newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

גם אני עדיין לומד איך להשתחרר מהסקסיזם שלי

זה לא באמת קרה "בטעות" כשהמרפק שלי נגע בחזה שלה. גם אני הסתכלתי על נשים בצורה לא הולמת וצרכתי פורנוגרפיה סקסיסטית. גברים רבים מדי שותקים. על מנת ששינוי יתרחש, השתיקה הזאת צריכה להישבר

מאת:

כותב אורח: תום פסח

זרם אדיר של סטטוסים עם ההאשטג #גםאני ממלא את הרשתות החברתיות. אלפי נשים מפרסמות עדויות מפורטות על מקרים שבהם הן חוו פגיעה מינית. עבורי כגבר, אמנם הייתי מודע קודם לכן להיקף הבעיה, אבל הדיון המרוכז הפך את ההתמודדות איתה לדחופה ודרמטית יותר. אני כבר לא יכול להתעלם, במיוחד כאשר עדויות כאלה באות מנשים קרובות, שאני אוהב ומכבד.

כפי שציינו כמה ידידות, הזרם האדיר הזה נתקל בדממה מחרישת אוזניים של גברים. נראה כאילו יש כל כך הרבה קורבנות, אבל כמעט ואין מקרבנים. האם הארווי ויינשטיין ודומיו אחראים לכל המקרים האלה? ברור שלא, אבל גברים רבים מדי שותקים. על מנת ששינוי יתרחש, השתיקה הזאת צריכה להישבר.

נראה לי שהתנהגות סקסיסטית היא רצף. אף פעם לא אנסתי, אבל כשהייתי נער היו כמה פעמים שבהן נגעתי בנשים בצורה בלתי הולמת, "בטעות". פעם, כשהייתי בערך בן שמונה-עשרה, היתה לי ידידה טובה שנמשכתי אליה. יום אחד היא הגיעה אלי עייפה, והלכה לישון על מזרון. היא ביקשה ממני להעיר אותה אחרי חצי שעה , וכך עשיתי. היא ישנה על הגב. כשהערתי אותה, יכולתי לגעת בעדינות בכתף השמאלית שלה (קרוב אלי), אבל בכוונה התכופפתי ונגעתי בכתף הימנית, כך שהמרפק שלי נגע בחזה שלה. כמובן שזו היתה יכולה להיות פשוט "תאונה", אבל זאת לא היתה. כשהיא התעוררה היא נעצה בי מבט משונה מאוד אבל לא אמרה כלום, וגם אני לא, ולא דיברנו על זה. נשארנו בקשר עוד כמה שנים.

> קמפיין MeToo שוטף גם את הרשת בפרסית

לשבור את קשר השתיקה של המקרבנים (ג'וש ג'נסן. פליקר CC BY-ND 2.0)

לשבור את קשר השתיקה של המקרבנים (ג'וש ג'נסן. פליקר CC BY-ND 2.0)

היו עוד פעמים שבהן התבוננתי בנשים בצורה לא הולמת. פעם אחת אפילו העזתי לספר לחברה לכיתה שהסתכלתי על החזה שלה. מאוחר יותר היא באה באומץ עם ידידה כדי לספר לי כמה לא נוח גרמתי לה להרגיש. מעולם לא שכחתי את זה.

צרכתי גם פורנוגרפיה סקסיסטית במשך שנים – התמכרות שהיתה אמורה לגרום לי להרגיש כמו מבוגר. כך הפכתי שותף לניצול של נשים וגברים בתעשייה הזו. הפורנוגרפיה השפיעה על היחסים שלי עם נשים ועל הדרכים שבהן הסתכלתי עליהן, וגם חיזקה את הדימוי הגרוע ביותר שהיה לי ביחס לעצמי כגבר, כאילו יש לי דחפים בלתי נשלטים. שבירת ההתמכרות הזו נתנה דחיפה אדירה להערכה העצמית שלי, ושיחררה אותי מן הלחץ המעיק לבהות בגופן של נשים.

אלה רק כמה דוגמאות של האופנים שבהם הייתי נגוע בסקסיזם.  היו אינספור דרכים אחרות שבהן הקטנתי, בבוטות או באופן פחות מורגש יותר את הנשים, את מחשבותיהן ואת רגשותיהן.

אני רואה את עצמי כפמיניסט כבר כ -25 שנה, וזה היה תהליך ארוך של השתחררות מהרגלים. אני מנסה לתפוס פחות מקום: אני ממתין עד שאישה בחדר דיברה לפני שאני חולק את דעתי. אני הולך ברחוב בצורה לא מאיימת – אם מאוחר בלילה וישנה אישה לפני, אני שומר על מרחק, או חוצה לצד השני. אני מונה כמה נשים יש במרחבים שבהם אני נמצא. אני מתאמן בפנייה לגברים אחרים בנושאים הללו בדרכים אמפתיות ולא תחרותיות (לא "הפמיניזם שלי יותר גדול משלך"). ואני עדיין לומד. אני באמת אסיר תודה לכל הנשים שסמכו עלי, שחינכו אותי, ושנזפו בי כשהגיע לי. קשה להשתחרר מהרגלים, אבל אני מאמין שאנחנו בדרך לחברה טובה ונדיבה יותר.

תום פסח הוא פעיל פוליטי.

> בכלא הכריחו אותי להסיר את החיג'אב. הרגשתי שפושטים מעלי את עורי

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מחאת סטודנטים בבריטניה, ב-17 במאי 2024 (צילום: Alisdare Hickson, CC BY-NC-SA 2.0)

מחאת סטודנטים בבריטניה, ב-17 במאי 2024 (צילום: Alisdare Hickson, CC BY-NC-SA 2.0)

הביקור המוזר במאהל המחאה באוקספורד שאמור לייצג אותי

הזדמן לי לבקר בזירת מלחמת החורמה הסימבולית שמתנהלת באוניברסיטה הבריטית, ולנהל שיחה עם סטודנטים שהחליטו לדבר בשמי כפלסטיני – ונחרדתי לגלות גישה שטחית, שאינה מנסה אפילו להתמודד עם המציאות היומיומית שבה אני חי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf