newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המלחמה בעזה חושפת ומעמיקה את חולשת שלטון א-סיסי

על רקע המתיחות ביחסי המדינות בעקבות הודעת ישראל על כוונתה לתקוף ברפיח, מיהר שר החוץ המצרי להדגיש את מחויבותה של מצרים להסכם השלום עם ישראל. אך לאור מעמדה האזורי המתערער והביקורת הפנימית הנוקבת, מדובר במשימה מורכבת משנדמה

מאת:

משחק גומלין עדין של שיתוף פעולה ומתיחות. נשיא מצרים א-סיסי בפגישה עם נתניהו בניו יורק, 18 בספטמבר 2017 (צילום: אבי אוחיון / לע"מ)

לפני כשבוע הצהיר שר החוץ המצרי, סאמח שוכרי, כי מצרים מחויבת להסכם השלום עם ישראל וכי ההסכם יכובד בהמשך. שוכרי הוסיף כי ארצו פועלת לקידום הפסקת אש בעזה, לעסקת חילופי שבויים ואסירים, ולמציאת אופק מדיני, שיביא לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני במסגרת פתרון שתי מדינות. דבריו נאמרו על רקע הצהרות מצריות רשמיות, לפיהן מצרים שוקלת להשהות את הסכם השלום עם ישראל אם זו תכבוש את אזור רפיח.

>> סיפור על חשדנות, שליטה ופחד: יחסי מצרים ורצועת עזה

החבטות הדיפלומטיות ודברי ההרגעה של שר החוץ המצרי היוו תגובה להתבטאויות ישראליות, בראשן של ראש הממשלה נתניהו, על כוונה להשתלט על ציר פילדלפי ולפעול ברפיח. יוזכר כי האזהרות המצריות התפרסמו לראשונה דווקא באמצעי תקשורת אמריקאיים – ניו יורק טיימס ווול סטריט ג'ורנל היו הראשונים שפרסמו את המסרים המצריים לעבר ישראל.

חילופי הדברים בין הצדדים מתרבים ככל שישראל פועלת קרוב יותר לגבול המצרי עם רצועת עזה, מה שמגביר את העצבנות בצד המצרי. החשש המצרי נובע מכך שמאות אלפי פלסטינים, בהם גם כאלה התומכים בחמאס, ובמשתמע מתנגדים לשלטון הנוכחי בקהיר, יחצו את הגדר בין הרצועה לשטח סיני ויתיישבו שם. כתמיד, הדאגה המרכזית במצרים היא שמהלך כזה יביא לערעור יציבות השלטון במדינה ולפוטנציאל חבירתם של עקורים עזתים לגורמי ג'יהאד עולמי, הפועלים בחצי האי בעיקר נגד הצבא המצרי. על פי דיווחים, במזרח סיני, סמוך לגבול עם עזה, התחילו כבר להכשיר שטח ענק לקליטת עקורים מעזה. לפי הפרסום, השטח יהיה מוקף בחומות ענק שנועדו לבלום מעבר של תושבי עזה ליתר שטחי סיני או להמשיך לערים מרכזיות במדינה.

מאז 7 באוקטובר, מצרים התנהלה בזהירות כדי לא לייצר משבר מול ישראל, המנוגד לאינטרס שלה בשלב זה. אולם בה בעת ונוכח הסנטימנט הציבורי, קהיר אינה יכולה להרשות לעצמה לעמוד מנגד.

ההתקפה של חמאס העמידה את מצרים בפני דילמות רבות ואף הדגישה את חולשתה, הן מול חמאס, והן בזירות הבין־ערבית והבינלאומית. בנוסף, לחץ ציבורי במצרים עצמה מציב את שלטונו של א־סיסי במצב לא נוח גם בזירה הפנימית, ומכאן שבכירים מצרים נאלצים מצד אחד להחריף את הטון מול ישראל ומצד שני להמשיך להגן על האינטרסים המצריים, ובראשם התנגדות לכל מעבר של פליטים עזתים לשטחה.

אחת החולשות הבולטות של הצד המצרי מתבטאת בכך שמצרים אינה משמשת כבעבר המתווך הכמעט בלעדי בין ישראל לחמאס. את התפקיד זה ממלאת בחודשים האחרונים קטר, שנואת נפשה של קהיר. בראיית מצרים, קטר, באמצעות הזרוע התקשורתית שלה, אל־ג'זירה, היתה זו שעודדה את ההפגנות של ינואר 2011 שהביאו להדחת הנשיא מובארכ. אם במהלך סבבי הלחימה הקודמים בעזה, ובייחוד ב"צוק איתן" בשנת 2014, היתה זו מצרים שהובילה את התיווך בין ישראל לחמאס והמשלחות מטעם הצדדים נפגשו בקהיר, הרי שהפעם קטר היא זו שמובילה את המגעים הבלתי ישירים בין הניצים, בעיקר בכל הנוגע לעסקאות חילופי השבויים והאסירים.

מגביר את העצבנות בצד המצרי. פלסטינים אומדים נזקים לאחר הפצצה ישראלית ברפיח, 18 בפברואר 2024 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

בין שיתופי פעולה ומתחים

בעוד שחולשתה של מצרים בזירה הערבית הולכת ונחשפת, גם בזירה הפנימית השלטון נאלץ להלך בין הטיפות ולאפשר לציבור במידת מה לשחרר קיטור. אולם הפגנות ציבוריות עלולות להפוך במהרה לחלום הבלהות של השלטון בקהיר, מחשש שייהפכו להפגנות נגדו. מאז 7 באוקטובר, התקיים ברחבי מצרים מספר לא מבוטל של הפגנות תמיכה בפלסטינים, חלקן בהשתתפות מאות אלפי אזרחים. יוזכר כי בשנים האחרונות הוטל במצרים איסור להפגין, ומכאן שההפגנות שהתקיימו בה לאחרונה קיבלו אישור ממשלתי, מתוך הבנה שדעת הקהל אינה שבעת רצון, בלשון המעטה, מהעמדה המצרית כלפי הנעשה בעזה, מה שלא מנע מרשויות הביטחון המצריות לעצור מפגינים שהפרו את שחרור הרסן המבוקר.

בשנים האחרונות, מערכת היחסים בין מצרים לישראל ידעה שיתופי פעולה לצד מתחים. דאגות ביטחוניות משותפות, במיוחד מול חוסר היציבות האזורית ועלייתן של קבוצות קיצוניות, הניעו את שתי המדינות לשתף פעולה בחזיתות שונות, ובכלל זה שיתוף מודיעין ומאמצי סיכול טרור. נוסף על אלה, הקשרים הכלכליים, במיוחד בתחום האנרגיה, התחזקו עם הסכמים כמו פורום הגז המזרח ים תיכוני, שבו שתי המדינות ממלאות תפקידים משמעותיים. שותפות זו חיזקה גם את היחסים של מצרים עם מדינות המערב, ובראשן כמובן ארה"ב, שבחרו להימנע מלבקר את שלטונו של א־סיסי בכל הנוגע להפרת זכויות אדם.

הלחימה בעזה תפסה את מצרים בתוך משבר כלכלי חריף, שהביא להאמרת מחירי המזון, לסחרור באינפלציה, למחסור במט"ח ולפיחות בלירה המצרית. משבר זה מציב את מצרים בעמדה לא קלה מול הקהילה הבינלאומית בשאיפתה להיות גורם רלוונטי לטיפול במשבר בעזה. ביום שתסתיים הלחימה בעזה, מצרים, הנסמכת על הלוואות ומענקים משורה של מדינות וגופים דוגמת קרן המטבע הבינלאומית, תמצא את עצמה פושטת יד בבקשה למענקים ולמחיקת חובות. חוסר יכולתה להיות גורם משפיע על הנעשה בעזה כשלעצמו עלול להשפיע על כך.

לאור כל זאת, מצרים מוצאת את עצמה בעמדה מוחלשת מזו שהיתה בה לפני 7 באוקטובר. לעת עתה – ולא נראה כי זה עתיד להשתנות – מצרים רואה ערך בשמירת היחסים עם ישראל והמערב. אולם הצבתה בנקודה חלשה, בעיקר לנוכח המשך מהלכיה הצבאיים של ישראל קרוב יותר ויותר לגבולה של הרצועה עם סיני והתגברות הלחץ של הפליטים שיתדפקו על גדרות הגבול, עלולה לגבות ממנה מחיר כבד שיוביל להפעלת מנופי לחץ, בעיקר על ישראל.

יחסי מצרים-ישראל הנוכחיים מתאפיינים במשחק גומלין עדין של שיתוף פעולה ומתיחות. בעוד שהאינטרסים הביטחוניים והכלכליים ממשיכים לטפח שיתוף פעולה, הסכסוך הישראלי-פלסטיני נותר מקור מתמשך למתח. הסנטימנט הציבורי בקהיר, כפי שהוכח באמצעות מחאות ומשתקף בעיתונות המצרית, מדגיש את האופי המורכב של מערכת יחסים זו. בעוד שתי המדינות מנווטות ברשת המורכבת הזו, האתגר טמון ביצירת איזון המשכך את הדאגות המקומיות, תוך שמירה על האינטרסים האסטרטגיים המחברים אותם יחד. הדינמיקה המתפתחת בין מצרים לישראל תמשיך ללא ספק לעצב את הנוף הגיאופוליטי של המזרח התיכון.

נועם זיצמן הוא עמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית שליד מכון ון ליר. 

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

המהפכה החינוכית שהקדימה את זמנה

כבר ב-1774 הבינו בחבר העמים של פולין וליטא ש"אין לכפות משמעת באמצעות פחד, אלא באמצעות מנהיגות והבנה", שהכיתות צריכות להיות מעוצבות "כך שהילד לא יראה את בית הספר כבית סוהר", ושרק הממסד האזרחי יכול להניב חינוך אוניברסלי שוויוני וחופשי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf