ההסתה השקרית נגד שוברים שתיקה הופרכה, המסיתים לא התנצלו

כשילמדו בבוא היום את תהליך שקיעתה של ישראל מלאומנות מסתגרת אל תוך הפשיזם העמוק, פרק שלם יוקדש בוודאי לרדיפתם של פעילים וארגוני שמאל וזכויות אדם. בפרק הזה יעסקו בהרחבה בתפקיד שמילאו שלושה גורמים מרכזיים בתהליך ההרסני הזה, ובתיאום מלא: ארגוני ימין קיצוניים שרדפו את פעילי זכויות האדם, ואשר לפחות אחד מהם קיבל מבית המשפט הכרה רשמית באופיו הסמי-פשיסטי; התקשורת שהתמסרה בחדווה לרדיפה ונתנה לה במה ותוקף; ופוליטיקאים שנרתמו להסתה נגד פעילי וארגוני זכויות האדם בתקווה לגרוף מזה מעט הון פוליטי.

אחד השיעורים, יש להניח, יוקדש למקרה שוברים שתיקה, שמגלם אולי באופן המובהק והמבהיל ביותר את המגמה הנפשעת הזו.

איפה כבל ושמולי? פעילי שוברים שתיקה מפגינים במחאה על ביקורו של הנשיא ריבלין בחברון (צילום: דנה לוטן, שוברים שתיקה)

לפני כשלוש שנים שודר במהדורת חדשות 2 "תחקיר בלעדי" שהתבסס כולו על חומרים מגמתיים שצולמו בסתר ונאספו על ידי פעילי ימין שהסתננו ל"שוברים שתיקה" תחת זהות בדויה. בתחקיר הובאו טענות לפשעים חמורים שמבצע הארגון בדבר איסוף ופרסום מידע סודי על פעילות צה"ל, חשדות להעברת מידע צבאי רגיש לגורמים עוינים, והחדרת מתגייסים חדשים לתפקידים רגישים בצבא למטרות ריגול.

האייטם מוסגר כך: "בלעדי: בארגון טוענים שמטרתו העיקרית היא סיום הכיבוש הישראלי בשטחים, אך עדויות חושפות כיצד הפעילים אוספים מודיעין מבצעי ורגיש שעלול להגיע לידיים לא נכונות". על האופן המחפיר שבו חדשות ערוץ 2 הדביקו לשוברים שתיקה חשד בריגול, לא פחות, כתב בהרחבה חגי מטר כאן. כתבה זו שודרה זמן לא רב אחרי כתבת השטנה נגד ארגון תעאיוש שרקחו עבור אילנה דיין אנשי "עד כאן", כתבה שהולידה מסע רדיפה פרוע נגד כמה מפעילי הארגון, שבחלקו נמשך עד היום. בארגוני הימין הבינו שהשיטה הזו הינה יעילה להפליא: זורקים חופן בוץ על ארגוני שמאל וזכויות אדם, משהו מזה בטוח ידבק.

מיד לאחר שידור הכתבה החל קמפיין הסתה נגד שוברים שתיקה על ידי פוליטיקאים מימין וממה שפעם כינו כאן שמאל. ראש הממשלה בנימין נתניהו מיהר להכריז כי "נחצה קו אדום". שר הביטחון דאז משה יעלון הודיע שצה"ל יחקור את הארגון ואף כינה אותם בוגדים. שרת המשפטים שקד דיברה על חשד לריגול. אבל לא רק פוליטיקאים מהימין; גם חברי כנסת מהמרכז-שמאל עטו על הסיפור כמוצאי שלל רב. יאיר לפיד הכריז כי "שוברים שתיקה חותרים תחת מדינת ישראל"; חבר הכנסת איציק שמולי מהמחנה הציוני אמר כי "הממצאים חמורים ומטרידים מאוד. במקום הפעילות המוצהרת של פעילות למען זכויות אדם, מתגלה פעילות חתרנית של איסוף מידע רגיש שאין לדעת לאיזה גורם הוא מועבר ובעבור מה"; איתן כבל, איש מפלגת העבודה, כתב בעמוד הפייסבוק שלו "מדובר על ממצאים חמורים מאד המצביעים על איסוף שיטתי של עדויות נגד צה"ל, נגד המדינה, נגדנו". עד כדי כך.

כך הולבשה פיסה אחר פיסה כותונת הבוגדים על אחד מארגוני השמאל הבולטים בישראל, על סמך "תחקיר" שנרקח על ידי ארגון ימין קיצוני, שודר על ידי תקשורת רשלנית ומגוייסת, ונוצל על ידי פוליטיקאים לצורך גריפת רווחים פוליטיים תוך העמקת ההסתה והדמוניזציה.

בסופו של דבר, בעקבות תלונה שהגיש ארגון "עד כאן" כנגד שוברים שתיקה, בדקה עו"ד רחל מטר, ראשת התחום הפלילית בפרקליטות המדינה, את הטענות שפורסמו במהדורה, ובמכתב מתאריך 22.2.17 פסלה אותן אחת לאחת. בין היתר מציינת מטר כי "לא הובאה בפנינו כל ראיה לפיה ארגון שוברים שתיקה פרסם מידע מסווג ורגיש; לא ידוע לנו על מקרה שבו פרסם הארגון מידע סודי שהוא מחזיק ברשותו מבלי שקיבל אישור מטעם הצנזורה הצבאית; לא נמצאה כל ראייה שארגון שוברים שתיקה או פעילים מטעמו מסרו מידע מסווג לידיעתם של גורמים מחוץ לישראל; לא נמצאו סימוכין לכך שיש ביכולתו של הארגון להשפיע על שיבוץ פעיליו במסגרת שירותם הצבאי". בסיכום המכתב קבעה הפרקליטות כי "אין מקום להורות על חקירה פלילית נגד שוברים שתיקה".

עמדה זו של הפרקליטות לא מצאה חן בעיניי ארגון הימין, שמיהר לערער על ההחלטה אצל היועמ"ש. שלשום (שני) התקבלה תשובתו של היועץ המשפטי לממשלה, לפיה הוא מקבל את עמדת הפרקליטות כי אין מקום לחקירה פלילית נגד שוברים שתיקה.

בתום שלוש שנים של מחול שדים נוטף שנאה והסתה נגד שוברים שתיקה, הנה השורה התחתונה: הפרקליטות והיועמ"ש מצאו את הטענות נגד הארגון חסרות בסיס וריקות מתוכן. פייק ניוז. עכשיו נסו להיזכר: כמה מכם שמעו על ההחלטה הזו של הפרקליטות והיועמ"ש? כמה מהדורות חדשות פתחו את השידור עם הידיעה הזו? כמה מכלי התקשורת שנתנו במה נדיבה להסתה הנפסדת נגד שוברים שתיקה פרסמו את הדבר? איפה כל הפוליטיקאים שכינו את חברי הארגון בוגדים, מרגלים ואויבים שפועלים "נגד המדינה ונגדנו"? וכמה מכלי התקשורת והפוליטיקאים הללו יחשבו פעמיים לפני שיאמצו את מנת הרפש הבאה שתוטח בפעילים או בארגוני שמאל וזכויות אדם, במיוחד בתקופת בחירות שבה הון פוליטי זמין וכותרות סנסציוניות הן המצרך המבוקש בשוק?