newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

האשמה קולקטיבית של חפים מפשע היא הדרך של ישראל לברוח מאחריות

שלילת אזרחות, הענשה קולקטיבית, והפחד של גלעד ארדן: הקווים האדומים שחוצה ישראל בדרך אל הביטחון המדומיין. שלוש הערות על המצב

מאת:

1. פייסבוק בשירות השב"כ

בריאיון לתכנית "פגוש את העיתונות" אמר השר לבטחון פנים גלעד ארדן כי "חלק מדם הנרצחים על ידיה של פייסבוק". זהו. נמצא האשם התורן למצב הבטחוני הירוד בשטחי ישראל ופלסטין. זו לא העובדה שכמליון בני אדם מוחזקים עם מגף צבאי על צווארם, נטולי זכויות ומשוללי חופש, במשך כמעט חמישים שנה. זה פייסבוק.

בעבר כבר כתבנו כאן על הניטור שעושה הצבא הישראלי ברשת החברתית הזו, ובשנה האחרונה בוצעו מאות מעצרים בעקבות פוסטים שפורסמו בפייסבוק. הטענה של ארדן היא ש"פייסבוק מחבלת בעבודה של משטרת ישראל כי גם כשהמשטרה פונה אליה היא אינה משתפת פעולה, ויש לה רף גבוה מאד להסרת תכנים ופוסטים".

וכאן קבור הכלב: מאז שנת 2013 הגישו רשויות החוק במדינת ישראל מאות בקשות לפייסבוק לחשיפת מידע על גולשים ולהסרת מידע שפורסם על ידם. ברם, בניגוד לחברות ישראליות שמתכופפות בכל פעם שנשמעת שריקת השב"כ, בפייסבוק לא ממהרים לעשות את זה. מתוך מעל אלף בקשות לחשיפת מידע על גולשים שהוגשו בין ינואר 2013 לדצמבר 2015, נענתה החברה ל-52% מהן בלבד. וזה מה שמרגיז את ארדן.

ארדן רוצה שפייסבוק תעשה את העבודה המלוכלכת של מדינת המשטרה שהוא מבקש לבנות. שתדווח לו על גולשים שמתבטאים נגד המשטר, ושתצנזר דברים שלא נשמעים טוב לאוזן הישראלית. זו לא דרישה לגיטימית מאף חברה מסחרית, וזו לא דרישה לגיטימית בשום משטר דמוקרטי. אם ארדן רוצה לבנות מדינת משטרה, יתכבד ויעשה את זה בעצמו, ולא ידרוש את זה מחברה מסחרית אמריקאית.

> במקום להשתלח בצוקרברג, על ארדן להפנות את טענותיו לצה"ל

גלעד ארדן (אורן זיו / אקטיבסטילס)

שפייסבוק יעשה את עבודת השב"כ? גלעד ארדן (אורן זיו / אקטיבסטילס)

2. עונשים קולקטיביים, קווים לדמותם

אתמול הכריזו שר הבטחון וראש הממשלה כי הם שוללים אלפי אישורי עבודה שניתנו לתושבי הכפר בני נעים ממנו יצא הצעיר שדקר למוות את הלל אריאל בהתנחלות קריית ארבע. מעבר לבעיה החוקית של ענישת חפים מפשע ופגיעה בפרנסתם של אלפים בשל מעשי אדם אחד, מועבר כאן מסר: יש רעים, ויש טובים. יש מחבלים שדוקרים ילדות בשנתן, ויש את כל השאר. אתם – כל תושבי הכפר בני נעים, רעים. לא משנה מי אתם, לא משנה מה דעתכם, לא משנה אם אתם תומכים או מתנגדים לפגיעה בילדות, אתם הרעים ויש להעניש אתכם.

מתיחת קווים החלטית כזו בין טוב לרע על בסיס גזע היא דבר מסוכן. היא הופכת אנשים לאויבים, גם אם לא היו כאלה קודם. במקום לפעול נגד גורמים ספציפיים בחברה, היא צובעת את כל החברה כפושעים, ועם פושעים לא מדברים.

נתניהו, ארדן, בנט, וחבריהם מתלוננים כל היום על "הסתה", וזו, ידידיי, ההגדרה של הסתה. הפיכת חפים מפשע לאויבים ופושעים שיש למגר על בסיס גזע. הדבשת, במקרה הזה, כבר איבדה מזמן את הגמל.

3. אזרחות על תנאי

שר הפנים אריה מכלוף דרעי, שרץ על הטיקט "שר הפנים של השקופים", מנסה, כנראה, להגדיל את האלקטורט שלו. בחודשים האחרונים הוא פועל להפיכת אזרחים ותושבים ישראלים לשקופים הרבה יותר על ידי שלילת אזרחותם.

לפני שבוע הצהיר השר כי ישלול את אזרחותם של חליל חליל, תושב ירושלים בן 26, שנגזרו עליו שנתיים בכלא לאחר שיצא לסוריה במטרה להצטרף לדאע"ש ולהילחם בשורותיו, וחזר אחרי 3 שבועות, ושל לוקמאן עטון, בן 24, גם הוא תושב ירושלים. ח"כ ענת ברקו טוענת כי בעקבות פנייתה אישר דרעי כי ישלול גם את אזרחותו של ח"כ לשעבר עזמי בשארה. גם את אזרחותו של תושב אום אל פחם עלאא זיוד, שפגע בחיילת שעמדה בתחנת האוטובוס בגן שמואל, מבקש דרעי לבטל. שר הפנים גם הכריז כי הוא פועל לשלול גם את תושבותו של פעיל ה-BDS עומר ברגותי, כי הוא בעצם גר ברמאללה, ובכלל הוא אומר דברים שלא נעים לכבוד השר לשמוע.

העובדה שפוליטיקאי הופך את אזרחותם של קבוצה אתנית שלמה, שבאופן לא מאוד מפתיע אינה הקבוצה האתנית של אותו פוליטיקאי, ל"אזרחות על תנאי", היא קו אדום ועבה. דמוקרטיה אינה עריצות הרוב. הרוב לא יכול לדכא את המיעוט רק כי הוא יכול, זה לא עובד ככה. הרוב לא יכול להחליט לגרש את המיעוט, המורכב מאזרחים שווי זכויות, רק בגלל שהוא הרוב. הרוב לא יכול להשתיק את המיעוט, או לשלול את זכויותיו, כדי לבסס את שלטונו. זו לא דמוקרטיה. יש העלולים לכנות את זה "דמיון מצמרר" ל"תקופות אפלות".

> פופוליזם, שקרים ורשעות: 10 הצעדים של בנט ללוחמה בטרור

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

"צעד ראשון לקראת השתלטות הדרגתית על פלסטין כולה". משה שרת, אבא אבן ודוד הכהן מניפים את דגל ישראל במתחם האום בניו יורק לאחר החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות, 29.11.1947. (צילום לע"מ)

על מיתוס הסירוב הערבי לתוכנית החלוקה ומניפולציות אחרות

בכל פעם שהשיח סביב הסכסוך הישראלי-פלסטיני עולה לכותרות, מתחדש גם הדיון בתוכנית החלוקה. החוקר המצרי עבד אל־פתאח מאדי מפריך כמה מהמיתוסים הרווחים ומזכיר: העמדה הציונית היתה הרבה פחות תמימה משנוטים להציג  

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf