מחקר בינלאומי: בישראל המשפחה חלשה, המדינה לא עוזרת והילדים נופלים
ממש כמו בהישגים לימודיים, גם בבדיקת רווחתם של ילדים מתברר כי ישראל בתחתית דירוג המדינות ברמה, ובראש הדירוג בפערים בין ילדים שונים. חיזוק ההורים יקנה לילדים את רשת הביטחון הנחוצה
אנו רגילים למדוד את מערכת החינוך באמצעות מבחנים במקצועות הלימוד. בעניין זה התפרסמו השבוע מבחני "טימס" (timss), שהצביעו שוב על ההישגים הנמוכים ועל הפערים הגבוהים בחינוך בישראל.
השבוע אני רוצה להציג זווית מבט אחרת, דרך מדדים הנקראים בהכללה: רווחתם (well-being) של ילדים ובני נוער. מסתבר שגם דרך משקפיים אלה התמונה עגומה: רווחתם של הילדים בישראל נמוכה והפערים בתוך החברה גבוהים, יותר מכל 35 המדינות שהשתתפו במחקר שאציג. בד בבד עם חולשתה של החברה גם המשפחה בישראל היא חלשה, ואינה מהווה רשת ביטחון מנקודת מבטם של הילדים. הפתרון המוצע הוא חיזוק מוסד המשפחה.
ילדם אינם משוחחים עם הוריהם
לפני כשבוע התכנסה הוועדה לזכויות הילד בכנסת, בראשות יפעת שאשא ביטון, לישיבה לציון 70 שנים לייסוד יוניס"ף – קרן החירום של האו"ם לילדים. נציגי הקרן הציגו בפגישה ממצאים מדאיגים באשר לבדידותם של ילדים ובני נוער בישראל. הדברים נשענים על מחקר משווה שפרסמה יוניס"ף בשנת 2007, אודות רווחתם של ילדים ובני נוער בעולם. באותו מחקר התברר כי המסגרות התומכות בילדים הן חלשות ביותר.
> שבוע אחרי: אין בסיס עובדתי להכרזות על "טרור ההצתות"
אחוז בני ה-15 שהוריהם מבלים עימם בשיחות מספר פעמים בשבוע. הנתונים מהתקופה שלפני הצטרפותה ישראל ל-OECD (מקור בטקסט, יוניסף 2007)
חולשתה של המשפחה הישראלית התגלתה בכך שרק 37 אחוזים מבני הנוער דיווחו שהוריהם מבלים איתם זמן בשיחות "מספר פעמים בשבוע" (ראו בתרשים). עוד על המשפחה ניתן ללמוד מכך שרק 40 אחוז מבני הנוער אוכלים ארוחת בוקר מדי יום (עמוד 28 בדוח) ורק 58 אחוזים מבני הנוער דיווחו שהם אוכלים את הארוחה המרכזית של היום עם הוריהם (עמוד 24). בשלושת המדדים האלה דורגה ישראל במקום האחרון מבין 28 המדינות שנבדקו.
המדרון החלק של אלה שנותרים מאחור
לנוכח חולשתה של המשפחה, יש מי שמצפים שהמדינה תוכל להתערב ולסייע, אבל זה ממש לא קורה. בדוח יוניס"ף לשנת 2016 אודות רווחתם של ילדים ובני הנוער נבחנה רשת הביטחון החברתית על ידי מדידה של הפער בין החלשים ביותר במדינה לבין הממוצע של כלל ילדי המדינה. כלומר, עד כמה המדינה מאפשרת לחלשים ליפול אל מתחת לממוצע.
כך לדוגמה בני נוער בגילאי 11 עד 15 נשאלו באיזה תדירות הם חווים שמונה סימפטומים של חולשה רפואית, ובהם: כאב ראש, כאב בטן, קושי להירדם, חולשה כללית, עצבנות ועוד. המדד הרפואי חושב על פי מספר הסימפטומים שהילדים סימנו ועל פי תדירות הופעתם. במדד זה נמצא שבישראל קיים הפער הרפואי הגדול ביותר בקרב בני הנוער מבין 35 המדינות שנבדקו (עמוד 8). כלומר, הילדים החלשים ביותר בישראל מבחינה רפואית הם הרבה יותר חלשים ביחס לממוצע, מאשר במדינות העולם.
בדרך דומה נבדקו הפערים בין בני הנוער בהכנסה המשפחתית, בהישגים הלימודיים ובשביעות הרצון הכללית של בני הנוער מחייהם. בכל המדדים ישראל ממוקמת בשלושת המקומות הראשונים (מתוך 35 מדינות) בגודל הפער בין החלשים לבין הממוצע של המדינה. ישראל דורגה במקום האחרון, כמדינה שבה אין רשת ביטחון העוצרת את החלשים בנפילתם. תוכלו לראות בתרשים המצורף, שישראל ממוקמת בצד שמאל למטה כמדינה שבה רווחתם של הילדים היא הנמוכה מכלל המדינות (למעט תורכיה) והפערים בין הילדים הם הגדולים ביותר מכל המדינות.
> אלימות מגדרית בבתי ספר זה לא "צחוקים", וגם הבנים נפגעים
מיקום המדינות פער ברווחת הילדים (ציר X) מול טיב הרווחה (ציר Y). מקור בטקסט, יוניסף 2016
התרשים הזה מלמד עוד דבר. הקו הכחול מראה כי ככל שהפערים במדינה קטנים יותר (ימינה בציר X) כך הילדים מדווחים על רווחה גבוהה יותר. או בלשון החוקרים: "הממצאים מצביעים על כך שצמצום אי השוויון היא הדרך האפקטיבית כדי לשפר את רווחתם של כל הילדים" (עמוד 39).
בדידות ילדים ובני נוער
בישיבה שנערכה בוועדת זכויות הילד בכנסת הציגו אנשי יוניס"ף ממצאים משאלון שהופץ השנה בקרב בני נוער, תלמידי כיתות ז' עד י"ב בישראל. לא מדובר במדגם מייצג או מחקר מדעי, אולם הדברים שנמצאו מחזקים את מה שנמצא במחקרים קודמים: המשפחה חלשה, המדינה לא עוזרת והילדים נופלים. בדומה לממצאי 2007 התברר כי 45 אחוזים מבני הנוער משוחחים עם הוריהם רק פעם אחת בשבוע. מנגד, רק 20 אחוזים דיווחו שהם משוחחים עם הוריהם לפחות ארבע פעמים בשבוע.
30 אחוזים מהנערים דיווחו כי בשבוע האחרון הם מצאו את עצמם לבדם בהפסקות בבית הספר. תחושת הבדידות שכיחה עוד יותר, שכן גם מקרב בני הנוער שדיווחו שהם מעולם לא היו לבדם בהפסקות בית הספר, 75 אחוזים העידו כי הם מרגישים "תחושת בדידות מסוימת". 45 אחוזים מבני הנוער העידו שאין בסביבתם "אנשים שמבינים אותם". רוב הנערים והנערות (55 אחוזים) מרגישים נוח לשוחח על הקשיים שלהם עם חברים בני גילם. רק 25 אחוזים מהם משוחחים על קשיים עם ההורים, רק שניים מתוך 233 המשיבים פונים בשעת קושי למורים בבית הספר, ואף לא אחד פונה אל יועצת בית הספר.
קריאה להקמת מרכזי הורים ברשויות המקומיות
הסיכום הוא שגם מבלי להתייחס להישגים לימודיים, מצב החינוך בישראל אינו מעודד. בהשוואה למדינות הנחקרות רווחתם של ילדים בישראל היא נמוכה, הפערים בין הילדים הם גדולים, המשפחה חלשה והמדינה לא עוזרת.
היכן נמצא המנוף לשינוי ברווחתם של הילדים? בישיבות הוועדה לזכויות הילד נכחה רינה כהן, שעמדה בעבר בראש היחידה להורים ולמשפחה במשרד החינוך, וכיום היא יו"ר המועצה הציבורית להורים בישראל. רינה הציעה לראות במוקד את חולשת ההורים וציינה שלהורים בישראל אין כתובת לפנות אליה כאשר הם מתלבטים בנושאי הורות וחינוך. אולי צריך לדייק ולומר שיועצים ומדריכי הורים פרטיים בתשלום יש למכביר, ויש גם רשויות שמסבסדות הדרכה להורים. אולם חסר בקהילה "בית הורים", שיאחד שירותים מתחום החינוך, הבריאות, הרווחה והכלכלה, כדי לסייע להורים שזקוקים לכך, ולחזק את מוסד המשפחה.
ראשת הוועדה, יפעת שאשא ביטון, קיבלה את ההצעה, ופנתה במכתב לשר החינוך וליו"ר מרכז השלטון המקומי, בהזמנה לקיים דיון על הקמת מרכזי הורים ברשויות המקומיות. (כאן – מסמך וורד!)
דעתי היא שחינוך ההורים, כגון ארוחה משפחתית ושיחות בין הורים לילדים, הם רשת הביטחון הבסיסית ביותר עבור ילדים ובני נוער. לכן, חיזוק ההורים יתבטא לא רק בצמצום הפערים בתחום רווחת החיים של בני הנוער, אלא גם בצמצום הפערים בהישגים הלימודיים.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
