newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"דו"ח המבקר מחזק את הרעיון שערבים הם אויבים ולא אזרחים"

הדו"ח המיוחד בנושא הערים המעורבות התקבל בחברה הערבית ברגשות מעורבים. נטען כי הוא משקף תפיסה מתנשאת, שמתייחסת אל הערבים אזרחי ישראל כאל "איום ביטחוני". אחרים שמחו על החשיפה הרשמית של היקף הגזענות הממסדית

מאת:
שוטרים בלוד, ב-12 במאי 2021 (צילום: יוסי אלוני / פלאש90)

"כאילו שמדובר בהערכה שלילית של מערכה צבאית נגד ערבים". שוטרים בלוד, ב-12 במאי 2021 (צילום: יוסי אלוני / פלאש90)

הדו"ח המיוחד של מבקר המדינה בנושא הערים המעורבות, שפורסם בשבוע שעבר, התקבל בחברה הערבית ברגשות מעורבים. מצד אחד, נחשף בו באופן רשמי היקף הגזענות בערים המעורבות. מנגד, החלק שקשור לאירועי מאי 2021 שיקף במידה רבה תפיסה מתנשאת, שמתייחסת אל הערבים אזרחי ישראל כאל "איום ביטחוני".

המבקר מותח ביקורת נוקבת על המשטרה והמודיעין, על חוסר התיאום בין המשטרה לשב"כ, ועל עיכוב בהזמנת כוחות מילואים של משמר הגבול . הוא מצביע על כישלון המשטרה והשב"כ לספק לשירותי הביטחון את המידע הדרוש ולתת אזהרות ספציפיות, ומפרט שורה של ליקויים וכשלים בעבודת המשטרה, שהובילו לחוסר מוכנות להתמודד עם מה שמתואר כ"התפרעויות נרחבות".

עוד מצביע המבקר על החסרונות של מנגנון הבילוש המשטרתי באופן כללי, ובהקשר זה מציין כי "בתחנות החקירה המשטרתיות בלוד, עכו ויפו אין דוברי ערבית כלל".

לא מוזכר בדו"ח דבר על ירי של כדורים חיים על ידי כוחות הביטחון לעבר מפגינים ערבים, כפי שאירע למשל בכפר כנא שבגליל, במהלך הניסיון לעצור את סגן ראש התנועה האסלאמית הצפונית, שייח' כמאל חטיב – עשרות צעירים נפצעו מהירי, וחלקם נותרו עם מוגבלויות. הוא התעלם גם מהמפגינים הערבים שנהרגו על ידי יהודים – מוסא חסונה בלוד ומוחמד כיואן באום אל פחם.

"זה דו"ח שמחזק את הרעיון שערבים הם אויבים ולא אזרחים, ומותח ביקורת על כישלונה של המשטרה בשמירה על ביטחון האזרחים היהודים מפני התקפות של ערבים. כאילו שמדובר בהערכה שלילית של מערכה צבאית נגד ערבים", אומרת עו"ד נרימן שחאדה זועבי ממרכז עדאלה.

לדבריה, "הדו"ח מחזק את הסיכום של הפרקליטות ממאי האחרון, שהודיעה כי רוב כתבי האישום (85%; ב"ז) הוגשו נגד ערבים. זאת, אף שנתוני הפרקליטות הראו שההבדלים בין מספר העצורים למספר כתבי האישום גדולים מאוד, מה שמעיד על כך שהמעצרים היו אקראיים, ומטרתם היתה הפחדה והרחקה. דו"ח המבקר מותח ביקורת על חוסר המוכנות של המשטרה לדכא את הערבים".

בניגוד לדו"ח ועדת אור על אירועי אוקטובר 2000, הדו"ח המיוחד שפירסם המבקר מתניהו אנגלמן לא מדגיש כי האזרחים הערבים הם אזרחים שווים לפי חוק. במקום זאת, ניתן להבין בין השורות כי הערבים הם מקור סכנה ואיום.

הסרטון שצורף לדו"ח המבקר בנושא הערים המעורבות

"הכרה חשובה של מוסד רשמי בגזענות הממלכתית"

החלק השני של הדו"ח המיוחד, שהוקדש ל"שירותים מוניציפליים בערים מעורבות", חשף אפליה גזענית עמוקה בשירותים שמספקת העיריות בערים הללו לתושבים הערבים.

בדו"ח מצוין כי בערים המעורבות חיפה, יפו, עכו, לוד, רמלה ונוף הגליל, נבנו בעשור האחרון 500 מבני ציבור למתן שירותי רווחה, תרבות, נוער ודת, כאשר מהם רק חמישה מבנים הוקצו לתושבים הערבים, אף שהם מהווים 30%-35% מהאוכלוסייה בערים הללו.

עוד נאמר בדו"ח כי בין 2020 ל-2021, הממשלה החליטה להקצות 19 מיליארד שקל ל"שיפור תנאי החברה הערבית" (תוכנית 922), אך התושבים הערבים בערים המעורבות לא נכללו בתוכנית. זאת, משום שמשרדי הממשלה הרלוונטיים לא קבעו הגדרה למונח "ערים מעורבות", מה שלא איפשר לשלבן בהחלטות הממשלה בנושא.

הדו"ח הארוך מספק פירוט רב לגבי האפלייה הגזעית, השיטתית והרשמית של האזרחים הערבים בעיריות הערים המעורבות, שנמשכת כבר עשרות שנים.

בין השאר, מצוין בדו"ח שיעור העובדים הערבים הבכירים בעיריות, כשחיפה נמצאת בראש עם 7.7%, ואילו בעיריות לוד ורמלה יש 1% ו-0% עובדים ערבים בכירים, בהתאמה. בכל מקרה, מדובר בשיעור נמוך בהרבה משיעור האוכלוסייה הערבית בערים אלה.

מקור: דו"ח ביקורת מיוחד בנושא ערים מעורבות, מבקר המדינה

חברת עיריית לוד, פידאא שחאדה, דווקא סבורה שמדובר בדו"ח חיובי. לדבריה, הוא כולל לראשונה הכרה של מוסד רשמי בגזענות הממלכתית. "חשיפת הגזענות בערים המעורבות אינה חדשה, אבל יש הבדל כשמדברים על זה אנשים רגילים וכשמבקר המדינה מדבר על זה, זה הבדל עצום".

לדבריה, "כשרק חמישה מבני ציבור מתוך 500 מיועדים לערבים בערים המעורבות, איך אתה מצפה לבנות חברה טובה? וכשיש הבדלים גדולים בתקציבי החינוך, כפי שנכתב בדו"ח, ובתחומים נוספים, איך אתה מצפה שהחברה הערבית תיראה?

"הדו"ח הזה אומר לראשונה שאחריות המדינה לשיפור התנאים בערים המעורבות אינה קשורה רק לחיזוק המשטרה, אלא דווקא לגישור על פערים בתחומים שונים".

לגבי החלק הביטחוני של הדו"ח, אומרת שחאדה: "למרות הביקורת החריפה על הנושא הזה, זה לא חדש. המדינה הזאת מסתכלת עלינו רק מנקודת מבט ביטחונית. אם אירועי מאי 2021 לא היו מתרחשים, מבקר המדינה לא היה מוציא דו"ח כזה על הערים המעורבות".

שחאדה נתנה את רצח רבאב אבו סיאם ונשים נוספות כדוגמה להתנהלות לקויה של המשטרה ביחס לתושבים הערבים: "יש 50 נשים מאוימות מלוד ומרמלה, ולמשטרה יש את כל המידע. במקרה של רבאב אבו סיאם, המשטרה הודיעה לה על האיום, אבל לא חיפשה או עצרה את המאיים ולא חקרה אותו, אלא רצתה שהאישה המאוימת תכלא את עצמה במקלט".

הנושא הזה, לדבריה, חסר בדו"ח. "יש הרבה דברים שלא הוזכרו, למשל זכותם של ערבים בכלל, ונשים ערביות בפרט, להרגיש בטוחים".

"הדו"ח לא מוסיף שום דבר חדש ואינו מועיל"

לעומת שחאדה, עו"ד יעקב בורובסקי, לשעבר מפקד מחוז צפון במשטרה, שכיהן גם כיועץ במשרד מבקר המדינה, טוען כי "מה שהוצג לציבור הוא לא דו"ח, אלא אוסף של מידע שכולם יודעים. אין בו שום דבר חדש או משהו חשוב שצריך להזכיר".

בורובסקי מוסיף: "אין ניתוח בדו"ח. הנתונים האלה נדונו בעבר. המבקר לא מחליט כלום, אלא נותן המלצה. התפקיד שלו הוא לדבר על ליקויים, לא להסביר מהן הערים המעורבות.

"כדי למנוע אלימות בין ערבים ליהודים, או בין יהודים ליהודים, או בין ערבים לערבים, אין צורך במודיעין. אין שום היבט ביטחוני בעניין. אפילו השב"כ הפריך הרבה מהדברים המוזכרים בדו"ח. לאירועים האלה היו סיבות רבות שלא נדונו מספיק, והיה צריך לדון בהן במקום הדו"ח הזה, שאינו מוסיף שום דבר חדש.

"אני לא יודע למה מבקר המדינה כותב דו"ח כזה, ומה זה יועיל במניעת האירוע הבא", אומר בורובסקי. "אם יש מספיק ציוד או לא, זה לא חשוב. הדו"ח הזה לא נתן, למשל, במה למנהיגים חברתיים או דתיים. מי שהכין את הדו"ח לא שמע מה קרה.

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

"מבחינה מקצועית, אני לא רואה פה שום דו"ח. ואני ממש נגד המושג דו-קיום. אני קורא לחיות, לקיום. אם יש צורך להכניס שוטרים חדשים לערים המעורבות או ליישובים ערביים, יש להכניס גורמים משטרתיים שיאפשרו לאנשים להרגיש בטוחים, ולא רק כאלה שיבצעו אכיפה.

"האזרח הערבי צריך לראות שוטרים מסתובבים בעיר ומתעסקים עימו כמו אזרח 'רגיל', שוטרים רגילים, ולא שוטרי מג"ב או צבא. הנוכחות של השוטרים בין האנשים צריכה להיות טבעית וידידותית. זה מה שימנע את האירוע הבא, וייתן לאנשים תחושת ביטחון".

בנוגע לחלק בדו"ח שמציג את הגזענות בערים המעורבות, אומר בורובסקי: "איפה שיש גזענות, זה יכול להפוך לסכסוך לאומני. זה נורמלי וצפוי. לא צריך להיות גאון כדי לראות את חוסר השוויון, וגם לא צריך להיות גאון כדי לדעת שחוסר השוויון מגביר את הסכסוך.

"אני לא אומר שיש מטרות פוליטיות מאחורי הדו"ח הזה, אבל אני אומר שהדו"ח לא הוכן בצורה מקצועית. נראה שזה דו"ח שנע בין דיווח עיתונאי לעבודה סמינריונית. עם כל הכבוד, לא ניתן להשוות את הדו"ח הזה לדו"ח ועדת אור. ועדת אור ערכה חקירה, והדו"ח הזה היה צריך להתחיל עם ממצאי דו"ח ועדת אור, אבל את זה לא עשו.

"המשטרה לא פעלה לפי ממצאי דו"ח ועדת אור. אם היו עושים זאת, היינו רואים את התוצאות. זאת חייבת להיות עבודה מתמשכת, ולא תמונה פה ותמונה שם. אפנה רשמית למבקר המדינה ואגיד לו כמה הדו"ח הזה גרוע".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf