צפו: המשטרה מצפה בית ספר ובתים במזרח ירושלים בנוזל מצחין כענישה
שני סרטונים חדשים מהשכונות הערביות בירושלים המזרחית חושפים דפוס פעולה בעייתי של המשטרה. בשכונת א-טור נאלצו להשבית את הלימודים בשל הסרחון בבית הספר
משאית ה"בואש" נוסעת לאט בתוך השכונה. השעה היא שעת ערב, ואין שום ראיה לעימותים בסביבה. המשאית מתקדמת קצת, יורה סילון מים מצחינים על בניין סמוך, ממשיכה עוד קצת ומתיזה עוד וחוזר חלילה. מאחוריה משאירה המשטרה בית ספר, בתים, רחובות, שכונות שלמות מצופות בריח בלתי נסבל – סתם כך.
שני סרטונים שצילמו בשבוע האחרון תושבים בשכונות הערביות של ירושלים והגיעו לידי "שיחה מקומית" מגבים את טענות התושבים מזה כמה חודשים לגבי שימוש פסול שעושה משטרת ירושלים בזרנוקי בואש. כבר באוגוסט פנתה "האגודה לזכויות האזרח" למשטרה בעקבות ריבוי תלונות על שימוש שרירותי בבואש, גם בזמנים ובמקומות שבהם אין הפגנות או עימותים, אך נראה שהדבר לא עזר והמשטרה לא שינתה את דרכיה.
הפרשנות המקובלת בקרב התושבים וארגוני זכויות האדם היא שמדובר בענישה קולקטיבית בשל ההתנגשויות של צעירים מעטים עם המשטרה בשכונות האלה. זאת לצד צעדים כמו חסימת הכניסות לשכונות בקוביות בטון, עיכובים של שעות ארוכות במחסומים ומבצעי האכיפה-כענישה שיזמה עיריית ירושלים.
בשכונת א-טור כיסתה המשטרה ארבעה בתי ספר גדולים בנוזל בואש מצחין, והורי 4,500 התלמידים נאלצו להשאיר את ילדיהם בבית מכיוון שהריח היה בלתי נסבל. "זה היה ביום שישי האחרון, בסביבות חמש וחצי אחר הצהריים", מספר חאדר אבו סביטאן, חבר ועד ההורים של שכונת א-טור. "אני הייתי בכביש וראיתי אותם עוברים עם המכונה שלהם ומתחילים לזרוק את המים על בתי הספר. אני אומר לך – לא היה שם כלום. זה יום שישי, בחמש וחצי בערב, ולא היה אף אחד בבתי הספר או בכבישים. כלום. כל אחד בבית שלו. הם עברו בין ארבעת בתי הספר של השכונה, זרקו עליהם ויצאו".
בתי הספר שכוסו במי בואש הם בית הספר היסודי לבנים א-טור, בית הספר היסודי והעל-יסודי לבנות א-טור, תיכון בנים "א-טור שמלה", ובית הספר היסודי והטיפולי "בסמה" לילדים נכים. כל הארבעה מרוכזים ברחוב הראשי של השכונה.
משאית בואש משטרתית מכסה בית ספר בא-טור במי צחנה
"אחרי שראינו מה הם עשו אמרנו להורים לא לשלוח את הילדים לבית הספר בשבת, שהוא יום לימודים אצלנו. חשבנו שבגלל שיום ראשון הוא חופש אז יוכלו בעירייה לפתור את הבעיה עד אז. זו לא הייתה שביתה, פשוט אי אפשר היה להכנס לשם מהריח. העברנו מכתבים דרך המורים בשבת ובראשון, אבל עד היום אף אחד לא בא. אז החזרנו את הילדים ללימודים ביום שני, אמרנו להם שייכנסו ישר לכיתות ולא יהיו בחוץ. גם בתוך הכיתות היה ריח, אבל סגרו את החלונות ואיכשהו הסתדרו. את ההפסקות והאוכל הם גם עשו בכיתות, ויצאו ישר הביתה. עבר שבוע ועד עכשיו יש שם ריח. פחות, אבל נשאר קצת".
אין דרך להשתחרר מהריח
למי שלא חווה את זה, מלים לא יוכלו לתאר את צחנת הבואש. מדובר בפיתוח ישראלי שמזה כמה שנים משתמש בו הצבא בשטחים, ושעם הזמן נדד לתוך ירושלים וישראל כולה. הריח העז מרגיש כמו הכלאה בין פגר בן ארבעה ימים וחרא, ומעורר רפלקס הקאה.
הדבר הכי גרוע הוא שאין כמעט דרך להוריד את הריח. מקלחת לא מוציאה אותו מהגוף, ומפגינים יודעים שהדרך הכי טובה להשתחרר ממנו היא טבילה בים – תענוג שנמנע מתושבי מזרח ירושלים. גם מחפצים הריח לא יורד בקלות, ממשיך להסריח באופן בלתי נסבל למשך ימים, ומשאיר חותם לעתים לתקופה ארוכה יותר (המצלמה שלי, שחטפה פעם רק כמה טיפות בואש, המשיכה להדיף ריח עוד כחצי שנה אחרי האירוע).
קשה להעלות על הדעת בכלל מה עושות כמויות כאלה של נוזל מצחין שנורות מזרנוק על כיתות ועל בתים, כמו אלה שניתן לראות בסרטון השני שצולם השבוע בשכונת ג'בל מוכאבר. גם כאן, כמו בסרטון מא-טור, אין שום עדות שבמקום יש הפגנה או זורקי אבנים. השוטרים מתנהלים בנינוחות, אין אבנים באוויר, אין קולות פיצוץ, צעקות או ירי שמאפיינים את המצבים של התנגשויות במזרח העיר. סתם בואש שמצחין בתים.
> איך הפך כתב ערוץ 1 את בית הספר הדו-לשוני לתא תומך טרור
זרנוק משטרתי מתיז מי בואש על בתים בשכונת ג'בל מוכאבר
"הרושם המצטבר של התושבים והארגונים הוא שהמשטרה עושה בבואש שימוש מאוד שגרתי, בלי שום קשר לפיזור הפגנות כמו שרואים בסרטונים", אומרת עורכת הדין אשרת מימון מ"עיר עמים". "הבעיה היא שאנחנו אפילו לא יודעים מה הנוהל המשטרתי לשימוש בבואש, ככה שאנחנו לא יודעים אם הבעיה בנוהל או באי-יישום שלו בשטח. האמת היא שאנחנו קצת חסרי אונים בעניין הזה".
בתקופה האחרונה נפגשו ארגונים רבים הפעילים בירושלים המזרחית בניסיון לגבש תגובה לפעולות העירייה והמשטרה, אך התקשו להגיע לפתרון. "רכזי השטח שלנו אומרים שאנשים מפחדים מהמשטרה ומסרבים למסור עדויות", אומרת מימון. "גם אנשים שנורו, מישהו שקיבל כדור ספוג בראש, אישה שירו בה ונקרע לה הרחם – התחקירנים שלנו מדברים איתם והם מפחדים שאם ידברו המשטרה עוד תגיע אליהם ותמצא דרך לפגוע בהם".
כאמור, כבר באוגוסט פנתה האגודה לזכויות האזרח למשטרה בנושא השימוש בבואש בשכונות שונות במזרח העיר. המשטרה ענתה שהשימוש בבואש נעשה בהתאם לנוהל, אבל סירבה למסור את הנוהל. באגודה מנסים כבר מספר חודשים לחייב את המשטרה לפרסם את נוהל השימוש בבואש. בינתיים במזרח העיר – הכיבוש הופך מסריח מתמיד.
בקשה לתגובה נשלחה למשטרת ירושלים. התגובה תפורסם כאן אם וכאשר תתקבל. הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+.
> ממגדל השן בהר הצופים לא רואים את עיסאוויה השכנה
משאית בואש בנבי סאלח (ארכיון: אן פאק / אקטיבסטילס)
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
