newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

גם פסטיבל הקולנוע תורם למחיקת ההיסטוריה הפלסטינית בי-ם

לידיעת באי הפסטיבל: "מוזיאון הסובלנות" שבו מוקרנים מסרטי הפסטיבל נבנה על בית הקברות המוסלמי ממילא, ומשני צידיו של גיא בן הינום, שבו יושב הסינמטק הירושלמי, פועלים פרויקטים לטשטוש ההיסטוריה המוסלמית של העיר

מאת:

בזמן שפסטיבל הקולנוע מושך לגיא בן הינום את קהל צרכני התרבות, משני צידיו של הגיא פועלים פרויקטים החותרים לטשטש את ההיסטוריה הפלסטינית של העיר. פתיחת פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בסינמטק ירושלים, 21 ביולי 2022 (צילום: אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

השנה, בפעם הראשונה, מוקרנים במסגרת פסטיבל הסרטים הבינלאומי בירושלים סרטים במבנה המתקרא "מוזיאון הסובלנות". המוסד, ששמו מתהדר באופן אירוני במילה "סובלנות", נבנה על חלק משטח בית הקברות המוסלמי ממילא. המוזיאון, שנפתח לאחרונה במרכז העיר, יספק לקהל ולעולם התרבות הישראלי הזדמנות לקחת חלק במחיקת ההיסטוריה המוסלמית של ירושלים, מבלי לחוש בכך.

המחיקה של בית הקברות ואיתו חלק חשוב מסיפורה המוסלמי של ירושלים, התחילה כבר בשנות החמישים של המאה העשרים, אז הקימה העירייה את גן העצמאות על חלק משטחו הנרחב של בית הקברות, ששימש את האליטה המוסלמית של העיר במשך מאות רבות. מקורות היסטוריים מספרים שהקבורה במקום החלה כבר במאה ה-11. קברו של מושל צפת הממלוכי, הכובכיה, מהמאה ה-13, יכול להעיד על חשיבות המקום בעבר.

הקרקע היקרה בלב העיר, שהועברה לעירייה על ידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים בשנות החמישים, הוקצתה על ידה בתחילת המאה ה-21 למרכז שמעון ויזנטל, לטובת הקמת "המרכז לכבוד האדם, מוזיאון הסובלנות בירושלים".

>> סובלנות פנים-יהודית על חורבות קברים מוסלמים בירושלים

באותה העת היה במקום חניון. כמו בכל פרויקט בנייה, לפני הקמת המוזיאון נדרשה חפירת הצלה ארכיאולוגית, אולם אז נחשפו יותר מאלף נקברים, שהעידו על ארבע תקופות שבהן שימש השטח בית קברות פעיל. הארכיאולוגים שחפרו במקום המליצו לשמר את האתר כנכס מורשת, אבל למרות מאבק ציבורי ומשפטי, אישר בג"ץ את הקמת המבנה. החפירה במקום נעשתה באופן חפוז ובסרט נע כדי "לשחרר" את האתר ליזמים, והאתר נפגע בפעם השנייה.

לאחרונה, קרוב לעשרים שנה לאחר שהחלה בנייתו, נפתח המוזיאון, אולם אז התברר שלא סובלנות ולא מוזיאון: השימוש העיקרי של הבניין, לפחות לעת עתה, הוא מרכז אירועים; הוא אינו מוכר כלל על ידי משרד התרבות כמוזיאון ולכן לכאורה גם אינו זכאי להתקרא כך. בעקבות פנייה של "עמק שווה", ביקש משרד התרבות את התייחסותו של ה"מוזיאון" לכך שהגדרתו ככזה מנוגדת לכאורה להוראות הדין.

לא מוזיאון ולא סובלנות. "מוזיאון הסובלנות" בירושלים (צילום: אורי ארליך)

זה אינו המקרה היחיד בירושלים שבה עמותה חזקה ועשירה משתמשת בתרבות ובמורשת כדי לקבל אחיזה בשטחים ציבוריים או פרטיים ואגב כך מוחקת את ההיסטוריה המוסלמית או הפלסטינית של העיר. ממילא הוא המשכו של גיא בן הינום, שבו ממוקם הסינמטק הירושלמי, הגיא ההיסטורי ששימש לאורך ההיסטוריה העתיקה כחצר האחורית של ירושלים הקדומה, היא סילואן של ימינו, וכמרחב הקבורה שלה.

השליטה על גיא בן הינום עברה גם היא לידי עמותה עשירה וחזקה בדרכים שעוררו ביקורת ציבורית. לפני כשלוש שנים חתמה רשות הטבע והגנים על חוזה עם עמותת אלע"ד, בו הפקידה ללא מכרז את חלקו המזרחי של הגיא, שנמצא בשטח הגן הלאומי סובב חומות, בידי עמותת אלע"ד. שנה אחרי שנחתם החוזה הוא הוארך לתקופה חריגה בצורה שנויה במחלוקת. חלקו המזרחי של הגיא, ואדי רבאבה בערבית, הוא גם מרחב פלסטיני בשטח שבין אבו תור לסילואן. עצי הזית העתיקים בגיא מעידים על הקשר של הפלסטינים למתחם, ושהם אלו שעיצבו את נופיו במאות השנים האחרונות.

על חלק ניכר מהאדמות בחלק הזה של הגיא התושבים הפלסטינים טוענים לבעלות, וחלקן הוגדרו כנכסי נפקדים בשנים האחרונות. מאז הוכרז הגן הלאומי, בשנת 1974, הוגבלה פעילות הפלסטינים במרחב והם לא יכלו להשתמש בהן מלבד למסוק את עצי הזית, וגם זאת באופן מוגבל.

גם עיריית ירושלים התגייסה לטובת הגבלת השימוש של בעלי האדמות במתחם, באמצעות "צווי גינון", המאפשרים לה לפעול בשטחים המוגדרים על ידה כמוזנחים. הליכים משפטיים שנוהלו נגד צווים אלה נדחו ואושרה תפיסת הקרקע האמורה. כעת, עמותת אלע"ד מקדמת פעילות באדמות אלה, כולל מסיק של עצי הזית שניטעו וטופחו לאורך שנים רבות התושבים הפלסטינים.

לבו של הגיא, הנמצא בתוך הגן הלאומי, גודר והוקם בו מרכז מבקרים לחווה חקלאית ובו מתקיימים גם אירועי תרבות, קבלות שבת והופעות בימי חמישי ובמוצאי שבת. בקיץ שעבר נערכו במקום אירועי מוזיקה בשיתוף עם קבוצת מועדון הזאפה, ואמנים כמו עברי לידר לקחו חלק בפרויקט שבפועל מהווה חוליה בשרשרת ארוכה של הדרה ודחיקת ההיסטוריה והמציאות הפלסטינית מהמרחב. רובם המכריע של הישראלים שמגיעים למקום אינם מכירים את הסיפור המלא שלו, ומשתתפים, כמו ב"מוזיאון הסובלנות", בהשכחת ההיסטוריה של המקום, במקרה הזה היסטוריה קרובה.

אורי ארליך הוא דובר הארגון "עמק שווה". כדי ללמוד עוד, "עיר עמים" ו"עמק שווה" מזמינים אתכם לסיור בגיא בן הינום וסילואן בזמן פסטיבל הקולנוע – פרטים והרשמה כאן.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

המהפכה החינוכית שהקדימה את זמנה

כבר ב-1774 הבינו בחבר העמים של פולין וליטא ש"אין לכפות משמעת באמצעות פחד, אלא באמצעות מנהיגות והבנה", שהכיתות צריכות להיות מעוצבות "כך שהילד לא יראה את בית הספר כבית סוהר", ושרק הממסד האזרחי יכול להניב חינוך אוניברסלי שוויוני וחופשי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf