דו-קיום, לערבים בלבד

בין שלל המסרים והשלטים שנפרסו ברחבי המדינה מאז 7 באוקטובר, עלה בכפרים ובערים הערביות מסר פחות שגרתי – לא על החזרת החטופים, לא ביקורת על נתניהו, ואפילו לא דרישה להפסיק את המלחמה או להמשיכה, אלא מסר שמבקש לקדם דו-קיום בין ערבים ליהודים.

לכאורה, זה נראה חיובי ויפה. אבל בדיקה מעלה שהקמפיינים הללו הופיעו אך ורק בחוצות ישובים ערביים, וכוונו לערבים בלבד.

"רוב הקמפיינים האלה שיטתיים, ומי שמממנים אותם סבורים שהם תרמו לשקט בחברה הערבית. זו תפיסה מאוד שגויה, שכן ה'רוגע' נובע מהרדיפה, בשיתוף פעולה של בתי המשפט, השב"כ וכו' – המדיניות מאז אירועי מאי 2021", אומרת לובנה זועבי, מנכ"לית חברת גילאן לפיתוח מוסדי וחברתי, ולשעבר מנהלת התרבות הערבית במשרד התרבות.

לדבריה, "אין ספק שהחברה הערבית רוצה שהמלחמה הזאת תיפסק, ואינה רוצה שום מלחמה. זאת, בניגוד לחברה הציונית, שחלקים גדולים ממנה תומכים בהארכת המלחמה ובגזענות נגד ערבים. זה אירוני שהקמפיינים האלה מכוונים רק לערבים, ורואים את השלטים האלה בנצרת ובאום אל פחם, אבל לא בכפר סבא ובפתח תקווה".

אחד הקמפיינים הציג איחוד של המילים "ערבים-יהודים" למילה אחת (בערבית), ועורר גל של לעג בחברה הערבית. הוא נתפס על ידי פעילים ופרשנים כמחזק את הרעיון המתנשא, שהערבים הם הבעיה. הקמפיין הזה היה של משרד הפרסום מזאוי מנצרת, שהמנהלת שלו סירבה להתייחס לנושא או לחשוף את הגורמים התומכים והמממנים שלו.

"למען האמת, הקמפיינים האלה מצחיקים", אומר פעיל שמעדיף לשמור על אנונימיות. "מי שרואה את הקמפיינים האלה, ורואה שהם מופצים רק בחברה הערבית, חושב שהערבים הם המכשול לשלום ולדו-קיום. אבל אם נערוך השוואה בכמות ההסתה בשנים האחרונות, נמצא שההסתה של יהודים נגד ערבים גדולה בהרבה מההסתה של ערבים נגד יהודים. בישראל, הביטוי 'מוות לערבים' הפך נורמטיבי, ולא מצדיק אפילו חקירה.

"יותר יעיל להפיץ את הקמפיינים האלה בכל היישובים היהודיים, כדי שהחברה היהודית תבין ש-20% מאזרחי ישראל אינם אויבים, שמגיעות להם זכויות מלאות וכבוד, ושהם פלסטינים. זה הכי חשוב, כי חלק גדול מהרחוב הישראלי לא מכיר בנו כפלסטינים, אומרים שאנחנו 'ערבים-ישראלים'. מי שרוצה דו-קיום אמיתי צריך להפיץ קמפיין כזה בחברה שאינה רוצה דו-קיום, או שרוצה דו-קיום בתנאים שלה, כמו דו-קיום של רוכב עם הסוס שלו.

"הדו-קיום שאנחנו רוצים מבוסס על כבוד הדדי, הבנה שחייבים לכבד כל אדם ואדם, ושכל צד יספר את הסיפור שלו ואת הנרטיב שלו לצד השני. זה המינימום. אני מבטיח שהרוב המכריע בחברה הערבית רוצה דו-קיום, שלום, ויחסים טובים עם הממסד ועם האזרחים היהודים, אבל בלי להתפשר על הזהות ועל הנרטיב ההיסטורי".

"הקמפיינים נראים נחמדים, אבל הם כוללים איומים"

קמפיין נוסף כזה הושק על ידי גופים ערביים ויהודיים, בהם אתר החדשות "בוקרא" (שבו מועסק גם הכותב) בנצרת. הקמפיין, תחת הכותרת "נאחזים במשותף", הופץ ברשתות החברתיות בשתי השפות ובשלטי חוצות – גם כן, ביישובים ערביים בלבד.

מקור אחראי בקמפיין אמר כי "המטרה היתה להעביר מסר לכל תושבי הארץ, יהודים וערבים, על נחיצות ערכי הקיום המשותף וחשיבותם בנסיבות הנוכחיות. נכון שהשלטים מופיעים רק ביישובים ערביים, אבל הסרטונים שהופצו היו בשתי השפות ומופיעים בכל אמצעי המדיה החברתית. בנוסף, נערכו מפגשים בקהילות יהודיות בנושא, ובסרטונים תיעדנו רופאים, פקידים, אנשי דת, ספורטאים ואחרים, ערבים ויהודים כאחד, שמדברים על חשיבות הדו-קיום.

"הקמפיין נולד מרעיון לצלם צוותים רפואיים שמדברים על דו-קיום, במיוחד לנוכח המקרים שחברי צוותים רפואיים עמדו בפני הדחה מהעבודה בגלל עמדות או פרסומים ברשתות. בקמפיין לא דיברנו ישירות על דו-קיום, אלא על פחדים וחוויות קשות, ועל ההכרח של כל צד להקשיב לנרטיב של הצד השני".

>> מאז המלחמה: רדיפה חסרת תקדים של עובדי הרפואה הערבים

זועבי אומרת כי "ישראל מנהלת איתנו משא ומתן על הפרנסה שלנו, על החיים. עמדותינו היום קובעות אם נמשיך בעבודתנו או לא. לכן, הטענות שהקמפיינים הללו הם שגרמו לחברה הערבית כמעט שלא למחות בפומבי על המלחמה רחוקות מהמציאות. הרבה פעמים נראה שמדובר בקמפיין בחירות, ושמי שמממנים אותו רוצים להפיל את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ויודעים שאם החברה הערבית תיכנע לייאוש ולא תצא להצביע, זה יהיה בלתי אפשרי".

לדבריה, "התגובה לרוב הקמפיינים האלה היתה סרקסטית. רובם שטחיים, לא מדברים על שותפות אמיתית, והאדם הערבי חכם ומודע, צופה בחדשות, רואה מה קורה ושומע הצהרות בעברית על בסיס יומיומי, לכן זה לא ישפיע עליו. האם יש אדם שפוי שחושב שקמפיין שבו נכתב 'ערבים-יהודים' במילה אחת ישפיע על החברה הערבית? השינוי החברתי מתחיל בשטח, בזכויות ובמדיניות, ולא בתקשורת ובפרסום.

"החברה הערבית לא מאמינה במונחים של דו-קיום ושותפות, אלא מאמינה שכדי לחיות היא חייבת את הקיום המשותף. זה אומר בקול ברור שלא רוצים מלחמה, אלא רק שלום וחיים הוגנים. אבל היום קיים פער גדול בין מה שהערבי יכול להגיד לחברה ולתקשורת לבין מה שהוא חושב בליבו, ואותו דבר נכון גם לחלק גדול מהיהודים".

פרט לקמפיינים של דו-קיום שממומנים על ידי עמותות ומוסדות, קיים גם קמפיין במימון ממשלתי, תחת הכותרת "ביחד ננצח" (בערבית). לדעת הפרשן הפוליטי איהאב ג'בארין, הקמפיין הזה מסוכן יותר מכל דבר אחר. לדבריו, "זו מדיניות של מקל וגזר. בהתחלה ישראל הפעילה את ה'מקל', ועצרה עשרות צעירים ונשים. עכשיו שמנו לב שיש מבצע של שחרור עצורים, ורואים את הפרסומות האלה ברחובות וברשתות החברתיות, זה חלק מה'גזר'.

"לדעתי, למרות שהקמפיינים נראים נחמדים, הם כוללים איומים. מונחים כמו 'ביחד ננצח' אומרים לערבים שאסור להזדהות עם אנשי עזה – אתם איתנו ואין לכם מקום אחר להיות בו, היזהרו. בכל מצב ביטחוני, החברה הערבית אמורה לשמור על פרופיל נמוך, בעוד שהחברה היהודית מפגינה פטריוטיות על חשבון הערבים, בין אם באמצעות אלימות מילולית או שיטות אחרות, כמו שאלות על השתייכות, דעה ועמדה, כשאפילו ניטרליות מהצד הערבי נתפסת כעוינות".

ג'בארין סבור כי "שיטת האיום הזאת מסוכנת יותר. היא מזכירה לערבים את הצד שהם חייבים להיות נאמנים לו. זה מסוכן אפילו יותר מאיומים ישירים".