newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מצג השווא של משרד החינוך: כך מסלילים ילדי עניים לחינוך מקצועי

ברצף של שקרים ועיוותים עמלו פקידי משרד החינוך לשכנע את הח"כים שאין קשר בין החינוך הטכנולוגי למצבו הכלכלי של התלמיד. כך הוסתרו 15 אלף נערות ונערים, בכל שנתון, שעוברים הסללה המובילה אותם לשום מקום

מאת:

ביום רביעי השבוע נערך בכנסת, בוועדה לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי, דיון אודות הסללה של בני נוער מהפריפריה החברתית למגמות תעסוקתיות בחינוך הטכנולוגי. צריך להדגיש: אין טענה שלימודים עיוניים מתאימים לכל הילדים, וגם אין טענה שזה פסול או לא מכובד ללמוד לימודי מקצוע. הטענה היא לגבי הקשר הקיים בין מי שלומדים במגמות תעסוקתיות לבין מצבם הכלכלי של הורי התלמידים.

במילים אחרות, הטענה היא שמשרד החינוך לא מצליח להעניק לתלמידים שמגיעים מרקע כלכלי חלש, סיכוי והזדמנות שווים לילדים אחרים. כך זה עובד: בכיתה ח' עוברים התלמידים מבחנים פסיכוטכניים כמיון לקראת הלימודים בתיכון. המבחן מודד את יכולות התלמידים בפועל, ולא את מה שהיה יכול להיות, אם כל הילדים היו זוכים לסיכוי דומה; וגם לא את מה שעוד יכול להיות, אם יינתנו לתלמידים החלשים חיזוק ותמיכה. כלומר המבחן בודק עד לאיזה דרגה התפתח התלמיד, ולא עד לאיזה דרגה הוא יכול להתפתח.

בשלב הבא מציגים את תוצאות המבחן לתלמיד ולהוריו כאילו הם אכן מודדים יכולת מוחלטת ולא דרגת מימוש. לאמור: "חבל לשלוח את הילד לבית ספר עיוני, הוא רק יסבול שם". זאת הסללה: כאשר ילד להורים עניים נמדד במבחן שמשקף את סביבתו הענייה ולא את יכולותיו, ומנותב לבחור במגמת לימוד תעסוקתית, שבעתיד תניב לו שכר נמוך יחסית.

משרד החינוך: "אין הסללה"

מדינת ישראל הייתה אמורה להעניק רשת ביטחון וחבל הצלה לילדים האלה. אבל במשרד החינוך עסוקים יותר בהכחשת התופעה מאשר בהתמודדות איתה. וכך, עופר רימון, סמנכ"ל במשרד החינוך האחראי על החינוך הטכנולוגי, הציג בפני חברי הכנסת בוועדה בראשות ח"כ מיקי זוהר את הטענה הבאה: "החינוך הטכנולוגי היא לא מערכת מסלילה, אלא מערכת שהיא מסלול המראה". לשם כך הוא ביקש מחברי הכנסת שיתנו לו "להציג את העבודות כהווייתן".

> ההורים שמחוללים שינוי במערכת החינוך המקומית

מיצאו את 15 אלף התלמידים שעברו הסללה במצגת שבעת השקרים של משרד החינוך

במרכז המצגת עמד השקף, ובו העובדות הבאות: בעמודה הימנית מספר התלמידים הלומדים בתיכון, בכל מערכת החינוך, לפי ארבע דרגות של מצב חברתי-כלכלי (אשכול למ"ס). משמאלה עמודת האחוזים, מציגה את החלק של כל קבוצה מכלל הלומדים. למשל, 15% מתוך כלל הלומדים בתיכון הם מאשכול למ"ס 1 עד 2. בעמודה השלישית מספר הלומדים בחינוך הטכנולוגי לפי מצב כלכלי חברתי, ובהמשך האחוז של כל קבוצה מתוך כלל הלומדים בטכנולוגי.

משרד החינוך ביקש להראות בשקף הזה שהתפלגות המעמדות החברתיים בישראל בחינוך הטכנולוגי, דומה מאוד להתפלגות בכלל מערכת החינוך, ומכאן שאין הסללה. לדוגמה, אחוז העניים שלומדים בחינוך הטכנולוגי (17 אחוז) קרוב מאוד לאחוז שלהם בכלל המערכת (15 אחוז), וזה מוכיח שמערכת החינוך אינה מרכזת את כל העניים בחינוך הטכנולוגי, כפי שטוענים חברי הכנסת.

האם השתכנעתם? אם כן, הנה לשרותכם העיוותים השונים שהוכנסו בנתונים, על מנת להסתיר ככל שניתן את גורלם המר של כחמישה עשר אלף תלמידים בכל שנתון.

1. נתונים מהולים ומטושטשים

החינוך הטכנולוגי כולל שלושה מסלולי לימוד: מגמות הנדסיות, כגון מחשבים וביו-טכנולוגיה, שבהן לומדים תלמידים ברמה גבוהה מאוד; מגמות טכנולוגיות, כגון אדריכלות ומערכות בקרה; ומגמות תעסוקתיות, כגון סיעוד וטיפוח יופי, שאליהם מוסללים התלמידים החלשים ביותר. הדיון החברתי נוגע רק לאותם אלה שלומדים במגמות התעסוקתיות, שיסיימו את הלימודים עם תעודת מקצוע במקרה הטוב. הם מהווים כתשעה אחוזים מכלל הלומדים בי"ב. כלומר, אם בי"ב למדו בשנה שעברה 121 אלף תלמידים, מדובר בכ-11 אלף תלמידים.

השאלה שהמצגת מנסה לענות עליה, כביכול, היא מאיזה אשכול חברתי כלכלי מגיעים התלמידים הללו – אולם כאשר מוהלים אותם יחד עם 32 אלף הלומדים בי"ב במגמות הנדסיות וטכנולוגיות מתקדמות, ברור שנקבל מצג שווא כאילו החינוך הטכנולוגי נפרס באופן דומה בכל שכבות האוכלוסייה.

2. מעלימים את תלמידי משרד העבודה

החינוך התעסוקתי בישראל נחלק בין שני משרדי ממשלה: רובם לומדים במוסדות של משרד החינוך ומיעוטם לומדים במוסדות בפיקוח משרד העבודה והרווחה (אליו הועברו ממשרד הכלכלה). בשנת 2016 למדו במוסדות משרד העבודה 12,000 תלמידים בשלושה שנתונים, כלומר כארבעת אלפים תלמידים בשנתון י"ב. רובם ככולם הם התלמידים החלשים ביותר, שהונשרו ממערכת החינוך. מאיזה אשכול חברתי כלכלי הם מגיעים? אפשר רק לנחש. על כל פנים, הם כלל לא מופיעים במצגת של משרד החינוך, משום שהם אינם תחת פיקוח המשרד. 4,000 בשנתון זה לא כל כך מעט, שכן החסרתם מ-11 אלף התלמידים שלומדים במגמות תעסוקתיות של משרד החינוך, מקטינה את הקבוצה שעליה נסוב הדיון ביותר מ-30 אחוזים.

3. ההסתרה באמצעות פרמטר יישוב המגורים

במצגת ממוינים התלמידים לפי אשכולות למ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה). נתוני למ"ס מתייחסים לדירוג של יישוב המגורים. לא לדירוג בתי הספר, וודאי שלא לדירוג התלמיד הבודד. יש למשרד החינוך מדד חברתי כלכלי לכל בית ספר בנפרד, אבל הוא מעדיף שלא להשתמש בו, כדי להעלים את הפריפריה החברתית בישראל מהדיון. הנה דוגמה כיצד עושים זאת: העיר תל אביב מדורגת באשכול הלמ"ס במקום מספר 8 מתוך 10, שהם העשירים ביותר. אבל בתוך תל אביב, לפי דירוג משרד החינוך, יש בתי ספר מקצועיים שמשרתים אוכלוסייה חלשה יותר. כך למשל תיכון טכנולוגי נעמת ביפו, המדורג באשכול 8 מתוך 10 (במשרד החינוך, הפוך מהלמ"ס, 10 מציין את העניים ביותר). במילים אחרות, בשורה הראשונה בלוח הזה, מציג משרד החינוך רק את הלומדים בחינוך הטכנולוגי מתוך אלה הגרים ביישובים החלשים ביותר, ולא מתוך כלל אוכלוסיית המצוקה בישראל.

4. עיוות כפול

העיוות שהוזכר מביא לאבסורד גדול עוד יותר בשורות התחתונות בלוח. לא רק שתלמידי נעמת ביפו, לדוגמה, לא מוזכרים בשורה הראשונה – התלמידים העניים יותר – כפי שצריך היה להיות, אלא שהם מופיעים בשורה התחתונה בלוח, יחד עם נתוני הילדים העשירים ביותר בישראל! מכיוון שהם משויכים לעיר עשירה כתל אביב – כלל תלמידי החינוך התעסוקתי בעיר, שמגיעים מבתים חלשים, מופיעים בשורה של אשכולות 7-10 בלוח. כך, במחי עיוות נתונים משווע, הקפיצו את ילדי העניים בתל אביב מתחתית הסולם החברתי עד לראשו, על מנת שהם יחזקו את טענת המשרד שיש בחינוך הטכנולוגי גם תלמידים מבתים עשירים.

5. עוד קצת עשירים למצגת, אפילו שכבר סיימו תיכון

שימו לב שבלוח שבמצגת מופיעים התלמידים הלומדים בכיתות י' עד י"ד. מה זה – בחינוך העיוני אין כיתות י"ג-י"ד?! ולא רק שם, גם בחינוך התעסוקתי אין – מדובר במגמות לתארים טכנאי והנדסאי, שקיימות רק במגמות הטכנולוגיות וההנדסאיות המתקדמות ביותר. כלומר, אלה שבהם לומדים תלמידים מבתים עשירים יחסית. מדובר אמנם בכ-6,000 תלמידים (בשני שנתונים), אבל כבר ראינו מה מספר כזה יכול לעשות לאחוזים. על כל פנים, ברור שמשרד החינוך צרף אותם למצגת כדי לחזק את כמות הלומדים בחינוך הטכנולוגי שמגיעים מרקע כלכלי טוב. ככה אפשר למהול עוד את 15 אלף העניים שאף אחד לא רוצה לטפל בהם.

> המיתוס השקרי של "תתאמץ בלימודים ותצליח"

הסללה במערכת החינוך: עניים מוסללים יותר (בית ספר, אילוסטרציה: הדס פרוש, פלאש90)

הסללה במערכת החינוך: עניים מוסללים יותר (בית ספר, אילוסטרציה: הדס פרוש, פלאש90)

6. תרגיל איחוד האשכולות

שימו לב שבשורה האחרונה מוצגים אשכולות 7 עד 10 ביחד. שאר השורות מייצגות שני אשכולות ורק שורה זו מתייחסת לארבעה אשכולות. זה תרגיל להטעיית הצופים. המטרה שלו, כך אני מסיק, ליצור מצג שווא של הנתונים המופיעים בעמודה השמאלית. משרד החינוך רוצה שתחשבו ש-17 אחוזים מתוך העניים ביותר לומדים בחינוך הטכנולוגי, ממש כשם ש- 17 אחוזים מתוך העשירים ביותר לומדים שם. במילים אחרות: אין הסללה, והייצוג של עשירים ועניים בחינוך הטכנולוגי הוא זהה.

אבל אם אנחנו מחשבים כל ארבעה אשכולות יחד, הרי התמונה האמיתית היא שמבין החלשים יותר (אשכולות 1 עד 4) לומדים בטכנולוגי 45 אחוזים (17 + 28), לעומת 17 בלבד מתוך העשירים ביותר (אשכולות 7 עד 10). עכשיו זה כבר יותר בולט, שיש הסללה בריבוע.

7. הסתרת האחוזים לרוחב

אחרון ודי. האחוזים שמציג משרד החינוך הם מתוך הקבוצה (העמודה). ומה ניתן ללמוד אם נחשב את האחוזים לפי שורה? בטח משהו שמשרד החינוך רוצה להסתיר. אם מבין העניים ביותר (שורה ראשונה) 60 אלף לומדים בתיכון בכל המסגרות, ומתוכם 28 אלף לומדים בטכנולוגי, הרי שקרוב למחצית (46.6 אחוז) מבני העניים לומדים בטכנולוגי. לעומת זאת, אם מבין העשירים ביותר (שורה תחתונה) 81 אלף לומדים בתיכון, ומתוכם 27 אלף לומדים בטכנולוגי, הרי שרק שליש (33.3 אחוז) מבני העשירים לומדים בטכנולוגי. אופס, חצי לעומת שליש. כנראה שיש מה להסתיר.

לסיכום: החדשות הטובות הן שחברי הכנסת שנכחו בדיון עלו בעצמם על חלק מהשקרים והעיוותים של מצגת משרד החינוך. במיוחד יו"ר הוועדה מיקי זוהר וכן הח"כית לאה פדידה וח"כ יוסי יונה. תוכלו לראות את הדיון במלואו כאן.

החדשות הרעות הן שכחמשה עשר אלף נערות ונערים בכל שנתון, מגיעים לסוף כיתה ח' עם ציונים נמוכים ביותר, רק בגלל הרקע החברתי שבו גדלו. לא ניתנת להם שום בחירה להמשך, והם מוסללים למגמות תעסוקתיות, שלא מקנות להם סיכוי שווה לעתיד כמו של שאר חבריהם לספסל הלימודים.

> הכבוד האבוד של מערכת החינוך

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf