newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

השבט הלבן, השבט השחור והשבט האבוד

בזמן שבין השבטים היהודים ניטשת מלחמה נשכחו שוב הערבים. השאלה הגדולה היא מתי המזרחים יפסיקו להמליך אשכנזים ויבחרו ראש ממשלה משלהם, והאם אז תגיע השעה לחבירה עם הערבים שתוביל לשינוי כולל בדמות המדינה

מאת:

כותב אורח: רבאח חלבי

הבחירות האחרונות הבהירו, גם למי שלא רצה לדעת, שבמדינה חיים כמה שבטים שלא מכירים אחד את השני ולפעמים עוינים ושונאים זה את זה. השבט הלבן האשכנזי הצפוני, השבט השחור המזרחי בפרפריה והשבט האבוד, הערבים השקופים והמודרים.

קמילקה, אחד התיאוריטיקנים החשובים בתחום הרב-תרבותיות, אומר: "השאיפה בחברה רב תרבותית לא צריכה שכל צד יכיר ויבין את התרבות של האחר, כי זה כמעט בלתי אפשרי במיוחד כאשר יש הבדלים גדולים בין התרבויות והיסטוריה של עוינות בין העמים. השאיפה היא להבין את המגבלה של הבנת האחר ולכן לתת לכל קבוצה להביע את עצמה ולדבר בשמה".

ההתנהגות של השבט הלבן אחרי תוצאות הבחירות מנוגדת לדבריו של קמילקה. הכעס הרב שהופנה כלפי התנהגות המזרחים בבחירות הראה עד כמה שני העולמות נפרדים ועד כמה הצפונים רחוקים מלהבין את הדרומיים, ובכל זאת הם ניתחו אותם ודברו בשמם והתייחסו אליהם כילידים פרימיטיביים שאינם יודעים את טובתם.

ההתייחסות החד ממדית והפשטנית – אם אתה מופלה ועני אתה אמור להצביע נגד השלטון – מראה על בורות ואטימות. הבחירות במהותן הן אקט אמוציונלי שנובע ממעגלי זהות ושייכות וצורך בהכרה ולאו דווקא ממערכת שיקולים סדורה ורציונלית. וזה נכון לשני השבטים ולא רק ל"מזרחים הפרימיטיביים" כפי שטוענים בהתנשאות חלק מהצפונים האליטיסטיים. לפי הטיעון הפשטני הזה אם הדרום העני צריך להפיל ולהחליף את השלטון, אזי הצפון השבע צריך לתמוך בביבי ובשלטונו.

> הרוב הצביע נגד שתי מדינות: זה הזמן למדינה אחת

סמטת הלא נחמדים (flickr CC BY 2.0 )

סמטת הלא נחמדים (flickr CC BY 2.0 )

המזרחים בעיירות הפיתוח והפריפריה מחוץ למדינת תל אביב סבלו מההתנשאות של הישוב הוותיק האשכנזי. הם דוכאו על ידי מפא"י ובכל זאת הצביעו לאדוניהם, ואולי אז המשל של האישה המוכה היה נכון. משנת 1977 הם מרדו במפא"י, מרדו במדכאיהם, וחברו לליכוד ולבגין שייצר ברית של מדוכאים. מדוכאים פוליטיים וחברתיים-תרבותיים.

התגובות כיום של חלק מהאליטה הלבנה האשכנזית נגד המזרחים – המודרים והמוחלשים מעידה שדפוסי ההתנשאות נשארו בעינם. אם כך אין שום סיבה שהמזרחים יחזרו ויתמכו במפא"י ההיסטורית מחופשת בדמות המחנה הציוני.

המצב החברתי-פוליטי לא הולך להשתנות בשנים הקרובות. השאלה הגדולה היא מתי השבט השחור יעשה עוד צעד וישתחרר עד הסוף מהנחיתות מול הלבנים? מתי יבחרו ראש ממשלה משלהם? כן ראש ממשלה מזרחי, ולא המשך ההשתרכות אחרי הביבים למיניהם.

השאלה היותר גדולה האם יגיע היום והמזרחיים יתחברו מחדש לערביותם, אותה הם מדחיקים ואף שונאים היום בגלל תסביכם למול עליונות הלבנים, והאם אז תגיע השעה לחבירתם עם הערבים לשינוי כולל בדמות המדינה שיפתח פתח גדול לפתרון הסכסוך והשתלבות במזרח . זהו חזון אחרית הימים!

ואם בערבים עסקינן, אזי בשעה ש"מלחמה" ניטשת בין שני השבטים היהודים נשכחו להם עוד פעם הערבים. בבחירות האלה בעטיו של אחוז ההצבעה הגבוה גם השבט הערבי התכנס לתוך עצמו. 85 אחוזים מהערבים הצביעו עבור השבט שלהם וזה הוליד עוד שני מנדטים. אבל דווקא האשליה הזאת של איחוד ושל כוח עלולה להתנפץ במציאות בדמות הדרה עוד יותר גדולה של הערבים.

לכאורה הפעם הערבים התנהגו לפי מה שהיהודים הטיפו להם כל הזמן, להתאחד ולנסות להשפיע ולדאוג לעניינים של הערבים בישראל. יש איחוד, יש עוד שני מנדטים וראש הרשימה עודה מדבר בקול אחר, קול אזרחי קול של השתלבות. אבל שום דבר לא השתנה ולא ישתנה במעמדם של הערבים. 13 חברי הכנסת מודרים לחלוטין ואולי הפעם בצורה חריפה יותר, כי ככל שהערבים מתחזקים הימין מתאחד כדי להישמר מפניהם. מציאות זו עלולה להוביל לאכזבה ולניכור גדולים ולהוביל לפיצוץ במרקם היחסים שקיים היום.

זו היא הדמוקרטיה בישראל. דמוקרטיה שבטית במיטבה. השבט השחור שולט במערכת הפוליטית כאשר הוא ממליך עליו מישהו מהשבט הלבן וממשיך להרגיש אנדרדוג. השבט הלבן שולט בתקשורת ובמערכת המשפט ובנרטיב ומרגיש שגנבו לו את המדינה. ושבט אחד ערבי שקוף באמת, מחפש להידחק לתוך המערכת ודוחים אותו שוב ושוב החוצה מתוך המדינה והמולדת שלו.

> להטיל על הרצוג את מלאכת הרכבת ממשלת הצללים

ד"ר רבאח חלבי הוא מרצה בחוג לחינוך באוניברסיטה העברית ובמכללת אורנים. בין היתר מומחה ליחסי ערבים ויהודים.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf