newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הלקח של צ'ילה: מעורבות קהלת בחינוך תוביל לאסון חברתי

המשנה למנכ"ל החדשה של משרד החינוך מבקשת להעביר את בתי הספר היסודיים לבעלות פרטית, במימון המדינה. החזון הזה, שיושם באופן מלא בדיקטטורה של פינושה, כשל בכל המדדים, והצליח רק להרחיב את הפערים בחברה

מאת:
הדיקטטור הצ'יליאני, אוגוסטו פינושה, והכלכלן מילטון פרידמן (צילום מסך מתוך הסרט "דוקטרינת ההלם")

היישום הקיצוני של ההפרטה התאפשר משום שהמדינה היתה תחת שלטון דיקטטורי. הדיקטטור הצ'יליאני, אוגוסטו פינושה (מימין), והכלכלן האמריקאי מילטון פרידמן (צילום מסך מתוך הסרט "דוקטרינת ההלם")

מינוי אביטל בן שלמה מפורום קהלת כמשנה למנכ"ל משרד החינוך הוא חדשות עגומות לעתיד החברה והדמוקרטיה בישראל. בן שלמה מבקשת להעביר את בתי הספר היסודיים לבעלות פרטית במימון המדינה, על פי חזונו של הכלכלן מילטון פרידמן ממחצית המאה הקודמת.

צ'ילה, בזכות המשטר הצבאי ששרר בה אז תחת הדיקטטור אוגוסטו פינושה, היתה הראשונה שיישמה את החזון הזה במלואו, תוך חיסול משרד החינוך הממשלתי ופירוק בכוח של ארגוני המורים. בתוך כמה שנים, התהוותה סגרגציה מוחלטת בחברה הצ'יליאנית: העניים למדו בבתי ספר ממשלתיים, מעמד הביניים בבתי ספר פרטיים במימון המדינה, והעשירים בבתי ספר פרטיים לגמרי.

עם חזרת המשטר הדמוקרטי בצ'ילה ב-1989 החל התיקון, שהגיע לשיאו בשנת 2015 עם חקיקת חוק ההכללה (inclusion). ההפרטה חוסלה, אך את המחיר שילם דור של צ'יליאנים שחוו משברים חברתיים וכלכליים.

דו"ח של האו"ם בנושא הפרטת החינוך קובע: "אתגר העתיד אינו כלכלי אלא דמוקרטי. הדיון אינו על חופש השוק או על גודל הממשל, אלא על השאלה בשביל מה יש ממשלה ואת מי היא נועדה לשרת?".

איש משלישיית הצמרת של משרד החינוך: השר, המנכ"ל והמשנה למנכ"ל החדשה, אינם משכילים או מנוסים בתחום החינוך. מי ילמד מניסיונן של מדינות אחרות? ומי יעצור אותנו מליפול לתהום החברתית?

רעיונות ישנים

השבוע, כאמור, מינה שר החינוך יואב קיש את עו"ד אביטל בן שלמה מפורום קהלת לתפקיד המשנה למנכ"ל משרד החינוך. את משנתה לקידום מערכת החינוך היא פרסה בספטמבר האחרון, בכנס שהתקיים במכון ון-ליר. כך אמרה (דקה 23:30):

"אנחנו תופסים מוסד חינוך ציבורי כמוסד שקודם כל נהנה מתקצוב ממשלתי מלא. זה לא אומר שהוא לא יכול לקבל תקציבים ממקורות אחרים. הוא יכול להגדיל אפילו בעשרות אחוזים את התקציב שלו מתשלומי הורים, מהרשויות המקומיות, מתרומות. אבל הכוונה היא שהוא מקבל מהמדינה את מלוא התקציב שהמדינה בעצמה הגדירה בתור התקציב שנדרש כדי שמוסד החינוך יוכל להגשים את התפקיד שלו.

"מה שלא נמצא כאן מבחינתנו בהגדרה של מוסד ציבורי זאת שאלת הבעלות. בית ספר יכול להיות בבעלות של המדינה או בבעלות אחרת".

בבתי הספר הפרטיים במימון המדינה, כך אמרה בן שלמה בהמשך, המורות והמורים יועסקו על ידי הבעלות על בית הספר בחוזים אישיים, כך שניתן יהיה לתת תמריצים למורות ולמורים מצטיינים.

רעיונות אלה אינם חדשים. מדובר במשנתו של הכלכלן פרופ' מילטון פרידמן, אותה פירסם כבר בשנת 1955 (!) במאמר בשם: "תפקיד הממשלה בחינוך". על פי פרידמן, תפקיד הממשלה הוא לממן את בתי הספר, שינוהלו (בכסף ממשלתי) באופן פרטי.

ניסוח מטעה

בן שלמה משתמשת במונח "בית ספר ציבורי" באופן מטעה. כדי לחשוף זאת, די לברר את השאלה מניין יהיה לבעלי בית הספר תוספת תקציב לשלם תוספות שכר למורים המצטיינים, לממן את הוצאות הבעלות עצמה (תקורות הניהול) ואת הרווח לבעלי המניות?

התשובה, כפי הוזכר לעיל, היא תשלומי הורים ותקציב השלטון המקומי. מכאן ברור שייווצר פער בתקציב שיעמוד לרשות בתי הספר בין בתי ספר שבהם ההורים או הרשות יכולים להוסיף כסף לקופת בית הספר, ובין בתי הספר שההורים או הרשות אינם יכולים.

בתי ספר פרטיים במימון המדינה הופכים בהכרח לבתי ספר ממיינים, בהתאם ליכולת הכלכלית של ההורים או הרשות. יהיו תלמידים שהוריהם יוכלו לרשום אותם לבתי ספר הדורשים שכר לימוד גבוה, ויהיו תלמידים שלא. בית ספר ממיין הוא בהגדרה לא ציבורי, שכן הוא אינו נגיש לכלל הציבור, אלא מיוסד על מיון ואפליה.

הניסיון בצ'ילה הוביל לסגרגציה חברתית

המדינה הראשונה שיישמה את חזונו של פרידמן היתה צ'ילה, החל בשנת 1981. בדו"ח מחקר על הפרטת החינוך בצ'ילה, שפורסם בשנת 2000, מציינים החוקרים כי היישום הקיצוני של ההפרטה התאפשר משום שהמדינה היתה תחת שלטון דיקטטורי. קשה (לדעתם) לראות מדינה דמוקרטית שבה יתאפשר פירוק ארגוני המורים, חיסול משרד החינוך הממשלתי, והעברה מסיבית של כסף ציבורי לידיים פרטיות.

בעקבות ההפרטה, בתי ספר ציבוריים רבים עברו למעמד "בעלות פרטית במימון המדינה". במהלך 30 שנה (משנת 1981) עלה שיעור הילדות והילדים בצ'ילה שלמדו בבתי ספר פרטיים במימון המדינה מ-15% ל-53%.

בעקבות ההפרטה חלה, כצפוי, התמיינות חברתית, המוצגת במחקר נוסף (ראו תרשים): רוב הילדים בשני החמישונים הנמוכים בחברה (80%) למדו בבתי ספר ציבוריים. רוב הילדים בחמישון הרביעי (82%) למדו בבתי ספר הפרטיים במימון המדינה, ואילו רוב הילדים בחמישון העליון (94%) למדו בבתי ספר פרטיים ללא מעורבות המדינה.

חוקרים מניחים כי מדובר בסגרגציה חברתית ולאו דווקא כלכלית, שכן הורים בעלי השכלה נמוכה רשמו את ילדיהם לבתי ספר ציבוריים גם במקרים שבהם לא היה חסם של תשלומי הורים. ההנחה היא שהורים אלה נמנעו מלהכניס את ילדיהם לתחרות עם ילדים מרקע חברתי טוב יותר, מתוך רצון להגן על ילדיהם.

התלמידים הטובים זולים יותר

כתוצאה מהסגרגציה, התרכזו בבתי הספר הפרטיים במימון המדינה רק התלמידים הטובים יותר. התמיינות זאת אפשרה לבעלויות על בתי הספר להגדיל את מספר התלמידים בכיתה, מבלי לפגוע בהישגי התלמידים. כאשר בכיתה יש קבוצה הומוגנית של תלמידים טובים, אפשר לרוץ קדימה גם בקבוצות גדולות. במחקר נמצא כי בבתי הספר הציבוריים היו 23 תלמידים בממוצע בכיתה, לעומת 28 תלמידים בבתי הספר הפרטיים במימון המדינה.

לנוכח ציפוף הכיתות, הבעלויות על בתי הספר הרוויחו כסף רב, שכן הם נדרשו להעסיק פחות מורות ומורים. במילים אחרות: התלמידים בעלי ההישגים הגבוהים, שמגיעים מבתים להורים משכילים, הם תלמידים זולים יותר, ולכן הם קהל היעד המועדף על בתי הספר הפרטיים במימון המדינה.

חוק ההכללה (Ley de Inclusión)

מכלל המחקרים עולה שיישום ההפרטה בצ'ילה הגדיל את הבחירה רק לקבוצת ההורים נבחרת: בעלי השכלה גבוהה המתגוררים בערים הגדולות. השיפור שהורים אלה ביקשו הוא התבדלות מאוכלוסיות עניות ובלתי משכילות, ולאו דווקא שיפור בהישגים הלימודיים. יישום ההפרטה לא הניב שיפור בהישגים הממוצעים, אך גרם להרחבת הפערים. תנאי העסקה של המורים הורעו, ואיכות ההוראה לא השתפרה.

בתחילת 1990 חזר השלטון בצ'ילה לאזרחים, והחל תיקון מערכת החינוך. ב-2015 חוקק בצ'ילה חוק ההכללה, אשר סיים את הפרטת החינוך. החוק קבע שלושה תנאים חדשים לבתי הספר הפרטיים במימון המדינה: אסור להם להרוויח כסף, אלא להשקיע את הרווחים בבתי הספר; אסור להם לגבות תשלומי הורים משום סוג; ואסור להם למיין תלמידים בשלב ההרשמה בשום צורה.

מדינות הרסנית שלא הצליחה בשום מקום

בשנת 2016 פורסם דו"ח של אונסק"ו לסיכום מהלכי ההפרטה של מערכות חינוך במדינות שונות. הדברים ברורים ונוקבים:

"המגמה העולמית של הפרטת החינוך מלווה בכמה בעיות רציניות לעתידם של יחידים וקהילות, שמוצאים את עצמם בקצה הלא נכון של ההיררכיות החברתיות, שאותן הצמיח ההיגיון הניאו-ליברלי. האידיאולוגיה של השוק מייצרת בהכרח מנצחים ומפסידים.

"אתגר העתיד אינו כלכלי אלא דמוקרטי. הדיון אינו על חופש השוק או על גודל הממשל, אלא על השאלה בשביל מה יש ממשלה ואת מי היא נועדה לשרת.

"הבחירה המרכזית אינה בין השוק לבין המדינה, אלא סביב שאלת היחסים בין השניים, כך שיספקו שגשוג והטבות לכולם, ולא את כל הרווח רק למעטים".

כללו של דבר, המדיניות המוצעת על ידי פורום קהלת, שקיבל כעת נציגות בכירה בהנהלת משרד החינוך, היא החדשות של המאה הקודמת, שכשלה בכל מקום שבו ניסו ליישמה. אולי נהייה חכמים מניסיונם של אחרים, ונחוקק כבר כעת את חוק ההכללה בחינוך?


לקריאה נוספת: סדרת כתבות מאת אמנון פורטוגלי על הפרטת החינוך בצ'ילה באתר "עבודה שחורה", וכתבות שלי על כישלון ההפרטה בשבדיה, בניו זילנד ובלואיזיאנה ארה"ב.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
ואנואר סלאודה בביתו שהוצת בכפר דומא, 14 באפריל 2024 (צילום: אורן זיו)

"התחלתי לבנות את הבית ב-2020 וסיימתי השנה בכוונה להתחתן וגור פה". אנוואר סלאודה בביתו שהוצת בכפר דומא, 14 באפריל 2024 (צילום: אורן זיו)

פרעות בדומא: "אלמלא ברחו, משפחות שלמות היו נשרפות בבתים"

עם מציאת גופתו של הנער בנימין אחימאיר ממאחז "מלאכי השלום", מתנחלים פשטו על הכפר דומא, שבו הוצתה משפחת דוואבשה לפני 9 שנים, וזרעו בו חורבן. לדברי התושבים, חיילים שנכחו במקום גיבו את הפורעים ולא עשו דבר למנוע את האלימות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf