הדרוזים בסוריה לא צריכים שישראל תתערב למענם, רק שתפסיק להזיק
הקמפיין של הדרוזים בישראל למען פעולה צבאית להצלת אחיהם נובע ממניעים טהורים, אבל הדרוזים בסוריה מתנגדים לכך בתוקף. לעומת זאת, הם לא מבינים למה ישראל עוזרת לג'בהת אלנסרה, וזה הדבר שלגביו אנחנו צריכים לפעול
כותב אורח: רבאח חלבי
אקדים ואומר שבדרך כלל אני לא מתקשה לנקוט עמדה בנושאים אקטואליים, וגם לא מהסס להביע את דעתי ועמדתי בציבור. בנושא הזה לקח לי זמן מה עד שהחלטתי לכתוב, ואני נזהר בחיבור הטקסט ובורר את המילים בקפידה.
מעולם לא התחברתי לנושא העדתי. נהפוך הוא, עמלתי ברבות השנים כדי לחשוף את מזימות הממסד הישראלי מאחורי טיפוח הזהות הדרוזית בישראל, והניסיון לתקוע טריז בינינו לבין בני עמנו הערבים. אבל מה שקורה לדרוזים בסוריה בימים אלה לא משאיר אותי אדיש, ומה שאכתוב כאן נובע מהיותי דרוזי אבל גם מתמיכתי העקבית בחלשים ובמדוכאים באשר הם.
דאעש וג'בהת אלנסרה הן שתי תנועות דתיות קנאיות, שמהוות סכנה בראש וראשונה לאסלאם המתון והנאור, לאחר מכן לעולם הערבי ובסוף לאנושות באשר היא. בימים אלה כוחות החושך מאיימים על שלומם ואף קיומם של הדרוזים בסוריה אך ורק בגלל אמנותם הדתית, בה הם מחזיקים קרוב לאלף שנה. אם האיום חלילה יתממש אסונם של הדרוזים יהיה גדול בדיוק כמו שקרה למיעוטים אחרים באזור – ליזידים בעיראק ולחלק מהנוצרים שם.
הדרוזים בישראל בימים אלה עושים ככל העולה בידם, ובצדק, כדי שלא יאונה רע לאחיהם שם. חלק מהאנשים והמנהיגים הדרוזים דורשים ממדינת ישראל להתערב ולעזור לאחינו מעבר לגבול. אני בטוח שכולם עושים זאת מתוך כוונות טובות ומתוך דאגה כנה, אבל קריאה זאת לא רק שאינה מועילה אלא היא עלולה אף להזיק לאותם אנשים שהיא מבקשת לעזור להם.
כל המנהיגים הדרוזים בסוריה ואף בלבנון שוללים את האופציה הזאת מכל וכל, והם עושים זאת מתוך שיקולים שנכונים להם. אל לנו כאן, גם בסערת הרגשות המוצדקת, להחליט במקום בעלי העניין עצמם, מה עוד שהם כבר הוכיחו שביכולתם לטפל בענייניהם שם טוב יותר ממה שאנחנו יכולים ומסוגלים לטפל בעניינינו כאן.
> תמיד פליטים: למצוא את המשפחה שלך באל-ירמוכ ולאבד אותה שוב
טנק והחרמון. אימון משותף של חיל השיריון וחטיבת כפיר ברמת הגולן (דובר צה"ל)
לצד שלילת אופציית ההתערבות הישראלית, הדרוזים בסוריה תמהים – ואני גם מצטרף לתמיהה הזאת – על מה שנראה כתמיכתה של ישראל בג'בהת אלנסרה. ברור לי שמדינת ישראל נוהגת רק מתוך האינטרס הצר שלה, בלי להתחשב לא בידידים ולא בבני ברית. אבל במקרה הזה אני מתקשה מאוד להבין מה השיקולים והאינטרסים של המדינה, שמביאים אותה למצב שבו היא תומכת בפועל בארגון דתי קנאי ורצחני, שנתמך על ידי אחת המדינות החשוכות בעולם – סעודיה.
ישראל כמובן מכחישה את הטענות לשיתוף פעולה, אבל הדרוזים בסוריה מתעקשים ששיתוף פעולה כזה אכן מתקיים, וזאת בשל ריבוי הסימנים והעדויות שתומכים בכך. דוגמה אחת היא הטיפול בפצועים של ג'בהת אלנוסרה בבית החולים בצפת. הוכחה נוספת היא המצב בכפר חדאר, שנמצא בשטח ההפקר בין ישראל לסוריה, ושלפי הסכם הפסקת האש אסור לצבא סוריה להכנס אליו. לעומת זאת, ישראל לא מונעת מג'בהת אלנסרה לפעול בו בחופשיות.
מחובתנו כדרוזים ואף כאזרחים מהשורה לדרוש מהמדינה לחדול משיתוף פעולה זה, שהוא בלתי מוסרי בעליל. בעת הזאת אין הדרוזים רוצים את עזרת ישראל, אבל הם דורשים ובצדק שישראל לא תעזור לאלה שמאיימים לטבוח בהם.
במקביל, העולם המערבי "הנאור" מתגלה עוד פעם בחדלונו ובצביעתו. מדינות המערב, וארה"ב בראשן, מתערבות כשאין התערבותן נדרשת, וממאנים להתערב דווקא שההתערבות מתבקשת ואף מתחייבת. על אף התהדרות המערב בנאורותו ומוסריותו, ה"מוסר" היחיד שמנחה אותו הוא האינטרס הכלכלי שלו. אם יאונה רע לדרוזים בסוריה, ואם יבוצע בהם טבח חס וחלילה, המערב לא יוכל לרחוץ בניקיון כפיו.
האמת שאני לא מצפה הרבה לא מישראל ולא מהמערב. אני די סומך על הדרוזים בסוריה ועל המנהיגות החכמה שלהם. הם בוודאי יוכלו לנווט בתוך הים הסוער והכעור הזה, ואנחנו הדרוזים כאן, וכל הכוחות הנאורים האמתיים, אמורים להיות קשובים להם ולעזור באשר אנו יכולים בלי רעש וצלצולים. איך נאמר? המשכיל בעת ההיא יידום. יידום, אבל לא ישקוט ולא ינום עד שהסכנה על הדרוזים תחלוף.
ד"ר רבאח חלבי הוא מרצה בחוג לחינוך באוניברסיטה העברית ובמכללת אורנים. בין היתר מומחה ליחסי ערבים ויהודים. הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
