בחירות 2026: יותר בוחרים ערבים על פחות קלפיות

מחקרים מראה ששעה של תור בקלפי מוריד את שיעור ההצבעה באחוז. תור לקלפי בסכנין ב-2019 (צילום: אורן זיו)

מספר הקלפיות שיוצבו ביישובים הערביים בבחירות 2026 ירד לעומת הבחירות הקודמות, אף שמספר בעלי זכות הבחירה בהם עלה. במקביל, ביישובים יהודיים נרשמה עלייה במספר הקלפיות. בעקבות השינויים האלה, מספר הבוחרים הממוצע לכל קלפי ביישובים הערביים יעמוד על 672, לעומת 578 ביישובים יהודיים – פער של 94 בוחרים לקלפי, כ-16%.

פחד קיומי ורצון עז בשינוי: עלייה בנכונות להצביע בחברה הערבית

הנתונים האלה עולים מניתוח שערך מכון המחקר סטאט-נט. לפי נייר העמדה של המכון והנספח הסטטיסטי שלו, מספר הקלפיות ביישובים הערביים שנכללו בניתוח ירד מ-1,628 בבחירות 2022 ל-1,539 ברשימות ועדת הבחירות המעודכנות ל-31 במאי 2026. כלומר, ביישובים האלה נגרעו 89 קלפיות, בעוד מספר בעלי זכות הבחירה בהם גדל בכ-96 אלף – עלייה של 10.2%. ביישובים היהודיים נרשמה מגמה הפוכה: נוספו 596 קלפיות, ומספרן עלה מ-7,886 ל-8,482, לצד גידול של 8.1% במספר בעלי זכות הבחירה.

"הפער הזה כבר נסגר בעבר", אומר מנהל סטאט-נט, יוסף מקלדה. "בבחירות 2021 הגדילו את מספר הקלפיות ביישובים הערביים ב-32.1%, לעומת עלייה של 11.9% ביישובים היהודיים. בעקבות זאת, הממוצע ביישובים הערביים עמד על כ-528 בוחרים לקלפי, לעומת כ-539 ביישובים היהודיים. גם ב-2022 הפער היה כמעט אפסי. כלומר, אפשר היה להיערך אחרת".

מקלדה מספר שבמכון בדקו אם גודל היישובים וצפיפותם מסבירים את ההבדל. אולם לדבריו, גם כשמביאים בחשבון את הנתונים האלה "נשאר פער של כ-95 בוחרים לקלפי. בחנו גם הסברים הנוגעים למבני ציבור ולתקציב. המסקנה שלנו היא שהפער נובע מסדרי עדיפויות, ולא ממגבלה כלשהי".

"צמצום מספר הקלפיות בחברה הערבית אינו מפתיע אותי", אומר ד"ר ת'אאר אבו ראס, מרצה למדעי המדינה המשתתף לאחרונה בפעילויות לעידוד הצבעה. "הקואליציה השלטת רוצה לצמצם את כוחו של הקול הערבי ולהחליש את הערבים, בין היתר בדרכים ישירות ועקיפות שנועדו להניא אותם מלצאת להצביע. אחת הדרכים לעשות זאת היא להפוך את ההצבעה עצמה לקשה יותר מבחינה מעשית".

העלייה במספר בעלי זכות הבחירה היהודים נענתה בעלייה במספר הקלפיות. תור להצבעה בקלפי בתל אביב, מרץ 2015 (צילום: דניאל שטרית / פלאש90)

ב-52 מתוך 147 היישובים הערביים שנכללו בניתוח של סטאט-נט, כלומר בכ-35% מהם, נרשמה ירידה במספר הקלפיות למרות עלייה במספר בעלי זכות הבחירה. לעומת זאת, ירידה במספר הקלפיות נרשמה רק ב-3% מהיישובים היהודיים. כלומר, שיעור היישובים הערביים שבהם נרשמה ירידה במספר הקלפיות גדול פי יותר מ-11 מזה שביישובים היהודיים. הערים המעורבות נותחו בנפרד.

כך לדוגמה, בכפר בענה עלה מספר בעלי זכות הבחירה מ-6,004 ל-6,492, אך מספר הקלפיות ירד מ-15 לתשע. המספר הממוצע של בוחרים רשומים לקלפי זינק מ-400 ל-721. במע'אר ירד מספר הקלפיות מ-31 ל-25, וממוצע הבוחרים לקלפי עלה מ-549 ל-731. בנצרת נוספו יותר מ-1,300 בעלי זכות בחירה, ובמקביל נגרעה קלפי אחת.

אבו ראס מצביע גם על אי-השוויון בזמינות מבני הציבור המשמשים להצבעה. "הקלפיות מוצבות בדרך כלל במוסדות ציבור, בעיקר בבתי ספר, ולעיתים במרכזים קהילתיים ובמוסדות אחרים", הוא אומר. "בחברה הערבית יש פחות מוסדות כאלה ביחס למספר התושבים. חלק מזה קשור לגישה של הממשלה, וחלק אחר לגזענות המבנית בישראל".

אלא שלפי סטאט-נט, המחסור בתשתיות אינו מסביר את הפער. כך לדוגמה, במע'אר נרשמה ירידה במספר הקלפיות אף שהן מוצבות באותם בתי ספר, ולא נסגרו מבנים ששימשו להצבעה. לפי המכון, הגדלת מספר הקלפיות ב-2021 מלמדת שאפשר היה להיערך אחרת בתוך המבנים הקיימים.

"לפי החישוב שלנו, נדרשות עוד כ-250 קלפיות ביישובים הערביים כדי להשוות את הממוצע (של בוחרים רשומים לקלפי; ב"ז) לזה שביישובים היהודיים", אומר מקלדה. "זו תוספת של כ-2% בסך הכול בכל המדינה. אנחנו דורשים לפרסם את כללי ההקצאה ואת פרוטוקולי ועדת המשנה למיקום קלפיות ולהסעת בוחרים, לקבוע מספר מרבי אחיד של בוחרים רשומים לקלפי ולדווח לכנסת מדי שנה על הנתונים לפי יישוב. כך אפשר יהיה לעקוב אחר הפערים ולבדוק אם הם מתוקנים".

מוועדת הבחירות המרכזית נמסר בתגובה כי "קביעת מקומות הקלפי בשוטף מבוצעת על ידי משרד הפנים באמצעות הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה)". ממשרד הפנים עדיין לא התקבלה תגובה, והיא תפורסם ברגע שתגיע.

אין מספיק שקיפות. מכינים את הקלפיות לבחירות של אוקטובר 2026 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

מחקר שנערך בארה"ב ופורסם ב-2021 בכתב העת "Electoral Studies" העריך שכל שעת המתנה בקלפי מפחיתה את שיעור ההשתתפות בבחירות ב-1%. אין ודאות שאפשר להחיל את האומדן הזה על החברה הערבית בישראל. עם זאת, סביר להניח כי אם הקמפיין לעידוד הצבעה בחברה הערבית יצליח ו"הערבים ינהרו לקלפיות", הדוחק בקלפי עלול לגרום לחלק מהבוחרים לעזוב בלי להצביע.

ביישובים הערביים בנגב, הקושי להצביע מתחיל עוד לפני ההמתנה בקלפי. "בוחרים, במיוחד בכפרים הלא מוכרים, נאלצים לנסוע חצי שעה ולפעמים 45 דקות רק כדי להגיע לקלפי שהם רשומים בה", אומר אבו ראס. "יש גם אנשים שגרים ביישוב אחד, אבל עדיין רשומים ביישוב המוצא שלהם ונאלצים לנסוע אליו כדי להצביע".

במאמר שפרסם במרכז מינרבה באוניברסיטה העברית ב-2023, כתב חסן אסדי כי תושבים בכפרים הלא מוכרים משויכים לקלפיות לפי השתייכותם השבטית ולא לפי מקום מגוריהם בפועל. כתוצאה מכך, הוא כותב, חלק מבעלי זכות הבחירה נדרשים לנסוע למרחקים של עד 65 קילומטר. היעדר תחבורה ציבורית ביישובים האלה מקשה עליהם עוד יותר.

לצד קשיי הנגישות והצפיפות, עולה גם סוגיית האווירה בקלפיות. אתמול (רביעי) דיווח ערוץ 14 כי בליכוד ובציונות הדתית נערכים לשלוח כאלפיים "משקיפים" לקלפיות ביישובים ערביים, רובם תלמידי ישיבות מהציונות הדתית. חלק ניכר מהם יפעלו במסגרת התקנים של הליכוד, והמטרה המוצהרת של המהלך היא למנוע "זיופי בחירות".

המהלך הזה מזכיר את המבצע שבמסגרתו הציב הליכוד מאות מצלמות נסתרות בקלפיות ביישובים ערביים בבחירות באפריל 2019. משרד הפרסום שהיה אחראי למבצע הודה אחר כך כי "בזכות זה שהוצבו משקיפים מטעמנו בכל קלפי, אחוז ההצבעה (בחברה הערבית; ב"ז) ירד מ-50%, הנמוך ביותר שנראה בשנים האחרונות". כלומר, המשרד הציג את הירידה בשיעור ההצבעה ברחוב הערבי כהישג של המבצע. הצבת מצלמות נאסרה מאוחר יותר, אבל הכוונה נשארה.

הליכוד והמפלגות החרדיות פעלו גם לאפשר דיווחים מתוך הקלפיות על מי שהגיע להצביע. הנוהג הזה היה קיים בבחירות הקודמות, אולם הפעם פסל אותו יו"ר ועדת הבחירות, השופט נעם סולברג, ובית המשפט העליון אישר את ההחלטה. בליכוד אומרים כי אם נתונים אלה יהיו בידיו, יהיה לו קל יותר "להתריע" בזמן אמת על שיעורי הצבעה גבוהים בקלפיות ביישובים הערביים, וכך לתמרץ מצביעי ימין ללכת לקלפי.

לא סומך על המשטרה. שוטר ליד קלפי בירושלים, בספטמבר 2019 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

אבו ראס מזכיר כי "ועדת הבחירות היא ועדה פוליטית. חבריה הם נציגים פוליטיים, ויש להם יכולת להשפיע על הכיוון, גם אם לא באופן מלא. זו יותר שאלה של רוח המפקד. כשהאווירה הכללית במדינה הולכת לכיוון מסוים, אנחנו רואים שגם המוסדות מתחילים לפעול לטובת צד אחד על חשבון צד אחר. לפעמים זה נעשה דרך החלשת החוליה החלשה ביותר, והחברה הערבית היא החוליה החלשה בחברה הישראלית".

בהתייחס להצבת המשקיפים מהציונות הדתית, אבו ראס חושש מפרובוקציות שירתיעו מצביעים ערבים, בעיקר בערים מעורבות, באזורי חיכוך ובנגב. הוא גם אינו סומך על המשטרה שתעשה את עבודתה. "המשטרה היא זו שאחראית לביטחון ולסדר ביום הבחירות", הוא אומר. "לא אופתע אם המשטרה עצמה תעורר מהומות בדרך כלשהי בחברה הערבית. אחרי שראינו איך הצבא עוזר לנערי הגבעות בגדה, לא יהיה מפתיע אם תגיע המשטרה לעזור לפעילי ימין בכפרים הערביים".

לצד החשש מהתערבות מבחוץ, אבו ראס מבקש להבחין בין אזרחים ערבים שיחליטו להחרים את הבחירות מסיבות אידיאולוגיות ובין קמפיינים להחרמה שמקורם אינו ברור. "יש בחברה שלנו אנשים שמחרימים את הבחירות מתוך עמדה עקרונית. זו עמדה שצריך לכבד", הוא אומר. "במקביל ראינו בעבר קבוצות שאף אחד לא יודע מי הן ומי מממן אותן, שקוראות להחרמת הבחירות". בבחירות הנוכחיות, הוא מבהיר, עדיין לא זיהה קמפיין כזה.

במפגשים שבהם השתתף, אבו ראס זיהה תהליך של התרחקות מהפוליטיקה. "ההחלטה לא להשתתף בדרך כלל לא מתקבלת ברגע אחד. זה תהליך מצטבר: תחושת אכזבה מהמדיניות הגזענית, ובמקביל תחושה שהנציגים הערבים אינם מצליחים לייצג את האזרח כפי שנדרש". במציאות כזו, הוא מזהיר, קשיי ההגעה וההמתנה עלולים להכריע את הכף אצל מי שכבר מטיל ספק ביכולתו להשפיע.

"המפלגות צריכות לחשוב טוב יותר איך הן יכולות להשפיע, והן צריכות להקשיב יותר לאזרח", אומר אבו ראס. "במקום לדבר רק בסיסמאות כלליות, המפלגות צריכות לדבר על האתגרים היומיומיים של האזרחים הפלסטינים ועל הדרך שבה אפשר לעזור להם".

הנושא הראשון שהוא מזכיר בהקשר זה הוא האלימות והפשיעה, אבל לדבריו גם המלחמה בעזה, החשש מעקירה והדאגה לעתידם של האזרחים הפלסטינים בישראל מחייבים מענה פוליטי. "מנסור עבאס עשה זאת באופן חלקי בקמפיין שלו על השפעה", אומר אבו ראס. "הדיון על השפעה יכול לתרום לעלייה בשיעור ההצבעה, אבל צריך גם לדבר עם האזרח על הסוגיות שנוגעות לו כאדם".

ביום שלאחר הבחירות, שיעור ההצבעה בחברה הערבית שוב יהפוך למדד לכוחן של המפלגות, לעומק האכזבה מהן ולאמונה ביכולתו של האזרח להשפיע. אבל כדי לפרש את הנתונים האלה באופן מדויק, יהיה צריך לבחון גם מה עשתה המדינה כדי לאפשר – או לא לאפשר – לאזרחים הערבים להצביע.