במה שנוגע לפשעי מלחמה, בהרב-מיארה היתה נאמנה לממשלה

"לביאה במאבק על הדמוקרטיה היהודית, בן גביר ביחס לערבים". גלי בהרב-מיארה (צילום: אבשלום ששוני / פלאש90)

"היועצת המשפטית לממשלה נראית כמו לביאה כשהיא נאבקת למען הדמוקרטיה היהודית, אבל בעניין היחסים עם הערבים, היא הופכת לבן גביר". את הדברים האלה אמר לי בראיון ד"ר חסן ג'בארין, מנהל מרכז עדאלה לזכויות המשפטיות של המיעוט הערבי בישראל, לפני כחצי שנה. באופן מדהים ממש, במכתב ששיגרה אתמול (ראשון) גלי בהרב-מיארה לשרי הממשלה לקראת הדיון וההצבעה על הדחתה, היא טוענת למעשה את אותו הדבר בדיוק: אני הייתי הבן גביר שלכם, על מה ולמה מתכוונים להדיח אותי?

>> לא אסלח ולא אשכח: גררו אותי להפגין למען ראש השב"כ

בכתב ההגנה שלה, שומרת הסף הדגולה, זו שהדחתה, אם תבוצע, מוגדרת כקריסה הסופית של הדמוקרטיה הישראלית, מונה את שורת ההחלטות הממשלתיות שבהן תמכה בשנה וחצי האחרונות. חלקן מהוות עיוות חריף של החוק, חלקן נגועות באפליה גזענית עמוקה, חלקן תמיכה בפשעי מלחמה מובהקים ופשעים נגד האנושות.

מאחורי כמעט כל דוגמה שהיא מציינת במכתב כעדות לנאמנות שלה לממשלה מסתתרים פשעים בסדרי גודל מחרידים, שזכו לאישורה. "תפישת הפעולה מול עזה", למשל, הוא שם מכובס למלחמת השמד שמנהלת ישראל נגד הרצועה, שהביאה את ישראל לבית הדין הבינלאומי לצדק באשמת ביצוע פשע הג'נוסייד, בין היתר על ידי הרג המוני ובלתי מובחן של עשרות ומאות חפים מפשע שהוגדרו כ"נזק אגבי" בתהליך סימון מטרות שהתבצע על ידי בינה מלאכותית.

משמעות ה"מלחמה בטרור ובהסתה לטרור", שבה מתגאה היועמ"שית, היתה בשנה וחצי האחרונות מעצרים המוניים של אזרחים פלסטינים בישראל על ביטויי הסולידריות המינוריים ביותר עם בני עמם הנטבחים בעזה. בזמן שהרשתות בעברית טובעות בהסתה מפורשות לרצח עם, בהרב-מיארה אישרה את מעצרם עד תום ההליכים של אזרחים ערבים על פוסטים זניחים כמו "בוקר טוב עזה", וגם את הגשת כתבי האישום נגדם. לאורך חודשים לאחר 7 באוקטובר, היועצת המשפטית לממשלה גיבתה את מדיניות משטרת בן גביר למנוע מהאזרחים הערבים להפגין נגד המלחמה, בעוד הדם המשיך לשטוף את רחובות עזה.

בהרב-מיארה מזכירה לשרים במכתבה שהיא שיתפה פעולה באופן מלא עם הממשלה גם ביחס ל"הרחבת ההתיישבות ותמיכה בה", מדיניות שרק לפני ימים ספורים הוגדרה בדו"ח חדש של האו"ם כפשע מלחמה. איזו אשת חוק היא מי שמתגאה בתמיכה בהפרה כה בוטה של החוק הבינלאומי? איזו מין יועצת משפטית מתרברבת באישור פשעי מלחמה?

בהרב-מיארה אישרה את "תפיסת הפעולה מול עזה". חייל במחנה פליטים שאטי, בנובמבר 2023 (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

בהרב-מיארה לא עוצרת כאן, ובאופן מדהים ממש ממשיכה לנופף בגאווה בשורת הפשעים המסחררת שבהם תמכה: מעצרים מנהליים, אחד הכלים הדרקוניים המשמשים את ישראל בדיכוי הפלסטינים משני צדי הקו הירוק; הריסת "בתי מחבלים", שהיא ענישה קולקטיבית של אנשים שלא הואשמו וודאי שלא הורשעו בדבר; החזקת גופות פלסטינים לצורכי מיקוח, כפעולה של אחרון ארגוני הפשיעה; והגנה על "מדיניות הממשלה בנוגע לסיוע ההומניטרי לעזה", שם מכובס עד קבס להרעבה סיסטמתית של יותר משני מיליון בני אדם נצורים, מותשים ומופגזים. בזה תפארתה של מגינת הדמוקרטיה המהוללת.

האמת היא שבהרב-מיארה כשלה באופן מחפיר בביצוע המוטל עליה – להתריע בפני הממשלה נוכח הפרות בוטות של החוק, ולעשות כל שביכולתה למנוע את ההפרות הללו, כולל העמדה לדין של מבצעי הפשעים. אילו היתה עושה את מלאכתה כראוי, אולי רצח העם בעזה היה נעצר, ישראל לא היתה עומדת למשפט על ביצוע פשע הג'נוסייד, וצווי המעצר נגד נתניהו וגלנט היו נחסכים.

בהרב-מיארה לא ראויה לתפקיד שהיא נושאת בו, לפי הודאתה שלה כפי שעולה מהמכתב ששיגרה לשרים. היא קובלת בפניהם כי "לא אמון מבקשת ההצעה (להדחתה) לקדם, אלא נאמנות לדרג הפוליטי", אבל כל החלק הראשון של מכתבה הוא עדות לנאמנות הפושעת שגילתה למדיניות הרצחנית, הבלתי חוקית, של הממשלה לכל אורך המלחמה. אלמלא הזוועה המגולמת מאחורי המילים האלה, זה היה כמעט מצחיק.

ובכל זאת אנחנו נדרשים לצאת ולמחות נגד הכוונה להדיח אותה, כיוון שהכוחות שעומדים מנגד מנוולים יותר ומסוכנים יותר ממנה. בכל יום שבו ממשלת הדמים הזו מכהנת, חייהם של מיליוני אנשים נמצאים בסכנה מוחשית מאוד, ומוכרחים להתנגד לה בכל דרך עד שתיפול. זהו גם הרציונל מאחורי קריאתו של ח"כ איימן עודה לאזרחים הערבים להצטרף להפגנות. עודה, יותר מכולם, יודע איזה חלק ממלאים בהרב-מיארה ורונן בר במשטר הדיכוי הנואל הזה. קריאתו לאזרחים הפלסטינים להצטרף להפגנות איננה הבעת תמיכה בהם, אלא עדות לעומק השיבוש של המציאות שבה אנחנו חיים.

חיוני לפעול נגד הממשלה הרעה הזו וחתירתה להפוך למחוסנת הרמטית נגד כל בקרה וביקורת. אבל להפוך את היועצת המשפטית לממשלה – שלפי הודאתה שלה הלבינה כמעט את כל פשעי הממשלה והצבא במלחמת הג'נוסייד וברדיפת האזרחים הפלסטינים – לאבירת הדמוקרטיה, זו בדיחה עצובה מאוד. בהרב-מיארה היא התגלמות הרציונל האתנוקרטי של דמוקרטיה ליהודים בלבד. ואם יש דבר אחד שהימים המרים האלה מוכיחים, הוא שהמחשבה שאפשר לקבל דמוקרטיה סלקטיבית רק ליהודים היא לא רק בלתי מוסרית; היא אשליה אווילית, מנותקת ומסוכנת, לפלסטינים וליהודים כאחד.