newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

במלחמה נגד הפשע, הימין הקיצוני הוא הבעיה, לא הפתרון

משאבים רבים הוקצו לתוכניות למיגור הפשיעה בחברה הערבית ולמבצעי אכיפה. כל זה יירד לטמיון אם הממשלה תמשיך להיגרר אחר גורמי ימין, שבציניות רבה מנצלים את הטרגדיה והשכול של האזרחים הערבים כדי לקדם את האג'נדה הגזענית שלהם

מאת:
שוטרים בזירת רצח של אישה בשכונת ג'ואריש ברמלה, ב-26 בדצמבר 2021 (צילום: יוסי אלוני / פלאש90)

האימה מהפשיעה הפחיתה את ההתנגדות לאכיפה. שוטרים בזירת רצח של אישה בשכונת ג'ואריש ברמלה, ב-26 בדצמבר 2021 (צילום: יוסי אלוני / פלאש90)

מאז אירועי מאי 2021, למרות התוכניות הממשלתיות למיגור הפשיעה ולפיתוח כלכלי, וחרף השיפור ביעילות האכיפה המשטרתית, סיכויי ההצלחה להציל את החברה הערבית מאסון הפשיעה והאלימות הולכים וקטנים במהירות.

הסיבה העיקרית לכישלון המסתמן הוא הצגת הפשיעה והאלימות בחברה הערבית כאיום ביטחוני-לאומי של ערבים כלפי יהודים וכלפי המדינה, הַמְשָׂגָה אשר נעשתה על ידי גורמי ימין, אשר בציניות גדולה מנצלים את הטרגדיה והשכול של האזרחים הערבים כדי לקדם סדר יום ימני-מתנחלי, במיוחד בערים ובאזורים המעורבים.

מבצע "מסלול בטוח" של המשטרה, רשות המסים והפרקליטות, שהוארך כעת עד סוף 2022, הוא מאמץ מתואם, חסר תקדים, שעושה המדינה לייבש כלכלית את ארגוני הפשיעה בחברה הערבית, המפילים קורבנות מדי יום. זה אמור להיות רק הפתיח לתוכנית חמש-שנתית שאישרה הממשלה באוקטובר אשתקד, בעלות של כ-2.5 מיליארד שקל, להתמודדות עם הגורמים הישירים לפשיעה.

במקביל, אישרה הממשלה תוכנית חומש לפיתוח כלכלי-חברתי של החברה הערבית בהיקף של לא פחות מ-30 מיליארד שקל. התוכנית הזו אמורה להתמודד עם חלק גדול מגורמי העומק למצב הקטסטרופלי של החברה הערבית – שהפשיעה היא ביטוי מרכזי שלה – לאחר עשרות שנים של אפליה מכוונת או תוצאתית, והזנחה פושעת מצד המדינה בכל תחום שניתן בכלל להעלות על הדעת.

בניגוד לתוכנית לפיתוח כלכלי-חברתי, שביצועה טרם התחיל, את מבצע "מסלול בטוח", שמוביל סגן השר לביטחון פנים יואב סגלוביץ, מרגישים היטב – לא בכל תחום ולא ברמה אחידה, אבל מי שקצת מצוי בנושא מעיד, שבכל הנוגע ליעילות האכיפה כנגד ארגוני הפשיעה ביישובים הערביים, יש בהחלט חדש תחת השמש.

גם אישור התוכנית הממשלתית וגם מבצע האכיפה התקבלו בהרבה פחות התנגדות והרבה יותר תמיכה בחברה הערבית. במשך שני עשורים ויותר, מאז אירועי אוקטובר 2000, הלך הרוח הדומיננטי בחברה הערבית כלפי המשטרה היה בערך: "אתם נוהגים כלפינו כאויב, ולא כאזרחים הזכאים להגנה וביטחון, ולכן צאו מהיישובים שלנו".

בשנתיים האחרונות, האימה מפני האלימות הגואה ביישובים על רקע היעדר האכיפה, מיתנה את ההתנגדות לנוכחות משטרתית, במקביל לתביעה ממנה לשנות את תפיסותיה ודרכי פעולתה כלפי האזרחים הערבים – ובעיקר להיאבק ביעילות וענייניות בפשיעה.

לזה יש להוסיף ש"רוח המפקד" היותר אזרחית ופחות לאומנית שמקרינים השר לביטחון פנים עמר בר-לב וסגנו סגלוביץ (לבטח בהשוואה לאמיר אוחנה או גלעד ארדן לפניהם), הן לציבור והן כלפי המשטרה, מסייעים לבסס אמון.

אמון הוא תנאי יסוד

אמון מצד האזרחים הוא תנאי יסוד לשיתוף פעולה עם כל התוכניות והיוזמות הממשלתיות. בלעדיו אין אף משטרה בעולם, ותהא היעילה והמעולה ביותר, שתוכל להיאבק ביעילות בפשיעה.

גורמי הימין, שמובילים את קו ההסברה המאפיין את הטרגדיה הזאת כ"פשיעה לאומית", מתאמצים לטרפד את הניסיון לבנות אמון, וזאת כדי לקדם את האג'נדה הגזענית שלהם: מציאות של עליונות יהודית והדרת החברה הערבית בערים ובאזורים המעורבים. כך, השומר החדש מיתג גניבות של תוצרת חקלאית כ"טרור חקלאי". כך פועל קמפיין ההסברה שממתג את הפשיעה בנגב כ"היעדר ריבונות".

הגל הזה קיבל תנופה גדולה באירועי מאי 2021, שבעקבותיו צצו – כפטריות רעילות אחרי הגשם – שורה של יוזמות לחימוש ולמתן סמכויות שיטור ליהודים בערים האלה, באצטלה של שמירה ו/או הגנה, ובהן סיירת בראל בנגב, ארגון השומרים בלוד, "שומר אחי" של השומר החדש, ועוד.

המכנה המשותף של כל היוזמות האלה הוא הצגת היהודים כקורבן של הפשיעה והנשק הלא חוקי שמוחזק בידי אזרחים ערבים. על סמך המצג השקרי הזה, הן תובעות חימוש וסמכויות ליהודים בלבד, במקביל לאיסוף הנשק מידי הערבים.

אבל הסיפור האמיתי כאן אינו הימין המתנחלי המוביל, אלא הממשלה המובלת – ברובה די בחדווה – שקונה את השקר הזה: למשל, מופעי האימים של ח"כ איתמר בן גביר (הציונות הדתית) בוועדת ביטחון הפנים של הכנסת, תחת היו"רית חברת הקואליציה מיש עתיד, ח"כ מירב בן ארי; סיורים משותפים, למשל עם עמותת רגבים; תמיכה של ראש עיריית באר שבע, רוביק דנילוביץ, בסיירת בראל וכדומה.

שיאו של אימוץ הנרטיב הזה היה פגישה שקיים לפני כמה ימים ראש הממשלה, נפתלי בנט, עם "ארגוני חברה אזרחית", כדבריו, מכיוון שהוא מוטרד מהזנחת נושא הפשיעה בחברה הערבית במשך שנים.

בנושא הכאוב הזה, שהוא האיום המרכזי על החברה הפלסטינית בישראל, בנט, ועמיתתו שרת המשפטים איילת שקד, אינם סבורים שיש לדון עם ועד ראשי הרשויות הערביות, עמותת יוזמות אברהם המובילה את הנושא שנים ארוכות, או עמותת אמאן, שבזה היא מתמקדת. לכל הארגונים האלה אין, כנראה, די "ניסיון מבצעי" לתרום.

כבודם של ארגוני חברה אזרחית במקומו מונח, אבל אולי עדיף לערב בעניין הזה אנשים כמו השר בר-לב, סגנו סגלוביץ, מנכ"ל המשרד לביטחון פנים, מפכ"ל המשטרה? כנראה שלא.

ולמי, בעיני בנט, יש די "ניסיון מקצועי" כזה? מתברר שלאנשי השומר החדש ולגרעין התורני בלוד. בציוץ שהעלה בנט מהפגישה, ניתן לראות בבירור כי בדיון החשוב השתתפו, בין השאר, ידידיה צוקרמן, שמרכז את פעילות כיתת הכוננות האזרחית בלוד; ומייקל אייזנברג, יו"ר ארגון השומר החדש וחבר דירקטוריון ישיבת ההסדר הר עציון.

השורה התחתונה היא שאזרחים ערבים שמחזיקים בנשק (בין אם הם עבריינים או אזרחים מהשורה) לא ייפטרו ממנו כל זמן שהשכנים היהודים שלהם, שרואים בהם אויב, מתחמשים עוד ועוד בחסות המדינה.

אחרי עשורים של חוסר אמון והיעדר שיתוף פעולה מצד החברה הערבית, התחיל סוף סוף להסתמן שינוי הדרגתי. הגישה הזאת תסיג אותו לאחור. האזרחים הערבים לא ישתפו פעולה עם רשויות האכיפה, והתוכנית השאפתנית למאבק באלימות ובפשיעה תיכשל.

כמו תמיד, מי שישלם את מחיר האיוולת והכישלון של המדינה יהיו אזרחיה הפלסטינים.

אמנון בארי-סוליציאנו הוא מנכ"ל שותף של יוזמות אברהם

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf