שיר שבועי מפרסית: הנח לנאי לרגע ותן לי לדבר

הנח לנאי לרגע ותן לי לדבר
הנח לנאי ועל בדידותי אספר

יללת הנאי לרועה היא זמר מוּכר
ויללתי היא כל מה שלי נותר

אני שחרבי הפכה באחת קלשון
אני שיום השישי שלי הפך פתאום לראשון

ששעוני חזר כך סתם כמה שעות לאחור
שלֵילי התהפך ועכשיו במקומו יש אור

שבתוך לילה כמו נתקפתי מחלה ממארת
ובבוקר השפה שבפי כבר אחרת

"הלו" קר את הסלאם האהוב החליף
לא מזהה את שזרעתי בבוא קטיף

כל ישותי מכף רגל עד ראש הפכה "פוּט" ו"הֶד"
מימַי עכשיו "ווטר", פת לחמי "בּרֶד"

גם הגבינה שבפי הפכה ל"צ'יז"
כל מה שהנני, כל ישותי רק "איז"

אני שהפרסית שעל לשוני בערה
פתחה כל דלת ופתרה כל צרה

עומד בשׂיבתי כתינוק בן יום
מרוקן ממילים, נאנח, נאלם דום

לעתים מעז "הלו" ולעתים מרהיב "היי"
שיא נאומַי שנלחשו בחשאי

אבוד בנפתוליו של דקדוק לא מובן
נזוף וחסר אונים כתלמיד עצלן

קורה שה"גוד מורנינג" שהוא כעת השלום
נמשך ממש משחר ועד אמצע היום

כל שיחת חולין עם שכן ברחוב
משאירה אותי טבול בזיעתי, רטוב

ובין אם נאה הוא היום בין אפור
השיחה אודותיו היא חוק בל יעבור

אך כל נושא שיחה אחר יהיה בלתי עביר
המילים מטבען כאן מלאות רק אוויר

אז הנח לנאי ותן לי לדבר
על המרחק אני רוצה לספר

כי מה לו לנאי מזרח מה לו מערב
מה לו זיכרונות מעולם שחרב

ותראה אותי, איך אני מסתגל
איך למדתי להיות גם חליל וגם מחלל

כשבאיראן שלנו הם שרפו והעלו באש
את כל שהיה, את מה שאין ומה שיש

לו רק נשארתי אי אז בשדותיי
שתעלינה בלהבות גם עצמותיי

ואפרי יתפזר מסביב לביתי
וייספג לתמיד בתוככי אדמתי

אבל הנה, חרבי הפכה קלשון
ויום שישי שלי הפך פתאום לראשון…

* נאי הוא חליל רועים פרסי

Hasht-Behesht_Palace_ney CC-PD-Mark