הסכמי אברהם לא הכשירו את השרץ, והשעון מתקתק

לפני כשבועיים חנך הנשיא הטרי, יצחק הרצוג, את שגרירות איחוד האמירויות בתל אביב. הרצוג אמר במהלך הטקס ש"עשינו את הבלתי אפשרי". ימים ספורים קודם לכן אמר ראש הממשלה החליפי ושר החוץ, יאיר לפיד, בעת שחנך את השגרירות הישראלית באמירויות: "ישראל מעוניינת בשלום עם כל שכניה. אנחנו לא הולכים לשום מקום. המזרח התיכון הוא ביתנו".

כשרואים את עריצות המתנחלים והמשטרה, מילים כמו דמוקרטיה, חופש ושוויון נשמעות מזויפות ומגוחכות. שגריר איחוד האמירויות לישראל מוחמד אל חאג'ה והנשיא יצחק הרצוג בטקס הפתיחה של שגרירות איחוד האמירויות בתל אביב, ב-14 ביולי 2021 (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

אלא שימים ספורים לאחר מכן, במפגש היכרות עם שרי החוץ של מדינות האיחוד האירופי וכאורחו של סגן נשיאת האיחוד לענייני חוץ ובטחון, ג'וזף בורל, אמר לפיד דברים הפוכים. הוא אמנם הביע מחויבות לפתרון שתי המדינות, אבל חזר על דף המסרים הנסוג שלו: הסכם שלום עם הפלסטינים אינו ישים במהלך כהונתה של הממשלה הנוכחית.

סוד גלוי הוא שבעידן בנימין נתניהו, הצטננו יחסי ישראל עם אירופה באופן מסוכן. "מועצת האסוציאציה" (הפורום המדיני הבכיר בין ישראל למוסדות האיחוד, שהוקם מתוקף הסכם ההתאגדות בין ישראל לאיחוד האירופי) הישראלית/אירופית לא קיימה את הכינוס השנתי שלה תשע שנים ברציפות.

בניגוד לדעה הרווחת בישראל, האירופים לא מונעים רק מאינטרסים. יש להם גם עקרונות. הפרה שיטתית של זכויות האדם והתעלמות מהחוק הבינלאומי, שני היסודות שהם נר לרגלי האיחוד האירופי, אינם נחשבים בעיני ישראל, כל עוד מדובר בפלסטינים ובכיבוש. האירופים חשדנים.

כשסיכם את המפגש עם לפיד, הצהיר בורל בפני התקשורת האירופית שישראל חשובה לאירופה, אך תצטרך להוכיח שינוי מהותי במדיניותה בסוגיה הפלסטינית אם היא רוצה לראות שינוי בפתיחות האירופית כלפיה.

גם בארה"ב מתחוללים שינויים מהותיים ביחס לישראל. בימים האחרונים, יצרנית הגלידה האמריקנית מוורמונט, בן אנד ג'ריס, הודיעה על כוונתה לסיים את שיווק מוצריה בהתנחלויות. לפיד כינה את המהלך "כניעה לאנטישמיות", כאילו מטרת חרם הגלידה היא יהודים באשר הם יהודים, ולא מתנחלים – שבחרו להתנחל בשטחי הכיבוש, בניגוד לחוק הבינלאומי ולהחלטות מועצת הביטחון של האו"ם.

בעקבות חתימת הסכמי אברהם, פירסם מכון זולת נייר עמדה בשם Fake Peace. במרכזו הטענה שנתניהו משווק מחדש את השליטה בפלסטינים באריזה מרשרשת של שלום. אין ספק שרצוי שישראל תקיים יחסים דיפלומטיים, מסחריים, תרבותיים ואף אסטרטגיים, עם מדינות המפרץ; אבל הן מעולם לא היו במלחמה עם ישראל. אלה היו הסכמי נורמליזציה, לא הסכמי שלום, והמחיר שלהם, בהשראת הנשיא לשעבר דונלד טראמפ, היה סילוק הפלסטינים מסדר היום.

לפיד אמר לבורל שישראל חולקת עם האיחוד האירופי ערכים של דמוקרטיה, שוויון וזכויות אדם, אבל האירופים מודעים לכך שאין שום דבר מזה בשטחים הכבושים. הללו נתונים לדיקטטורה ישראלית כוחנית.

ישראל לא תהיה חופשיה והדמוקרטיה שלה פגומה, כל עוד זכויות האדם בתחומי שליטתה מופרים, כל זמן שמיליוני בני אדם יהיו נתונים לחסדי שלטון שלא הם בחרו ושבו אינם מיוצגים כלל. אי אפשר לדבר על שוויון, כשאנחנו רואים את עריצות המתנחלים והמשטרה במזרח ירושלים. המילים הללו מזויפות ומגוחכות.

למגינת לבנו, ישראל מידרדרת למעמד של מדינה מצורעת. סקר מעודכן בקרב יהודי ארה"ב מעלה שכרבע מהם מאמינים שישראל היא מדינת אפרטהייד, והשיעור הזה גבוה עוד יותר בקרב צעירים. 9% אף אמרו שאינם מאמינים בזכותה של ישראל להתקיים.

אנחנו כאן, וגם הפלסטינים כאן. אין זמן להמתין עד שממשלת לפיד-בנט תואיל בטובה להתייחס אליהם כשותף לתהליך שלום. השעון מתקתק והממשלה מתעלמת ממנו: אבו מאזן כבר בן 85. ירידתו מהבמה צפויה לערער, אם לא לפורר, את הרשות הפלסטינית. הממשלה חייבת להוביל אותנו לתהליך שלום ללא דיחוי.

אילן ברוך הוא יו"ר "קבוצת העבודה המדינית" וחבר הנהלת מכון "זולת" לשוויון וזכויות אדם. בעבר שימש שגריר ישראל בדרום אפריקה