newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הסיכוי לכתב אישום נגד חייל שפגע בפלסטיני הוא פחות מאחוז

ניתוח של "יש דין" חושף כי לחיילים יש חסינות כמעט מוחלטת במקרה של פגיעה בפלסטינים. רק שלושה מקרי הרג מ-409 שהוגשה בגינם תלונה הגיעו לכתב אישום, והענישה היתה מגוחכת. באופן אבסורדי, ממשלת בן גביר מבקשת להחליש את השכפ"ץ המשפטי הזה

מאת:
חיילים בחברון, ב-23 בדצמבר 2022. למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: ויסאם השלמון / פלאש90)

קיומה של מערכת אכיפת החוק הצבאית אינה יותר ממצג שווא. חיילים בחברון, ב-23 בדצמבר 2022. למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: ויסאם השלמון / פלאש90)

פוליטיקאים ומשפטנים ישראלים נוהגים לכנות את מערכת המשפט הישראלית שכפ"ץ משפטי, ואף חומת מגן מדינית, מפני התערבות משפטית זרה. טיעון זה, הנשען על אמנת רומא, דוחה את המנדט של בית המשפט הפלילי הבינלאומי לחקור חשדות לפשעי מלחמה ישראלים בטענה כי ישראל חוקרת בעצמה חשדות כאלה ולכן פטורה מהתערבות ערכאות בינלאומיות.

כדי להמשיך ולתחזק את הדימוי של מערכת אכיפת חוק המסוגלת לחקור בעצמה חשדות לפשעי מלחמה, ישראל זקוקה לנתונים סטטיסטיים המוכיחים לכאורה את נאמנותה לשלטון החוק. כפי שההתפשטות הקולוניאלית הישראלית זקוקה לעתים לפינוי מאחז עלום על מנת להעניק גושפנקה של חוקיות לרוב הגדול של ההתנחלויות הישראליות, כך גם המערכת הצבאית צריכה להפעיל מערך מדומה של חקירות והעמדה לדין של חיילים שפוגעים בפלסטינים.

וכפי שאת המאחז תחליף ישיבה, או התנחלות חדשה, באישור בג"ץ, כך גם רובן המוחלט של התלונות על פגיעה בפלסטינים יסולקו, מרבית החקירות ייסגרו, ובמקרים הבודדים שבהם חיילים יועמדו לדין, הענישה תהיה מקלה. מבחינה זו, קיומה של מערכת אכיפת החוק הצבאית אינה יותר ממצג שווא, שמטרתו להתל בקהילה הבינלאומית, על מנת להמשיך ולאפשר את הפשעים הנעשים בחסות וכפועל יוצא של השליטה הישראלית בגדה המערבית ובעזה.

מצג השווא הזה נחשף כשצוללים לנתונים. בשבוע שעבר פרסם ארגון "יש דין" ניתוח של פעילות מערכת אכיפת החוק הצבאית במשך חמש שנים, בין 2017 ל-2021, שחושף את מראית העין הזאת – ומראה כי חיילים ישראלים נהנים מחסינות כמעט מוחלטת מפני העמדה לדין במקרים של פגיעה בפלסטינים. למען הדיוק, מהנתונים עולה כי הסיכוי שתלונה נגד חייל תהפוך לכתב אישום הוא 0.87%. פחות מאחוז.

לפי הניתוח, בין 2021-2017 הובאו לידיעת מערכת אכיפת החוק הצבאית 1,260 תלונות שעניינן חשד לעבירות של חיילים ישראלים כלפי פלסטינים, מתוכן לפחות 409 מקרי הרג. זו כבר מראית עין, מכיוון שמספר התלונות המגיעות לידי הצבא לא קרוב לשקף את מספר המקרים שבהם פלסטינים נפגעו מחיילים או שוטרים ישראלים. על פי נתוני האו"ם, למשל, באותן שנים הרגו אנשי כוחות הביטחון הישראליים 614 אזרחים פלסטינים ופצעו 76,340.

הנתונים שהעביר הצבא בדבר תלונות שהגיעו לידיו כוללים 237 אזרחים שנהרגו במהלך צעדות השיבה על ידי חיילים; 84 מקרי הרג ופציעה של פלסטינים במהלך המתקפה הצבאית על עזה במאי 2021; ועוד 939 מקרים של הרג, פציעה, עבירות רכוש ופגיעת אנשי כוחות הביטחון הישראלים באזרחים פלסטינים בגדה ובעזה.

מתשובות שמסרו מהצבא ל"יש דין" עולה כי רוב התלונות סולקו כלאחר יד, לאחר "בדיקה מקדמית", ונפתחו רק 248 חקירות (21.4% מכלל התלונות), שגם רובן המוחלט נסגר ללא העמדה לדין.

רק 11 חקירות הובילו להגשת כתבי אישום נגד חיילים, מהן שלוש בעקבות מקרים שבהם חיילים הרגו פלסטינים. רק שלושה מקרים, מתוך מאות מקרים שבהם חיילים הרגו פלסטינים ושהעלו חשד פלילי – 409 לפי הצבא, 614 לפי האו"ם.

מאחורי המספרים האלה ניצבים מקרים רבים של אלימות, שהסתיימו בתלונות שנסגרו ובחקירות שהתנהלו לכל הפחות ברישול.

מקור: "יש דין", מתוך דף הנתונים "אכיפת החוק על חיילים החשודים בפגיעה בפלסטינים וברכושם - סיכום נתוני 2017-2021"

מקור: "יש דין", מתוך דף הנתונים "אכיפת החוק על חיילים החשודים בפגיעה בפלסטינים וברכושם – סיכום נתוני 2017-2021"

במקרים הנדירים שבהם חיילים שהרגו פלסטינים הועמדו על כך לדין, הם הואשמו בעבירות מינוריות של "חריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים", ובתי המשפט הצבאיים הטילו עליהם עונשים מגוחכים.

כך למשל, החייל שירה למוות בנער בן ה-14 עות'מאן ראמי חילס – על פי כתב האישום, בניגוד להוראות הפתיחה באש ובניגוד להנחיות ואישור מפקדיו – קיבל עונש של שלושים ימי עבודות שירות. זה מה ששווים חייו של נער, כמובן במקרה שהוא פלסטיני והיורה הוא חייל. עונש זהה לזה שקיבלו חיילים שהועמדו לדין על כך שניקבו את צמיגיהם של רכבים של פלסטינים.

החייל שירה והרג את נואף אחמד אל-עטאר – על פי כתב האישום, בניגוד להוראות הפתיחה באש והנחיות מפקדיו – נענש ב-45 ימי עבודות שירות. החייל שפתח באש לעבר משפחה פלסטינית שהיתה מעורבת בתאונת דרכים, הרג את אחמד מנאסרה (שנחלץ לעזרת המשפחה) ופצע קשה את עלא ראיידה, קיבל, במסגרת הסדר טיעון מקל שזכה לגיבוי של בית המשפט העליון, עונש של שלושה חודשי עבודות שירות.

הענישה המקלה של חיילים שהרגו אזרחים פלסטינים מלמדת על הזילות שמפגינה המערכת הצבאית כולה ביחס לחייהם של פלסטינים החיים תחת השליטה הישראלית. הכישלון של המערכת הצבאית נותן למעשה גיבוי להמשך המדיניות הקטלנית של היד הקלה על ההדק, במציאות שגם כך הוראות הפתיחה באש מתירות את דמם של פלסטינים. מציאות שבשנה האחרונה גבתה קורבנות כמעט מדי יום.

לא בכדי, אגב, גורמי ימין מבקשים עתה לחוקק חוק נגד צילום חיילים. מתוך 11 המקרים שהובילו להגשת כתבי אישום, 5 תועדו ופורסמו. תיעוד המקרים כנראה לא הותירו למערכת מנוס מהגשת כתבי אישום.

מלבד כתבי האישום הנוגעים להריגה, כתבי האישום הבודדים שהוגשו בשנים אלו נוגעים למעשי אלימות שהם אינהרנטיים לכוח שיטור הפועל במסגרת של משטר כיבוש צבאי ממושך – אלימות והתעללות בעצורים.

מבקשים להציג אפרטהייד על מלא

בימים האחרונים נראה כי הממשלה הנכנסת בישראל מבקשת דווקא להחליש את אותו "שכפ"ץ", כלומר מערכת המשפט הישראלית, בין היתר על ידי קידום חוקי חסינות לחיילים. דווקא מהלכים מסוג זה יוסיפו לערער את מראית העין, הגם כך חלשה, שאפשרה למדינה להמשיך לטעון לחסינות מפני התערבותן של ערכאות בינלאומיות. זו סיבה מרכזית שבגינה בכירים ומשפטנים ישראלים מביעים זעזוע מהאיום של הימין על מערכת המשפט הישראלית.

כפי שמראים הנתונים, עם או בלי חוק כזה או אחר, חיילים ישראלים נהנים מחסינות כמעט מוחלטת מפני העמדה לדין במקרים של פגיעה בפלסטינים. יתרה מזאת, בכירים וקצינים ישראלים – אלו אשר ביצרו את האפרטהייד הישראלי ועומדים מאחורי גזל האדמות, המדיניות הפושעת של הפגזת שכונות מגורים, הוראות הפתיחה באש המקלות, הירי במפגינים והפגיעה באזרחים – פטורים ממילא מאחריות על דברים שמוגדרים כ"פשע מלחמה" במסגרת החוק הישראלי.

מיותר כמעט לציין מי החיילים שעומדים לדין בדרך כלל. לא מדובר בטייסים צאצאי האליטה הישראלית ויוצאי היחידות המובחרות, המוציאים להורג ללא משפט באופן "כירורגי". מדובר בחיילים מיחידות שלצבא נוח להעמידם לדין, וליהנות מצקצוק הלשונות בחברה הישראלית. מרבית כתבי האישום נוגעים ל"נצח יהודה", ל"גולני" ול"כפיר", יחידות שמטרתן הפעלת אלימות ישירה "מלוכלכת" ויומיומית כלפי החברה הפלסטינית.

העמדה לדין של חיילים, שכביכול חרגו מהתדמית שהצבא מייצר לעצמו, מאפשרת למערכת הצבאית להמשיך ולשמר את תדמיתה כמערכת שומרת חוק – וכך להדוף ביקורת מחוץ. כל זאת, כאמור, מבלי להידרש לשינוי במדיניות או למיצוי הדין עם האחראים לפגיעה הממושכת והקשה בזכויותיהם של פלסטינים, אלו ששלחו את החיילים הללו למשימות דיכוי והפחדה. באופן הזה, החיילים הפושעים, שחרגו אך במעט מהאלימות הממוסדת של השליטה הישראלית ועומדים למשפט, משמשים מגן אנושי עבור קצינים ובכירים ישראלים.

באופן קצת אבסורדי, הממשלה הנכנסת מבקשת להסיר את המגן הזה, ולהציג לעיני כל אפרטהייד על מלא. נותר רק לקוות כי הפיכת הכהניזם לשיטה פוליטית רשמית בישראל תסיר את חותמת הכשר-החוקיות שתרמה להנצחת הכיבוש הישראלי. או שלכל הפחות תקשה על בכירים בממשלה ובצבא להמשיך ולחסות תחת ההגנה שמספקת אותה מראית עין של מערכת אכיפת חוק מתפקדת – ותסלול את הדרך לצווי מעצר בינלאומיים ולהעמדה לדין של מפקדים ובכירים ישראליים, כפי שצופים אפילו גורמים במערכת הביטחון.

דן אואן הוא חוקר ב"יש דין", ומחבר דף הנתונים "אכיפת חוק על חיילים החשודים בפגיעה בפלסטינים וברכושם, סיכום נתוני 2021-2017"

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

המהפכה החינוכית שהקדימה את זמנה

כבר ב-1774 הבינו בחבר העמים של פולין וליטא ש"אין לכפות משמעת באמצעות פחד, אלא באמצעות מנהיגות והבנה", שהכיתות צריכות להיות מעוצבות "כך שהילד לא יראה את בית הספר כבית סוהר", ושרק הממסד האזרחי יכול להניב חינוך אוניברסלי שוויוני וחופשי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf