newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בואו לא נשתמש במלים "פאשיזם" ו"דמוקרטיה" יותר לעולם

שתי הססמאות הפופולריות בשמאל לא משיגות את מטרתן ואולי רק מזיקות

מאת:

רפרפתי על הראיון עם פרופ' זאב שטרנהל בהארץ בנוגע לסכנת הפאשיזם/אובדן הדמוקרטיה בישראל. אני מאוד מחזיק משטרנהל, ו"יסודות הפאשיזם" הוא מהספרים הבודדים שהתבקשתי לקרוא לצורך לימודים באוניברסיטה ואני ממש זוכר ממנו לא מעט דברים. אבל יש לי בעיה רצינית עם הדיבור הבלתי פוסק של "פאשיזם" ו"דמוקרטיה" בהקשר של הרגע הנוכחי בישראל.

לדעתי, צריך פשוט להפסיק להשתמש במילה פאשיזם. אני יודע שהאזהרות מפני הפשיסטים והפשיזם נשמעות כמו דבר רציני מאוד, אבל התחושה שלי היא שזה לא אומר לאף אחד שום דבר. זו אזהרה מפני משהו כללי ומעורפל במקרה הטוב, וסתם לא מפחיד במקרה הסביר יותר.

זה גם לא בסיס טוב להתאגדות פוליטית. אין בישראל מסורת של אנטי-פאשיזם, כמו ביוון או בגרמניה למשל. אולי לרוסים יש תודעה אנטי-פשיסטית, אבל גם אם כן, לא נראה שזעקות השבר האחרונות עושות עליהם רושם. אני פשוט חושב שחוץ מבקרב חוג מצומצם של אנשים מילת הקוד הזאת "פאשיסטית" היא ססמה של מחנה מסוים. השמאל פשוט רוצה לומר גוועלד, מרביצים לי. זו אמירה הכי לגיטימית, אבל לא צריך להתחבא מאחורי איזה סיפור כללי מהחוג למדע המדינה.

ברמה האישית, "פאשיזם" יוצר אצלי אסוציאציה של מעמד בינוני אירופאי, מין בורגנות שמרנית שיוצאת מדעתה, ולכן גם החיבור שלו לכהניזם הישראלי (שזה השימוש הכי נפוץ בביטוי הזה), נראה לי מעוות ולא טבעי. אם מישהו קצת מזכיר לי פשיסטים זה הנסיכים החדשים עם הפוזה האירופאית והלאומנית שלהם – גדעון סער, יאיר לפיד, גלעד ארדן.

יש הרבה מלים שקשורות לתרבות הפוליטית הישראלית ולחוויית החיים הישראלית שבהן אנחנו צריכים להשתמש כדי לתקשר מסרים פוליטיים, וגם מסרים שליליים. למשל כהניזם, שזה זרם פוליטי אמיתי בישראל, וכל מי שמעל גיל ארבעים גם זוכר את הסיבוב הראשון של הדיונים סביבו, את הפגנות הענק והאלימות שנלוותה אליו. כמובן שצריך לדבר על אפליה, על אלימות, על גזענות – ומה שמעניין במושגים האלו הוא שאי אפשר לצמצם אותם למתקפה על הימין הפוליטי ויש להם משמעויות חברתיות רחבות יותר (אולי בגלל זה נח יותר לצעוק "פאשיזם", שזה בהכרח ימין).

גם השימוש שלנו במושג "דמוקרטיה" רוקן אותו מתוכן. פעם כתבתי הרבה על דמוקרטיה, ועל סכנות לדמוקרטיה. עכשיו אני מנסה להימנע מלהשתמש במילה הזו. דמוקרטיה היא מילה מאוד מאוד מופשטת. כמו עם הפאשיזם, אני מרגיש ש"דמוקרטיה" היא מין קוד סודי לשבט מסוים ולתומכיו בחו"ל, וביטוי ריק מתוכן לכל האחרים. התוצאה היא שאנחנו צועקים "דמוקרטיה" וכל האחרים לא מבינים מה אנחנו רוצים מהם (על השקר הזה של "יהודית ודמוקרטית" אני אדבר בפעם אחרת).

המילה "דמוקרטיה" בעייתית בהבט נוסף. הקריאה "להגן על הדמוקרטיה" מניחה שיש על מה להגן, ושהמשהו הזה בסכנה כרגע. זו נקודת מבט שקיימת רק בשמאל הציוני. הערבים, במיוחד בשטחים, לא ממש חושבים שיש דמוקרטיה להגן עליה (כמו שאחמד טיבי סיכם זאת: "ישראל היא יהודית ודמוקרטית. דמוקרטית ליהודים ויהודית לכל השאר"). בימין, למשל בקרב המתנחלים או ותיקי הרביזיוניסטים, המצב כרגע מרגיש הרבה יותר דמוקרטי מבכל נקודה אחרת בהיסטוריה, שבה הם נרדפו והודרו ומודרו. בשנות החמישים סבתא שלי לא מצאה עבודה בחינוך כי ידעו שהיא מהאצ"ל. עבור אנשים כמותה, ישראל הפכה מקום הרבה יותר דמוקרטי בעשורים האחרונים.

בקיצור, הימין מרגיש שזו יותר דמוקרטיה, הערבים לא הרגישו מעולם בדמוקרטיה, ומי שצועק שהלכה הדמוקרטיה זה רק השמאל הציוני, והסיבה לכך היא לא איזה אוניברסליזם, אלא פשוט כי הפעם רודפים אותו. זה כמובן לא בסדר, וגם אני מוטרד מההתקפה הזו, אבל בואו לא נדבר בשם הדמוקרטיה. בואו נדבר על רדיפה, על סתימת פיות, על לאומנות, על קהילה, על אחריות הדדית, על "אל תעשה לחברך", על יריבות, על מלחמת אזרחים.

אני חושב שמה שמעצבן בשתי המלים האלו, דמוקרטיה ופשיזם (חוץ מהצליל הזר והלא נעים שלהם, משהו מהמאה ה-19), זה שהן מסתירות את האינטרס האישי או הקבוצתי מאחורי מושג אוניברסלי ועולמי. בנוסף, שרשרת הדוגמאות שנותנים לפשיזם היא כל כך מרוחקת מהמילה הגדולה הזו, מורה שפוטר, שדר שהודח, דברים מהסוג הזה (דווקא פרופ' שטרנהל הוא היחיד שעבר ניסיון רצח של ממש, אז כמו שאמרתי, איתו דווקא אין לי בעיה). כל אחד מהמקרים האלו הוא מכוער, ואפשר לדבר על תופעה, אבל אם כבר פאשיזם, אולי הרגע המכריע היא אוקטובר 2000, כשירו באזרחים (או 17 המפגינים שצה"ל הרג בגדה בחודש האחרון)? ואיך בכלל אפשר לדבר על הגנה על דמוקרטיה במדינה שחלק גדול כל כך מהאוכלוסיה תחת ריבונותה מנוהל באמצעות ממשל צבאי? אז למה דווקא עכשיו אנחנו מתעוררים?

בשורה התחתונה, אני חושב שהביטויים האלו, פאשיזם ודמוקרטיה, פשוט מיועדים רק לציבור מאוד קטן בשמאל. זו שפה פנימית של חיזוקים הדדיים, שהיא חשובה מאוד למיעוט נרדף, אבל היא לא תעזור לשפר את המצב ואולי אפילו תזיק.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
התובע הראשי בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, כרים ח'אן (צילום: Ministerie van Buitenlandse Zaken, CC BY-SA 2.0)

התובע הראשי בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, כרים ח'אן (צילום: Ministerie van Buitenlandse Zaken, CC BY-SA 2.0)

הצווים מהאג: ההימור המפוקפק של ישראל על העליונות הלבנה

במערכת הפוליטית בישראל הגיבו בגינויים והשמצות לבקשת התובע הראשי בביה"ד הפלילי הבינלאומי להוציא צווי מעצר לנתניהו ולגלנט, מבלי להתייחס ברצינות לרקע להודעה ולהשלכותיה. דיברנו עם מומחים למשפט בינלאומי כדי לעשות קצת סדר

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf