newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

דרושה הגנה בינלאומית לפלסטינים אזרחי ישראל

כשראש הממשלה משתמש במגזר הערבי כדי להתחמק מהחקירות, הורס בתים ומסרב לכל הצעה - זו הכרזת מלחמה, ואין ברירה אלא לבקש הגנה בינלאומית למיעוט הערבי בישראל

מאת:

כותבים אורחים: מערכת ערב48

הרשויות הישראליות מיהרו לבצע את צווי ההריסה שהונפקו נגד 11 בתים בעיר קלנסווה במשולש, למרות שהיו בשלב התכנון להסדרת מעמדם החוקי.

רבים מסכימים, כולל חברי הרשימה המשותפת, תושבי קלנסווה ובעלי הבתים ההרוסים, שביצוע צווי ההריסה כל כך מהר והפיכתם של עשרות אנשים לחסרי בית הוא חלק מההוראות שנתן ראש הממשלה בנימין נתניהו לפני כמה שבועות לאכוף את חוקי התכנון בישובים הערביים בצורה שוויונית. זאת בידיעה שלא נהרס אפילו בית אחד בישובים היהודים. הוראותיו של נתניהו הגיעו בזמן בו הגיעה הממשלה להבנות עם המתנחלים לפינוי המאחז "עמונה", שהוקם על אדמות פלסטיניות פרטיות.

> "נתניהו הורס לנו את הבתים כדי לכסות על הסיגרים והשמפניה"

תושבי קלנסווה מעל הבתים ההרוסים השבוע (צילום: קרן מנור, אקטיבסטילס)

תושבי קלנסווה מעל הבתים ההרוסים השבוע (צילום: קרן מנור, אקטיבסטילס)

בנוסף, לא ניתן להתעלם מהקשר בין ההריסות לחקירה נגד נתניהו באשמת שחיתות. הוא מנסה להשליך את בעיותיו האישיות על ידי יצירת בעיות חדשות שיעסיקו את דעת הקהל הישראלית ושמראות כיצד ביבי הוא ימני "קשוח" ביחס שלו כלפי הערבים.

חשוב להזכיר כאן שני דברים:

ראשית, אנחנו לא זרים ולא מהגרים ולא מתנחלים. אנחנו הילידים של הארץ הזאת, ואנחנו הבעלים של הבתים ההרוסים. משפחת מח'לוף, הבתים של משפחת עמיד ח'דיג'ה, אדם כמאל ואחמד ח'טיב, בית משפחת עראר ומשפחת מרעי אינם פולשים ולא עוברי אורח. הם בנו את הבתים על אדמותיהם הפרטיות ופעלו עד לרגע האחרון להסדרת הבנייה. כולנו מכירים את בעיות התכנון והרישוי של הבנייה בישובים הערבים.

שנית, הכרזת ועדת המעקב על שביתה כללית בעקבות ישיבת החירום בקלנסווה בעקבות ההריסה היא החלטה נכונה אך לא מספיקה. על כל התושבים להתחייב לשביתה, מדובר כאן בעניין אסטרטגי מהמדרגה הראשונה שקשור להיאחזות שלנו באדמתנו.

ממשלת נתניהו, ליברמן ובנט מכריזה בכל הזדמנות אפשרית שהיא שמה את התושבים הערבים על הכוונת בכל המקומות בהם הם נמצאים: בנגב, במשולש, בגליל ובמישור החוף. הם משתמשים בהסדרת הבנייה והתכנון כתירוץ. וכאן הסכנה, סכנת הבנייה והגירוש מאיימים על לא פחות מ-60 אלף בתים של ערבים. חובתנו לא לאפשר לרשויות לבודד אותנו על ידי ביצוע של הריסות נקודתיות במקומות מסוימים, פעם בקלנסווה ופעם בנגב, ללא תגובה רצינית ואסטרטגית מצידנו ומצד כוחותינו הפוליטיים. אין פסול בפנייה לצדדים בינלאומיים כדי לבקש הגנה, ואין פסול בעצירת עבודת הרשויות המקומיות עד שיהיה פתרון מלא לבתים שנמצאים בסכנת הריסה.

הרשימה המשותפת הגישה לנתניהו הצעה, לפני כשנתיים בערך, בה הוצע כי התושבים הערבים יפסיקו את הבנייה ללא היתרים ומחוץ לאזורים המותרים לפי תכניות המתאר, בתמורה להקפאת צווי ההריסה לשנתיים והקמת ועדה שתדון במציאת פתרון לבנייה ללא רישיון. אבל, כמו שכולם יודעים, הממשלה סירבה להצעה ובחרה להרוס.

המניע לביצוע ההריסות אינו החוק שאמור לשמור על הסדר, אל מניע פוליטי גזעני שמטרתו להכות בנוכחות הערבית בארץ הזאת, לעקור אותה ולהשחית אותה, תוך כדי שנתניהו משליך את בעיותיו עלינו.

זוהי המציאות, אי אפשר לראות את העניין הזה כעניין ישראלי פנימי. זו הכרזת מלחמה שדורשת הגנה בינלאומית עבור המיעוט הערבי הפלסטיני בארץ. דחפורי ההריסה בקלנסווה הזכירו לנו את מה שחלקנו שכח: השוויון הוא בלתי אפשרי ב"מדינת היהודים". לממשלת הימין יש משמעות אחרת למינוח "צמצום הפערים".

כן להגנה הבינלאומית.

מאמר מערכת. תורגם על ידי דימה דראושה

> די לשביתות האוטומטיות, החברה הערבית זקוקה לאסטרטגיה חדשה

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf