כן, עדיין מפגינים בבלעין, גם אם קצת אחרת

השנה הייתה 2006. בכפר בלעין שבאזור רמאללה ציינו כבר יותר משנה של הפגנות שבועיות נגד גדר ההפרדה שעוברת על אדמתם. יום אחד, בדיון בבית המשפט העליון, בעתירה שהוגשה נגד תוואי הגדר, תהה נשיא העליון דאז אהרן ברק: "למה הם מפגינים שם כל כך הרבה?"

כמעט 11 שנים עברו מאז שתושבי הכפר הקטן הזה החליטו שהם רוצים להתנגד לגזל העצום של כמעט אלפיים דונם מאדמתם באמצעות הגדר, ומאז שהחליטו שמחאתם תהיה עממית, לא חמושה, יצירתית ומשותפת גם לישראלים ובינלאומיים שיבחרו להצטרף. כמעט 11 שנים, ניצחון משפטי ועל הקרקע, הישגים תודעתיים אדירים, אבדות כבדות, שינוי חלקי של תוואי הגדר – והם עדיין מפגינים. והרבה.

הפגנה בכפר בלעין לציון שנה למותו של השר זיאד אבו עין (חגי מטר)

המטרה נשארה זהה: מחאה נגד הקמת החומה על אדמות הכפר, וסיפוח בפועל של כמעט אלף דונם לידי ההתנחלות הסמוכה (ראו כאן בהרחבה). הדפוס של ההפגנה השבועית עבר שוב שינוי לאחרונה, עם גל האלימות המתמשך ששוטף את הארץ, ובעיקר את השטחים. החיילים כבר לא יושבים על החומה החדשה, שנבנתה בצמוד להתנחלות מודיעין עלית לאחר שבג"ץ פסל את התוואי הקודם, אלא מתייצבים לפני ההפגנה ממש על התוואי הישן של הגדר, הקרוב משמעותית יותר לכפר עצמו.

גם המפגינים כבר לא צועדים את כל הדרך ממרכז הכפר בתהלוכה ססגונית עם שירים וסיסמאות, אלא מתכנסים על רחבה קטנה מחוץ לטווח הירי של החיילים, אבל כן במרחק ראייה. אין פה כבר מאות מפגינים כל שבוע כמו שפעם היו. כשלושים תושבי הכפר, שמונה ישראלים, ארבעה יפנים וקבוצה של איטלקים שהגיעו בסיור מאורגן להפגנה שיוצא מההוסטלים של רמאללה, ולצד כל אלה עומדים כמה צלמי עיתונות פלסטינים.

ההפגנה אתמול (שישי) ציינה שנה למותו של השר הפלסטיני לענייני המאבק העממי, זיאד אבו עין, שמת בהפגנה ביום זכויות האדם הבינלאומי, לפני שנה בדיוק, לאחר שהוכה על ידי חייל. המפגינים נשאו תמונות של אבו עין ומספר דגלים, ובשקט התחילו לצעוד במורד הוואדי בכיוון הכללי של החומה.

> "הצלחנו להשתחרר מהכיבוש שבתודעה שלנו": עשר שנות מאבק עממי בבלעין

תושב בלעין מפגין עם תמונתו של זיאד אבו עין (חגי מטר)

תוך דקה התחילו החיילים לכרוז שמדובר בשטח צבאי סגור, שהוכרז כמובן אך ורק לכבוד ההפגנה. תוך דקה נוספת וללא כל הצדקה התחילו לירות כמויות גדולות של גז מדמיע וכדורי ספוג כחולים, שגרמו במהלך ההפגנה לשתי פציעות קלות ושברו שני חלונות ברכבו של צלם העיתונות תושב הכפר, הייתאם חטיב. המפגינים נסוגו בפני הגז, מספר צעירים התחילו לזרוק אבנים על החיילים, ואלה הסתערו ופלשו לתוך הכפר, והתחילו לירות גז מדמיע גם לחצרות הבתים.

כעבור כעשר דקות נסוגו החיילים, המפגינים שוב התקדמו, שוב הוברחו עם גז ונסוגו, ושוב צעדו קדימה – עד שהחיילים ויתרו והלכו. "אנטיוכוס ברח", צחק אחד הישראלים. ההפגנה תמה. שלושה מתושבי הכפר וכמה תיירים תומכים יצאו לסיבוב תצפית על החומה החדשה ושבו בשלום.

עשרות רימוני גז מדמיע נוחתים ליד המפגינים, בלעין (חגי מטר)

ככה, עם וריאציות שונות כל שבוע (יותר גז / פחות גז, עם פצועים / בלי פצועים, שעה / שעתיים), נראות עכשיו ההפגנות השבועיות של בלעין. זה יותר שקט מפעם, זה יותר מינורי, זה כבר שנים לא מגיע לחדשות בעברית בכלל. ועדיין, זו בחירה עיקשת של תושבי הכפר הקטן הזה, שכבר הפך לסמל, לא לשתוק על החומה וההתנחלות הלא חוקיות שנבנו על אדמותיהם, לשמר ולפתח עבור הפלסטינים כולם את האפשרות של אי-ציות ומחאה עממית (בניגוד לפעולות יחידים), נגד הכיבוש.

זו גם בחירתם של ישראלים להצטרף למאבק העממי הזה, לא לוותר על חברויות שנרקמו לאורך שנים, ולהציע לחברה הישראלית את האלטרנטיבה הזאת: סולידריות ושותפות במאבק על העתיד בארץ, של שלום ושל שוויון.

> "זיאד אבו עין רצה ש-2015 תהיה שנת המאבק הלא אלים"

צלם העיתונות הייתאם חטיב במכוניתו שנפגעה מכדורי ספוג, בלעין (חגי מטר)

במקביל, בהפגנות ועימותים אתמול נהרג מפגין אחד בגבול רצועת עזה מירי חיילים, ו-58 נפצעו, לפי דיווח סוכנות "מען", שגם מדווחת שבצבא אומרים שנאלצו לפתוח בירי לאחר שהמפגינים נכנסו לאזור החיץ (שישראל הגדירה כאסור לכניסה) וניסו לפגוע בגדר. ב"מען" מדווחים עוד על 22 פצועים פלסטינים בהפגנות ועימותים ברחבי הגדה המערבית – בבית לחם, ליד כלא עופר, סליוואד ועוד – חלקם מאש חיה.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> לשבור שתיקה על אלימות מינית – בערבית