אפליית ספרדיות בקבלה לסמינרים: מורה נבוכים לחילונים

כבכל פתיחת שנת הלימודים אנו עדים למראות כואבים של תלמידות ספרדיות שיושבות בבית, לאחר שלא התקבלו לסמינר (תיכון) אליו שובצו. גם השנה, שבועיים אחר פתיחת השנה, עדיין יושבות עשרות בנות בבית, בעוד חברותיהן כבר נמצאות עמוק בתוך שנת הלימודים. רק אתמול, באיחור ניכר, הודיע משרד החינוך על עצירת תקציבים לחמישה סמינרים מפלים. לא בזמן ולא מספיק.

בשורות הבאות אשתדל לענות על כמה שאלות נפוצות בנושא האפליה החמורה הזו.

מדובר רק בספרדיות?

לא, לפני שב"הארץ" יפרסמו את התחקיר על כך שגם אשכנזיות (עניות, מאותגרות למידה, חסרות "ייחוס" ועוד) מופלות בקבלה לסמינרים, הנה אני חושף כאן את הידוע לכל: מנהלי הסמינרים, שזו קבוצת עילית מקושרת ומצומצמת, נוטים שלא לקבל תלמידות משלל סיבות וקפריזות ולא תמיד קשרים משפחתיים ואישיים מועילים מולם (אם כי בהחלט עדיף שיהיו כאלה).

אנחנו מדברים על "אפליית ספרדיות" משום שזו האפליה הבולטת, הממושכת והרחבה ביותר, ומשום שמספר נמוך של ספרדיות הוא עדיין סממן משמעותי ליוקרה בין המוסדות. זה כמובן לא מוריד לרגע מהסבל שחוות שאר הבנות, שנובע מאותה סיבה בדיוק (המנהלים).

> מה שהשמאל צריך ללמוד מבנצי גופשטיין

שר החינוך נפתלי בנט בביקור בסמינר שרנסקי בתל אביב. 15 בספטמבר 2016. (צילום: יח"צ)

למה הן מתעקשות ללמוד שם?

לטעמי זו שאלה מרושעת, ואני אתן לכם לחשוב לבד על המקבילה שלה במאבקים אחרים ולהתעצבן כמוני. אבל אם אתם שואלים כדי להבין, אז ראשית חשוב להבין שלא כל הספרדיות אינן מתקבלות, ושתמיד יש אחוז תלמידות ספרדיות שמתקבלות למרות מוצאן.

זה משמעותי משום שבכל המקרים של אלה שלא התקבלו, מדובר על ילדות שהסמינרים הללו הם המשך טבעי לבית הספר היסודי בו למדו, אליו כל חברותיהן הלכו ובדרך כלל למדו בו גם אחיותיהן הגדולות, האמהות והדודות. הן הפכו לבת ערובה ליוקרה של המוסד רק בגלל שם משפחתן. זו הבעיה, ורק היא. (כאן הרחבתי: אז למה הן מתעקשות להתקבל לסמינר של האשכנזים?)

אבל אנחנו לא חרדים, אז למה שיהיה אכפת לנו מהבעיות של החרדים. הם בחרו? שיתמודדו.

גם את זה אנחנו שומעים בלי סוף. ובכן, דרך החיים שבה בחר אדם היא לא סיבה לשלול ממנו את זכויותיו – בדיוק כפי שגזעו, תרבותו או מגדרו הוא לא סיבה לכך. זאת ועוד, הסיבה שהמנהלים יכולים להתעלל בתלמידות ככל העולה על רוחם היא במידה רבה הגיבוי שכולנו נותנים להם. המוסדות הללו, והמנהלים, מקבלים רישיון וסמכות ממוסדות המדינה, שאף משבצים אליהן תלמידות (לא בהצלחה יתרה). שלא לדבר על הכסף.

אגב כסף – הפיתרון של שלילת תקציבים, שהוא ראוי, צריך להיות מכוון מטרה כדי לעקר את האפליה ולא כדי "לסלק אחריות" (זה לא מהכסף שלנו אז מה אכפת). במקרים רבים שלילת התקציב לא הפריעה לעוולות לחגוג, ורק תרמה למצוקה הכלכלית.

אז מה הפתרון?

בדרך כלל לא חשוב להציע פיתרונות כמו להציף את הבעיה, אך כאן נראה שחשוב להצביע על הפיתרון דווקא משום שנוכחותם של פתרונות קוסמטיים והסדרי ביניים הם הם המטרה של המנהלים, שמוכנים להפסדים טקטיים ובלבד שהכוח יישאר בידיהם.

פה ("כשלון החינוך הפרטי החרדי זועק לשמיים") הסברתי מדוע הפתרון חייב להיות חינוך ממלכתי. לזה חשוב להוסיף שתי נקודות: האחת היא שאין בכך כפיה כמו שנוטים לחשוב, וכפי שדוברי מנהלי הסמינרים דואגים לומר בחומרה. השטח, ואפילו חלק מהעסקנים בשיחות סגורות (עם הח"מ), כבר מודים שאין אופציה אחרת. והשני – העצמאות. למגזר החרדי חשובה האוטונומיה כמעט בעדיפות עליונה, אך מי שילמד את מה שמתרחש בסמינרים יבחין שהאוטונומיה החרדית מזמן איבדה את עצמה לטובת אינטרסים כלכליים של מנהלים שלא רק שהם עצמם אינם כפופים למערכת הערכים החרדית, אלא שהם מצפצפים על הוראות הרבנים ופוגעים באינטרס המגזרי שוב ושוב.

אפשר לומר בבירור שהפניית מאמצי המפלגות החרדיות להגן על זרם ממלכתי חרדי מאשר הגנה על שלושה או ארבעה מנהלים, משמעותה עצמאות החינוך והמגזר. הדרך היחידה היא חינוך ממלכתי, שיהיה כפוף אך ורק לשליטת הציבור וחף מאינטרסים כלכליים. המצב היום הוא שלרוב הבנות החרדיות אין כלל אופציה לבחור בחינוך ממלכתי, וכל האופציות שלפניהן זה חינוך פרטי.

זו אמנם לא נקודת המוצא שלי, אך טיפול בבעיית האפליה בסמינרים הוא אינטרס חרדי בראש ובראשונה.

וזו הנקודה החמישית: אל תשתקו, אל תהיו אדישים. כאמור, ההתעלמות הכביכול ליברלית משרתת את המנהלים ומבודדת את הבנות וההורים. עד עתה ההישגים החשובים שהושגו בעניין קשורים להתערבות בג"צ ומשרד החינוך. אז כן, גם אם אין לכם מושג מה לומדים בסמינר ומה ההבדל בין בית שמש לאלעד – תשתפו, תדברו, תמחו. אל תעמדו מנגד.

> "מי שחושב שהצבא קדוש יותר מהחירות שלנו – שימשיך לשרת"