אחד במאי – "יום השכירים הבינלאומי"

כותבים אורחים: אמיר בשה ומורן סבוראי

אומנם אחד במאי, שמקורו במאבקי פועלים בדרישה להגביל את יום העבודה ל – 8 שעות, ידוע בשם "יום הפועלים הבינלאומי", אבל דומה כי הגיעה העת לשנות את שמו ל"יום השכירים הבינלאומי".

בראשית ימיה של המדינה ועוד קודם, מפלגות רבות שמו את הפועל ומעמד הפועלים על ראש שמחתן, או לפחות מצען. לצד שמן של מאות קבוצות ספורט במגרשים ברחבי הארץ, "הפועל" כיכב גם בשמן של חלק מהמפלגות ההיסטוריות: מפלגת השלטון הכל יכולה דאז, מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י), מפלגת הפועלים המאוחדת (מפ"ם), ואפילו המפלגה הדתית "הפועל המזרחי".

תוך כמה דורות, קרנו של "הפועל" ירד בעיני המפלגות. כך למשל, מפא"י, אחרי גלגולים ואיחודים שונים מכנה את עצמה כיום "המחנה הציוני"; "הפועל המזרחי" התאחדה עם "תנועת המזרחי" והקימו את המפד"ל, אמה-הורתה של "הבית היהודי", ו"מפלגת הפועלים המאוחדת", מפ"ם, שזכתה ב – 19 מנדטים בבחירות לכנסת הראשונה, נבלעה תחילה לתוך "המערך" ולימים לתוך "מרצ".

גם בקרב הציבור הרחב נשחק מעמדו של הפועל, ולרוב, על לא עוול בכפו, הוא הוצג כלא משכיל, צר אופקים ובטלן, דימוי שהרחיק ממנו גם את מי שעל פניו היה חלק ממנו.

> צעדות יום הפועלים בנצרת ותל אביב: "בישראל יש עדיין עבדות. עובדי קבלן"

גם עובדי ההייטק מאויימים בחוסר ביטחון כלכלי. צעדת האחד במאי בתל אביב (אורן זיו/אקטיבסטילס)

מיהו מעמד הביניים

מבחינת ההיסטוריה של המחקר הכלכלי חברתי, "מעמד הפועלים" מתפרנס משכר עבודתו במפעלים ועסקים בבעלות בעלי ההון, השולטים באמצעי הייצור.

לצד "מעמד הפועלים", צמח לו מושג נוסף – "מעמד הביניים", שעל גבולותיו קיים ויכוח ותיק. בשורה התחתונה, מדובר במעמד עם הגדרה עמומה שחברים בו קשת רחבה של סוגי עובדים, מקצועות הניהול, שיווק, אדמיניסטרציה, עריכת דין, רופאים ועוד.

לפי מילון אבן שושן, מעמד הביניים הוא "שכבת אוכלוסייה הנמצאת לפי מצבה הכלכלי בין הפרולטריון (מעמד הפועלים) ובין הבורגנים בעלי ההון".

יש המנסים להגדיר את מעמד הביניים ביחס לרמת הכנסה (בין אם כאותם משקי בית שהכנסתם ברוטו נעה בין 75% ל – 125% מההכנסה הממוצעת במשק; ובין אם כאותם משקי בית שהכנסתם הממוצעת נעה בין 75% ל – 125% מההכנסה החציונית במשק). ואחרים מדגישים את חשיבותו של מעמד הביניים לדמוקרטיה הישראלית, בהדגישם שהכלכלה נישאת על כתפיו של אותו מעמד רחב ואמורפי. בתקופת "מחאת האוהלים" הדגישו רבים את שחיקתו של מעמד הביניים, בהיותו מורכב בחלקו הגדול משכירים שמתקשים "לגמור את החודש".

השכירים, הפועלים החדשים

בשנים האחרונות, שינוי אמצעי הייצור הקלאסיים של מפעלי תעשייה ופסי ייצור לטובת ייצור באמצעות טכנולוגיות חדשות, לצד גידול במגזר נותני השירותים מסוגים שונים, החל בעובדי ביטוח, אנשי תוכנה ועוד, מובילים למסקנה כי הפועל אינו עוד רק הפועל המסורתי שעוסק במלאכת הייצור במפעל ובעבודת כפיים, אלא גם "פועל" בבניין משרדים ממוזג, זה שמכונה גם "צווארון לבן", או בקיצור – העובד השכיר.

השכיר המודרני, בן מעמד הביניים בעל הצווארון הלבן, אינו שונה מעמיתו הוותיק בעל הצווארון הכחול (הפועל) בעניין אחד חשוב ביותר: ביטחונו התעסוקתי נתון בידיו של אחר, גם אם הוא עוסק בעבודת היי טק, עורך דין שכיר, או חלק מתעשיית השירותים המתפתחת. עבודת היום שלו צרובה בחוסר הוודאות של מחר, ובחשש מתמיד לאבד את מקור הפרנסה ולהידחק לשוליים העניים-ביותר של אותו מעמד ביניים רחב יריעה.

הבחנה לא פחות חשובה היא על ציר המודעות של מעמד השכירים למצבו, מה שידע לשרטט ביד אמן כבר לפני כמה עשורים הפילוסוף והסופר הנודע אלברט קאמי ("המיתוס של סיזיפוס", "האדם המורד"). יש מי שמתרגל ומקבל את החלוקה הדיכוטומית בין בעלי ההון לבין מעמד השכירים, ומקבל כגזירת גורל את מנת חלקו (חוסר ודאות, היעדר ביטחון תעסוקתי) ב"עוגה" הבלתי שוויונית הזו, ויש מי שממשיך לנסות לשנות.

אמיר בשה וד"ר מורן סבוראי הם שותפים במשרד עורכי הדין בשה זבידה סבוראי, המתמחה במשפט עבודה.

> עובדי חברת אמדוקס מחו בבית המנכ"ל: התאגדות בחג החירות