newsletter icon
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הטעות שתעלה למפלגות המרכז בשלטון

הרשת מלאה בסקרים וניתוחים מטעם תומכי לפיד והעבודה, אבל דבר לא יעזור להם עד שיפנימו את האמת הפשוטה: בלי הפלסטינים, המירב שהמרכז הישראלי יכול לקוות לו הוא קואליציה עם הימין

מאת:

כל ההתעסקות בנסיקה בסקרים של נתניהו או בקרב בין אבי גבאי ליאיר לפיד על תואר "מועמד האופוזיציה" מחמיצה משהו חשוב: גם אם מועמד מרכז יוכל לחזור לשלטון (ויש לכך סיכוי לא גבוה מלכתחילה), הוא יהיה שבוי של הימין, ולא יוכל לבצע מהלכים משמעותיים.

הסיבה לכך היא מתמטית, ופשוטה מאוד. בסקרים הכי טובים מבחינתן, משיגות מפלגות השמאל-מרכז הישראליות כ-45 מנדטים, לעומת 62-63 מנדטים לגוש הימין. 12-13 המנדטים האחרים הם של הרשימה המשותפת. זאת אומרת שאם 3-4 מנדטים יעברו מהימין למרכז, לימין אין קואליציה.

כרגע היעד הזה נראה רחוק מאוד, אבל נניח שבנסיבות מסוימות הוא יכול להתרחש. רק מה אז? הרי יאיר לפיד או אבי גבאי רחוקים עוד יותר מנתניהו מיעד שישים המנדטים, וכדי להקים ממשלה הם יצטרכו לשכנע בין מפלגה אחת לשתיים מהימין להצטרף אליהם (כמו שקרה בממשלות אולמרט וברק), או להקים ממשלת אחדות. בכל אחד מהתרחישים האלו הממשלה תהיה שבויה של הימין, ולא תוכל לבצע שום מהלך מדיני משמעותי, למעט הכרזת מלחמה (ואכן, ממשלת אולמרט הכריזה שתיים כאלו, וברק איבד את הרוב בכנסת עוד לפני קמפ דיוויד).

בישראל, משום מה, האסטרטגיה של האופוזיציה היא לנוע בעקביות למרכז, תוך ניסיונות לפסול חברי כנסת ומפלגות מהרשימה המשותפת, להסית נגד האזרחים הפלסטינים, ולמנוע כל אפשרות לשיתוף פעולה עתידי. אבי גבאי (צילום: גילי יערי/פלאש90)

בלי "הזועביז" זה לא יעבוד

האלטרנטיבה היחידה היא הסתמכות על גוש חוסם עם הרשימה המשותפת, כמו שעשה רבין ב-1992. חד"ש לא היתה שותפה אז בממשלה אבל היא חתמה על מסמך הבנות. הגוש החוסם הזה מנע את הקמת קואליציית ימין והביא את ש"ס לממשלה בלי שתהיה לה זכות וטו על כל מהלך. אז סיפקו האזרחים הפלסטינים חמישה מנדטים לקואליציה, שהספיקו לגוש חוסם של 61 חברי כנסת. מאז היו הפלסטינים הכח הפוליטי היחיד שצמח בשמאל, עד ל-13 מנדטים. בלעדיהם אין למחנה שום תקומה.

זה נכון כמובן גם ברמה המהותית. בכל המערב, הכוחות הדמוקרטיים מסתמכים על הצבעה גדולה של מיעוטים, שמבינים היטב שהאינטרס שלהם הוא חברה שוויונית ושלטון חוק, כי אחרת הרוב רומס את זכויותיהם. אבל בישראל, משום מה, האסטרטגיה של האופוזיציה היא לנוע בעקביות למרכז, תוך ניסיונות לפסול חברי כנסת ומפלגות מהרשימה המשותפת, להסית נגד האזרחים הפלסטינים, ולמנוע כל אפשרות לשיתוף פעולה עתידי. מאז מערכת הבחירות הראשונה שלו, לפיד מסביר שהוא לא יסתמך על "הזועביז". עם כמות הדם הרע בין לפיד והעבודה לפלסטינים, הסדר בנוסח רבין נראה כמעט בלתי אפשרי – אבל בלי הסדר כזה, יאיר לפיד יכול לעלות גם לשלושים מנדטים – ועדיין לא להיות ראש ממשלה.

הרשת מלאה טורים "אסטרטגיים" מטעם תומכי לפיד והעבודה, שמזמרים בשבח הפרגמטיות של מנהיגי המפלגות האלו, ונגד "הקיצוניות" משמאל, ודורשים מכולנו ליישר קו עימם בשם איזה מצב חירום היסטורי. האמת הפוכה כמובן. בלי הפלסטינים, כל מה שהמרכז הישראלי יכול לקוות לו הוא לקואליציה עם הימין, וכל השאר הן פנטזיות.

שיתוף פעולה יהודי-פלסטיני הוא לא רק הבחירה הנכונה מבחינה ערכית, אלא הדרך היחידה לעצור את הימין ולשקם את הדמוקרטיה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מלחמת ההשמדה בעזה והרדיפות הקשות כאן בתוך החברה שלנו חיזקו את הרעיון לעזוב את הארץ. אמאני טאטור בבית הקפה שלה בנצרת (באדיבות המצולמת)

מלחמת ההשמדה בעזה והרדיפות הקשות כאן בתוך החברה שלנו חיזקו את הרעיון לעזוב את הארץ. אמאני טאטור בבית הקפה שלה בנצרת (באדיבות המצולמת)

אזרחים ערבים חושבים על הגירה: "מוכיחים לנו שאין לנו כאן עתיד"

כמו בחברה היהודית, גם בחברה הערבית שומעים יותר ויותר על אזרחים שעזבו לחו"ל. הפשיעה, הקושי הכלכלי, הגזענות וסתימת הפיות דוחפים אותם החוצה. "אנחנו אוהבים את המולדת, אבל זה נעשה קשה", אומרים המהגרים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf