newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ברוכים הבאים לקורס של אסא כשר: מבוא לארדואניזציה של ישראל

כיצד ניתן לבחון את התנהלות הצבא מבלי להעמיד למבחן התנהלויות מעוררות מחלוקת שלו? איך אמור להתנהל דיון על הפעלת כוח בחקירות בפרק בו לומדים על השב"כ? לאסא כשר ולארדואן הפתרונות

מאת:

כותב אורח: שרון לוזון

באחד הפרקים בקורס שאני מעביר אני מלמד על דיני הלחימה. אותם דינים הדואגים, בין השאר, לשמירה על חיי אוכלוסיה אזרחית באזורי לחימה. מטבע הדברים ומטבע הזמן והמקום בו אנו מצויים, הדבר מעורר דיון ובו מועלות השקפות שונות ותפיסות שונות לגבי הדינים הללו, תחולתם והקושי שהם יוצרים עבור הכוח הלוחם.

הדיון האקדמי עוסק בהתנגשות שבין השגת יעד מבצעי ושמירת הכוח מחד, ובין המחויבות לחוק הבינלאומי ולשמירה על מוגנים (אוכלוסיה המתגוררת באיזורים שבתפיסה לוחמתית) מאידך. אך האם משלה את עצמו מאן דהוא שניתן לנהלו תוך שמירת עמדות ותפיסות פוליטיות מחוץ לחדר?

ההפך! הדיון הפוליטי מחדד וממחיש את המחלוקת ואת הקושי, ותורם לשיח הלימודי.

> מה אפשר לעשות בביקור אבלים בכפר קאסם? להתבייש ולבכות

בדרך לארדואניזציה, אסא כשר (יונתן זינדל/פלאש90)

מישהו בכלל חושב שניתן להשאיר את הפוליטיקה מחוץ לחדר כשמלמדים על פוליטיקה? הניתן ללמד מדע המדינה, יחסים בינלאומיים, מדיניות ציבורית, סוציולוגיה וכיו"ב בלי אזכורים פוליטיים או התנהלות פוליטית? האם ניתן ללמד על הטבח בכפר קאסם (1956) מבלי שתהיה בכך ביקורת על ההתנהלות הנורמטיבית של צה"ל? האם יכול להתקיים דיון על סרבנות מבלי להציג את חופש המצפון מחד, ואת עקרון הכרעת הרוב והציות לחוק מאידך? או שעמדה השוללת סרבנות מותר להציג ועמדה המצדיקה אותה היא אסורה?

כיצד ניתן לבחון את התנהלות הצבא וארגוני הביטחון האחרים מבלי להעמיד למבחן התנהלויות מעוררות מחלוקת ובעייתיות של אותם גופים? איך אמור להתנהל דיון על הפעלת כוח בחקירות בפרק בו לומדים על השב"כ? תוך התעלמות מדו"ח לנדוי (1987) שחשף תרבות של שקר של אנשי השירות מול בתי המשפט ומול הממונים עליהם? ואם לא נדע על עינויים של פלסטינים  במתקני השב"כ האם נדע על עינויים דומים אצל חשודים בפח"ע מימין?

איפה עובר הגבול, אליבא ד"הקוד האתי" החדש? האם לתת דוגמא ממלחמה שהשתתפתי בה, בפרק העוסק במפגש בין טקטיקה ואסטרטגיה, זה לגיטימי? שהרי גם בחירה להשתתף באירוע צבאי מסוים הנה בעלת משקל פוליטי.

חשש סרק מפני התנכלות לסטודנטים

"הקוד האתי" המוצע, באם יתקבל על ידי המוסדות ויעבור את המשוכות החוקיות והחוקתיות, יהווה עוד צעד בדרך לארדואניזציה של ישראל, ואנחנו לא רחוקים משם. בטווח המיידי והבינוני יהיה הדבר בבחינת הרס מדעי החברה שחוקרים ומלמדים את הפוליטיקה, הדיפלומטיה והכלכלה.

מה גם שברור כשמש שאותו קוד יופעל באופן סלקטיבי ומפלה. היעלה על הדעת לסגור את המחלקות לכלכלה באוניברסיטאות ובמכללות השונות בשל השליטה המונוליטית של האסכולה הניאו ליברלית בהן? שהרי גם שוק חופשי, וקפיטליזם הן תפיסות פוליטיות לכל דבר ועניין, ואף כאלו המצויות בוויכוח ובמחלוקת. גם תמיכה בהפרטה או בהלאמה הן תפיסות פוליטיות.

החשש ל"התנכלות לסטודנטים" שאותו מעלה שר החינוך על נס כעילה לפגיעה האנושה המתוכננת באקדמיה, הוא לא יותר מקשקוש. הסטודנטים שלי לאורך השנים ידעו ויודעים שהעיקר בתשובה הוא הנימוק, ושניתן למצוא נימוקים לכל עמדה במסגרת חומר הלימוד שמציג אסכולות שונות, וגישות מנוגדות. ציון מלא (וכן, אני נותן גם מאיות לפעמים) יכול להינתן, ואף ניתן, גם לעמדות שונות משלי ככל שהן מנומקות ומוסברות.

זאת ועוד, האם סטודנטים באמת צריכים להיכנס לשיעור כדי ללמוד על דעות המרצה? לרוב האנשים יש פייסבוק, ולהרבה מרצים קיימים איזכורים ברשת, ולחלקם יש גם, שומו שמיים, מדבקה על האוטו, או שתלמידיהם עלולים, רחמנא ליצלן, לפגוש אותם במוצ"ש בהפגנה בכיכר. האם עכשיו תיגזר על כל המרצים והמורים התנזרות פוליטית? ינטלו מהם חופש הביטוי, חופש ההפגנה והזכות להשתתפות פוליטית גלויה?

הקוד החדש המוצע, אינו אלא ניסיון לשלב נוסף בהשתקה של קולות המנוגדים למשטר הנוכחי המבקש להנציח את קיומו והשקפותיו. ומהלך נוסף בתחרות ה"מי יותר לאומן". לא קשה לראות לאן מובילים צעדים אלו, די לראות מה קורה בתורכיה השכנה – על מנת לראות את העתיד. ואם הגל העכור לא ייעצר, זה לא עתיד כזה רחוק.

שרון לוזון מלמד מדע המדינה, יחסים בינלאומיים ומדיניות ציבורית באוניברסיטה הפתוחה. הוא גם פעיל בתנועת "עומדים ביחד" וחבר ועד סגל האו"פ בארגון "כוח לעובדים".

> אל תתבלבלו: ברק כהן הורשע מפני שהוא ביקר את המשטר

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
האחות נבילה סאלח, מנהלת בית הספר של האחיות רוזרי בעיר עזה, עם תלמידים (צילום: באדיבות Aid to the Church in Need)

האחות נבילה סאלח, מנהלת בית הספר של האחיות רוזרי בעיר עזה, עם תלמידים (צילום: באדיבות Aid to the Church in Need)

קינה לבית הספר שלי, שנהרס על ידי ישראל

בית הספר שבו לימדתי בעיר עזה היה ביתי השני. כעת נותרו ממנו רק הריסות. כמה מהתלמידים האהובים שלי מתו, ואני חוששת לגורל השאר

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf