newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הצבא והמתנחלים מציגים: כך חוסמים כניסה ליישובים הפלסטיניים בגדה

כדי לצאת מכפרם, תושבי חירבת סרה צריכים לבקש אישור מההתנחלות הסמוכה. כפרים רבים בגדה נצורים, הכניסה לערים מוגבלת. במקרים מסוימים, היוזמה לחסימות מגיעה מהמתנחלים, והצבא מאמץ בדיעבד. מסע בארץ החסימות

מאת:
"יצרו קו נפרד למתנחלים, קו ביטחון, שלא יהיו בו ערבים". מחסום אבנים באחת הכניסות לבית לחם. (צילום: יובל אברהם)

"יצרו קו נפרד למתנחלים, קו ביטחון, שלא יהיו בו ערבים". מחסום אבנים באחת הכניסות לבית ג'אלה (צילום: יובל אברהם)

מאז אוקטובר, בכל פעם שמחמוד עאמר יוצא או מכניס אורח לכפר שלו, הוא צריך לבקש אישור מההתנחלות הסמוכה. "אני מתקשר לאחראי על הביטחון בהתנחלות כל פעם שהילדים הולכים לבית ספר, או כשאחותי באה לבקר", סיפר. "אמרו לנו שאם אנחנו יוצאים ברגל בלי להגיד, הם יעשו לנו בעיות. ארבעה חודשים לא נכנס לכאן רכב, כי סגרו לנו את הכפר במחסום. ואני מתקשר אליהם בכל פעם שאנחנו רוצים לצאת רגלית".

>>הכפר אום צפא חסום מכל עבר, וסובל מהתנכלויות מתנחלים

מחמוד חי בכפר חירבת סרה, שחסום מכל כיוון: מחסום אבנים הוצב מטרים מבתי הכפר, מתחם מגורים זעיר שנמצא בין ההתנחלויות שילה ושבות רחל. המחסום חוסם לחלוטין את הכניסה לכפר, ו-40 תושביו לא יכולים לצאת ממנו בכלי רכב. וכדי לצאת ברגל, כאמור, הם תלויים לדבריהם באישור של רבש"צ ההתנחלות. תושבים סיפרו שחיילים ו"מתנחלים שלבשו מדים" הניחו את המחסום ונעלו את הכפר, תשעה ימים אחרי הטבח בעוטף עזה.

זו דוגמה אחת לתופעה גדולה ודרמטית: על רקע המתיחות הביטחונית מצד אחד, ולחץ המתנחלים מצד שני, מאז אוקטובר הצבא חסם את הגישה של עשרות כפרים וערים פלסטיניות גדולות לכבישים הראשיים בגדה המערבית באמצעות תילי אבנים ושערי ברזל. בכמה מקרים, כפרים נחסמו מכל כיוון, לעיתים ביוזמה של מתנחלים. צירי תנועה ראשיים חסומים בפועל בפני פלסטינים ומשמשים כמעט אך ורק מתנחלים.

כך, מאות אלפי פלסטינים, הנעים מצפון הגדה לדרומה ולהפך, צריכים לעבור דרך כביש רעוע, צר ועקלקל, שחולף בשכונות המגורים צפופות של כפרי דרום בית לחם, משום שהגישה לכביש הראשי 398, המכונה גם "כביש ליברמן", נחסמה במקטע שחולף סמוך להתנחלויות תקוע ונוקדים, שם מתגורר ליברמן.

"יצרו קו נפרד למתנחלים, קו ביטחון, שלא יהיו בו ערבים", סיפר ל"שיחה מקומית" נהג מונית שמסיע אנשים משני צדי מחסום העפר שמנתק את התנועה הפלסטינית מהכביש הראשי ליד מזמוריה. "עכשיו המקטע הזה לוקח לנו 35 דקות במקום חמש". כל הכפרים לאורך מקטע זה של כביש ליברמן נותקו ממנו במחסומי עפר ואבנים. "כל מי שיוצא מרמאללה לחברון חייב לעבור כאן," אומר תושב שכונת א-דיר, שעומד בצד הדרך ומוכר קפה וכרוביות לנהגים. בעבר השכונה היתה שקטה, הוא מספר, היום היא הומה ורועשת.

דוגמה בולטת נוספת היא היציאה הדרומית, הראשית, מהעיר שכם, הגדולה בערי צפון הגדה, לכביש 60, הציר המרכזי המחבר אותה לרמאללה ולדרום הגדה. בסמוך ליציאה שנחסמה נמצאות התנחלויות יצהר, אלון מורה, והר ברכה, שבהן גרים כ-7,000 מתנחלים.

הכניסה הראשית לעיר הגדולה בצפון הגדה חסומה. מחסום בחווארה, ליד הכניסה הדרומית לשכם, אוגוסט 2023 (צילום: נאסר שתאיה / פלאש 90)

הכניסה הראשית לעיר הגדולה בצפון הגדה חסומה. מחסום בחווארה, ליד הכניסה הדרומית לשכם, אוגוסט 2023 (צילום: נאסר שתאיה / פלאש 90)

הפצועים זועקים מכאבים

נהגי אמבולנס פלסטינים סיפרו ל"שיחה מקומית" שאפילו להם לא מאפשרים להיכנס לשכם דרך הכניסה הראשית, והם נאלצים להתעכב לפרק זמן משמעותי בדרכים עוקפות ולא סלולות. "לקח לי בעבר עשרים דקות להגיע לבית חולים בשכם, היום לוקח לי שעה", סיפר בשאר אל-קריותי, נהג אמבולנס מקריות, "לפני שבוע אספתי פצוע קשה שנפל מגובה. הוא דימם. ניסיתי לעבור בדרך המהירה, אבל לא נתנו לי להיכנס לשכם. הכריחו אותי לעבור מתוך הכפרים הפלסטיניים".

נידאל עודה, נהג אמבולנס מחווארה, אמר שהדרך המשובשת גורמת סבל לחולים שהוא מסיע. "הם צועקים מכאב", הוא אמר, "כי הדרך העוקפת דרך הכפר עווארתה לא סלולה, ומלאה בבורות ומהמורות. פצועים מבקשים שאסע לאט יותר אבל אני נוסע הכי לאט שאני יכול. כשאני מנסה לעבור בכביש עם פצועים קשה, החיילים במחסום תמיד מחזירים אותי אחורה".

דובר צה"ל אמר ש"תנועת אמבולנסים או כל צורך הומניטרי מתאפשרת בכבישים הראשיים במרחב ואין הנחיה לחסום את תנועתם או לעכבם".

בעיר הגדולה בגדה, חברון, נחסמו כל היציאות לכבישים הראשיים למעט יציאה אחת, שגם היא נסגרת לעיתים בסופי שבוע, ומפוקחת באמצעות מחסום. "זה מייצר פקקי תנועה אדירים, כי זו היציאה היחידה, ל-250 אלף איש", אמר ל"שיחה מקומית" עיסא עמרו, פעיל זכויות אדם בעיר.

דרומה משם, בעיירה יטא, נחסמה היציאה הראשית של 65,000 תושבים לכביש העוקף הראשי ליד הכפר זיף, וכל התנועה מנותבת לדרך עפר צדדית. מאות מכוניות משתרכות בפקקי ענק על השביל הלא סלול, שרוחבו בקושי שני נתיבים.

גם הכביש שמחבר את הכפרים ממזרח לבית לחם אל חברון נסגר מכיוון דרום. בעבר נסעו בו מכוניות פלסטיניות רבות, אבל עכשיו רואים כמעט רק לוחיות רישוי צהובות: הוא משמש את ההתנחלויות אספר ופני קדם, שבה גר ח"כ שמחה רוטמן. על השלט האדום שליד המחסום הצהוב, שנעל את התנועה לפלסטינים, מישהו הדביק סטיקר: "בעזרת ה' ננצח". מאותו אזור גורשו בסוף השנה תושבי הכפר אל-גנוב, שמתנחלים הציתו את בתיהם.

שכונה שקטה הופכת לנתיב מרכזי לנסיעה בין צפון הגדה לדרומה. רחוב בשכונה בבית לחם (צילום: יובל אברהם)

שכונה שקטה הופכת לנתיב מרכזי לנסיעה בין צפון הגדה לדרומה. רחוב בשכונה בבית לחם (צילום: יובל אברהם)

"בהרבה מקומות בגדה הרעיון הוא חברוניזציה מוחלטת: ליצור הפרדה בין פלסטינים למתנחלים, כשהכבישים הראשיים הם של המתנחלים, והפלסטינים מקבלים מעין מערכת כבישים מסועפת ומלאת מחסומים", אמרה עורכת הדין רוני פלי, מהאגודה לזכויות האזרח.

עזר לאשה לעבור את המחסום ונורה

ברבות מהחסימות החדשות האלו מוצבים חיילים, ויש מספר עדויות על מקרי ירי בפלסטינים לא חמושים שהתקרבו אליהם. אחד מהמקרים שהסתיימו במוות תועד בווידאו: בסוף דצמבר, צעיר התקרב לשער צהוב לא נעול, שמנתק את בית ג'אלא מהכביש הראשי שחולף בסמוך להתנחלות הר גילה. הצעיר ניסה לפתוח את השער עבור אישה מבוגרת, שרצתה לצאת דרכו עם הרכב שלה. שני חיילים, שהיו מוצבים מאחורי אבן, ירו בו למוות. שמו היה מוחמד אל-ג'ונדי.

דוד שלו, כאמל אל-ג'ונדי, אמר שהוא דימם על הכביש במשך שעה ועשרים דקות עד שהגיע אמבולנס והוא מת. "האישה שרצתה עזרה לפתוח את המחסום, באה אלינו הביתה. והיא בכתה ממש", הוא סיפר. "היא ביקשה מהילדים שלו סליחה. יש לו חמש בנות, ושני ילדים, הקטנה בת ארבעה חודשים, הגדול בן 12".

ביקור במקום מעלה כי המחסום הצהוב הוחלף בכמה לבנים מבטון. על אחת מהן קושקש בכחול "פלסטין חופשית". עדי ראייה אמרו שהצבא החליף את השער הצהוב בלבנים יום אחרי שנהרג אל-ג'ונדי. משאית ארוכה המתינה סמוך למחסום הקטן. הנהג סיפר שהוא מביא אוכל לבתי מלון בבית לחם, ומאז אוקטובר פורק את הסחורה כאן, ונהג אחר, מהצד השני, אוסף אותה מעבר למחסום. "בכל אחד מהמחסומים היה מקרה של מישהו שירו בו", הוא קובע בנחרצות, "זה מזכיר לי את האינתיפאדה השנייה".

בדובר צה"ל אמרו ל"שיחה מקומית" ש"החסימה בכפר סוסיא הוסרה", אולם טענה זו איננה נכונה והחסימה עדיין קיימת

המחסום הנעול הוא אחת מארבע יציאות מהעיירה בית ג׳אלא לכביש הראשי, שנחסמו בשערי ברזל, בטון, אבנים או עפר. רק אחת נותרה פתוחה.

בצבא אומרים שההחלטות על חסימות מתקבלות על ידי מפקדי חטיבות, בהתאם לשיקולים ביטחוניים וכדי לשלוט בתנועה הפלסטינית. "אחרי 7 באוקטובר, לאור התגברות ניסיונות להוציא פיגועים, החלטנו שאנחנו צריכים לאחוז יותר טוב בצירים", הסביר גורם ביטחוני ל"שיחה מקומית". "הנקודות, שבהן כפרים מתחברים לכבישים מרכזיים, מחרבות לנו את היכולת לשלוט בצירים ולחסום אותם אם צריך". לדבריו, בכמה מקרים, כאשר מפקד חטיבה החליט לפתוח כביש לפלסטינים לאור ירידה במתיחות הביטחונית, מתנחלים בסביבה הפעילו עליו לחץ לעצור זאת.

נסיעה של חמש דקות הופכת לנסיעה של חצי שעה. חסימה באזור מזמוריה מזרחית לבית לחם (צילום: יובל אברהם)

נסיעה של חמש דקות הופכת לנסיעה של חצי שעה. חסימה באזור מזמוריה מזרחית לבית לחם (צילום: יובל אברהם)

קבוצת המתנחלים "נלחמים על החיים", שסירבה להגיב לכתבה, ארגנה עשרות הפגנות מאז אוקטובר במטרה למנוע פתיחת כבישים לתנועה פלסטינית. במקרים רבים זה עבד, וכפרים שהצבא ביקש לפתוח נותרו סגורים עד היום כתגובה להפגנות, לפי עדויות מאזורים שונים בגדה המערבית.

"כבישים בטוחים מאויבים"

בידי "שיחה מקומית" התכתבויות פנימיות של פעילי "נלחמים על החיים". בקבוצת ווטסאפ של פעילי הארגון קראו למתנחלים אחרים לצלם צירי תנועה שפתוחים לפלסטינים ולדווח ל"ראש מועצה, קב"ט, מוקד, צבא, כיתת כוננות", ולאחר מכן "להגיע לשטח. לא לוותר. ציר נפתח לידכם? תתארגנו כמה תושבים לחסום אותו בגופכם".

סיסמה עיקרית שחוזרת בהודעות בקבוצה היא "דורשים כבישים בטוחים מאויבים". הפעילים דיווחו במקרים שונים על הצלחות. "אחרי שבמוצ"ש תושבי תפוח הצדיקים חסמו את הכניסה לכפר יאסוף, ובזכות שהגיעו גם אתמול בבוקר, הציר נשאר סגור עד עכשיו", כתבו בסוף נובמבר.

"עשרות תושבים מוחים כעת בכפר חווארה בעקבות פתיחת צירים לתנועת ערבים וסיכון התושבים שנוסעים בציר", כתבו הפעילים באמצע נובמבר. "יישר כוח גדול לכל התושבים שירדו מיידית למחות ולמנוע פתיחה של כבישים. דווחו לנו על כבישים פתוחים, וצאו לחסום את צירי המחבלים".

לעיתים קרובות הכבישים נסגרים לאחר אירועי אלימות נגד מתנחלים. בתחילת נובמבר דווח שפלסטיני ירה באלחנן קליין בן ה-29, תושב ההתנחלות עינב, שהתהפך עם רכבו כתוצאה מהירי ונהרג. "לא הגיוני שהצירים פתוחים לתנועת האויב הנאצי בזמן מלחמה", כתבו אנשי המטה לפעילים לאחר הירי. "הערב כולנו יוצאים לצמתים – לא מאפשרים לאויב לנוע בצירים ולהרוג אותנו".

דרור אטקס מארגון "כרם נבות" חושש שהחסימות האלה יהפכו לעניין של קבע. "הניסיון עם המשטר הצבאי הישראלי בגדה מלמד ששיקולי ביטחון זמניים, שמופעלים כמובן כמעט אך ורק למען שמירת ביטחונם של המתנחלים, עשויים להפוך לקבועים, שכן הם משרתים את המטרה הפוליטית הרחבה יותר של נישול וגירוש פלסטינים", אמר אטקס. "אין שום ספק שמתנחלים ינסו לקבע את הישגיהם בחודשים האחרונים הן במה שקשור לחסימות ולמחסומים עצמם והן במה שקשור לסמכות שקיבלו לאכוף את סידורי התנועה החדשים במקומות רבים נוספים בגדה".

מתנחלים מסמנים מקומות שראוי לחסום. חסימה בכניסה לכפר אום צפא בגדה (צילום: אורן זיו)

מתנחלים מסמנים מקומות שראוי לחסום. חסימה בכניסה לכפר אום צפא בגדה (צילום: אורן זיו)

למרות שבתקשורת דווח לאחרונה כי מערכת הביטחון מתכוונת לשחרר חסימות רבות לקראת חודש הרמדאן, עדיין יש כפרים קטנים בגדה שנותרו חסומים מכל כיוון אך ורק בגלל לחץ של מתנחלים.

למשל, הכפר סוסיא בדרום הגדה. באוקטובר, כוח צבאי חסם את כל הכניסות לכפר והרס בו כמה מבנים. דובר צה"ל אמר ל"שיחה מקומית" שפעילות זו בוצעה באופן עצמאי וללא אישור. "כוחות צה"ל חרגו מגבולות הפעילות שהוגדרו עקב חוסר תיאום", נכתב בתגובה. נהג הבולדוזר, לפי תושבים פלסטינים, היה מתנחל מוכר שגר במאחז בסביבה.

למרות שהצבא עצמו מודה שפעולת החסימה בוצעה ללא אישור, הכפר עדיין נצור. חיילים הגיעו להסיר את אחת מהחסימות, אך מתנחלים הפגינו במקום ומנעו זאת. בדובר צה"ל אמרו ל"שיחה מקומית" ש"החסימה בכפר סוסיא הוסרה", אולם טענה זו איננה נכונה והחסימה עדיין קיימת.

"אנחנו מרגישים בתוך כלוב", סיפרה חלימה אבו עיד, תושבת הכפר, אם לשניים. "מאז שננעלנו, אנחנו הולכים ברגל מרחקים ארוכים. אף מכונית לא יכולה להיכנס אלינו. הבנות שלי, אחת בת שמונה, אחת בת שבע, מתקשות להגיע לבית ספר. ומתנחלים נכנסים לכפר חופשי".

בכפר אחר בדרום הגדה, שעב אל-בוטום, המצב דומה. "בתחילת המלחמה, שלושה מתנחלים הגיעו, עם בולדוזר, מהמאחז מצפה יאיר שקרוב לכפר, וסגרו אותנו מכל הכיוונים", סיפר זיאד אל נג׳אר, תושב הכפר. "שום כניסה לא פתוחה. אנחנו לא יכולים להביא אוכל. אנחנו משיאים ציוד על חמורים. אם ילד קטן חולה, או מישהו צריך רופא – הכל על חמור".

מתנחלים גם חסמו את הדרך הראשית שמחברת את תושבי הכפר אל-מונטאר, בו גרים 900 אנשים, עם העיירה הסמוכה, סוואחרה אל-שרקייה. המדינה הודתה בבג"ץ כי מפקד החטיבה החליט לאמץ את החסימה הפיראטית של המתנחלים.

"בשלב הראשון, דרך העפר מושא העתירה נחסמה על ידי גורמים שזהותם אינה ידועה למטה החטיבה", כתבה המדינה בתגובה לעתירה נגד החסימה, שהוגשה לבג"ץ על ידי עו"ד יותם בן הלל, "לאחר בחינה מעמיקה של הדברים, החליט מפקד החטיבה כי החסימה נדרשת מטעמים ביטחוניים, וכיום היא נשלטת ומפוקחת בידי החטיבה".

רצון להשתלט על שטחי C

"הסגירות האלו הן בגלל לחץ של מתנחלים", אמר יונתן מזרחי מ"שלום עכשיו". "זה קשור לרצון שלהם להשתלט על שטחי C. הפלסטינים, שגרים בכפרים קטנים ליד התנחלויות נותקו ככה מהיישובים הגדולים יותר, והם הרבה יותר חשופים לאלימות. השער סגור והם לבד. 16 קהילות כאלו כבר גורשו".

גיוס אלפי מתנחלים לגדודי הגנה על ההתנחלויות מאז המלחמה החריף את מגמת החסימות, לצד יוזמות עצמאיות בשטח. מתנחלים שגרים במעלה עמוס ואיבי הנחל, למשל, הקימו אחרי אוקטובר למשך חודש מחסומים עצמאיים על הכביש הראשי, וסגרו את התנועה לפלסטינים.

הצבא משתף פעולה. מתנחלים חוסמים את הכניסה לחווארה, אוקטובר 2022 (צילום: נאסר שתאיה / פלאש 90)

הצבא משתף פעולה. מתנחלים חוסמים את הכניסה לחווארה, אוקטובר 2022 (צילום: נאסר שתאיה / פלאש 90)

"לא היו לימודים כי המורים לא יכלו להגיע בחוץ", סיפר מורה למתמטיקה בבית הספר שבכפר הסמוך, ערב א-רשאידה, שגישתו נחסמה. "אשתו של אחי היתה צריכה ללדת, רצינו בלילה לצאת לבית החולים בבית לחם, והמתנחלים אמרו לנו שאסור", הוא אמר. היא נאלצה ללדת בבית.

לעיתים קרובות, מדובר בצעדי ענישה קולקטיבית מוצהרים, שהצבא נוקט בהם בתגובה לאירועי אלימות או מחאות. על השער הנעול של מחנה הפליטים אל-ערוב למשל, חיילים הדביקו מודעה עם הודעה בערבית, שנוסחה כך: "אל תושבי המחנה, השער סגור בגלל זריקות אבנים ומולוטובים על הצבא והמתנחלים. כל פעם שיהיה משהו כזה – השער ייסגר לשלושה ימים. שמרו על הצעירים שלא יעשו בעיות. צבא ההגנה לישראל".

"ההודעה הזאת עדיין שם, והשער עדיין נעול. אי אפשר לצאת ממנו לכביש הראשי", סיפר ל"שיחה מקומית" העיתונאי סאמח טיטי, תושב המחנה. גם מחנה הפליטים אל-פוואר נותק מהכביש הראשי, שסמוך לו הוקמה ההתנחלות בית חגי. "מי שעובר בערב בכניסה למחנה, יורים בו״, אמר אחמד אל-ענאתי, תושב אל-פוואר.

על פי "נוהל מגבלות תנועה" בצבא, ניתן להטיל כתר על כפר רק כאשר מתקיים "צורך ביטחוני קונקרטי", ו"אין להטיל מגבלת תנועה כצעד ענישתי או הרתעתי גרידא". החסימות חייבות להיות מוסדרות בצו התחום בזמן, ויש "להימנע מהטלת מגבלות תנועה גורפות ולאפשר היתרים חריגים לצרכים דחופים". לא ידוע לכמה מבין מאות החסימות בגדה הוצאו צווי רידוד תנועה, אם בכלל הוצאו צווים כאלו, ודובר צה"ל טרם השיב לפניית "שיחה מקומית" בנושא זה.

דובר צה"ל כן מסר בתגובה כי "כוחות הביטחון פועלים במרחב אוגדת יהודה ושומרון בהתאם להערכת המצב על מנת להעניק ביטחון לכלל תושבי הגזרה. לאור זאת, ישנם חסמים נושמים וניטורי תנועות במרחבים שונים בגזרה.

"כוחות צה"ל שהגיעו לבצע משימה הנדסית במרחב היישוב סוסיא ב-16 באוקטובר, חרגו מגבולות הפעילות שהוגדרו עקב חוסר תיאום. החסימה שהיתה בכפר הוסרה. החסימה בחירבת סרה שבבנימין נמצאת בבדיקה על ידי כוחות הביטחון".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מתחבר למסורת עתיקת יומין של רודנים שנאבקו נגד החופש האקדמי. שר החינוך יואב קיש, פברואר 2023 (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

מתחבר למסורת עתיקת יומין של רודנים שנאבקו נגד החופש האקדמי. שר החינוך יואב קיש, פברואר 2023 (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

המאבק על פרס ישראל: כוח השררה נגד כוח הרוח

בעתירה לבג"ץ נאמר כי לשר קיש אין סמכות לבטל את פרס ישראל וכי גם מלחמות לא מנעו מחלוקת הפרס בעבר. אבל מעבר להתנכלות הפוליטית לאיל ולדמן, מאחורי החלטתו של קיש עומד רצון עתיק יומין לפגוע בחופש של התרבות והאקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf