרו, והחל לדחוף אותם כשהוא מנופף בצו שטח צבאי סגור. צו שכמובן לא חל על המתנחלים שחיים במאחז או על המתנחלים הנוסעים על הכביש. העיתונאים, רובם פלסטינים, שלבשו אפודי מגן עם הכיתוב "עיתונות", התרחקו במהירות כדי לא להיעצר או להיפגע.
באזור אחר של ההפגנה, מתנחל עצר את רכבו וירה ירי חי לעבר צעירים פלסטינים, שהשליכו אבנים לעבר הכביש. החיילים, השוטרים ואפילו המפגינים לא ממש התרגשו. המתנחל נכנס לרכבו והמשיך לנסוע, מבלי שהשוטרים והחיילים עיכבו אותו.
מכונית של גבר פלסטיני מבוגר, שלא היה קשור למחאה וניסה לצאת מאזור ההפגנה לכביש הראשי, נחסם על ידי ג'יפ משטרתי. שוטר מג"ב אמר לו בערבית שבורה: "אין מעבר. תחכה". באותו זמן, שוטר אחר התנצל בפני מתנחלים, שנאלצו להמתין כמה דקות ברכבם, בעוד השוטרים מפנים את המפגינים מהכביש. "סליחה על ההמתנה", הוא אמר ואיחל להם נסיעה טובה. מבחינת המפגינים, העובדה שהם חסמו כביש ראשי שמתנחלים נוסעים עליו ושיבשו את שגרת יומם ולו לדקות ספורות – נחשבת להצלחה.
בהפגנה נכח גם ח׳ירי חאנון, פעיל פלסטיני בן 61, שבספטמבר נעצר באלימות ותועד כששוטר מצמיד ברך לצווארו. כשרכב של מתנחלים עצר ליד ההפגנה ומתנחלת צעירה הורידה דגלים שתלו המפגינים על גדר סמוכה, חאנון רץ בעקבותיה, ושוטר מג"ב רץ בעקבות שניהם. השוטר החרים את הדגלים, אך לא החזיר אותם למפגינים אלא לקחת אותם לרכבו. "שוטר נתן לי בעיטה לרגל", סיפר חאנון בדרך אגב בסוף ההפגנה.
מה שהופך את האירועים בהפגנה לשגרה היא העובדה, שהכל התרחש "על פי הנהלים": מותר לירות כדורי ספוג לעבר מפגינים, למתנחל שחש "סכנת חיים" יש לגיטימציה לירות ירי חי, גם כשלידו עומדים חיילים ושוטרים, וצו "שטח צבאי סגור" מוצא באופן אוטומטי בכל הפגנה, אולם מעולם לא חל על המתנחלים שחיים במאחזים שנגדם מפגינים הפלסטינים.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן