הסיכוי לחזרת המשותפת מפיח חיים חדשים ברחוב הערבי

בהצהרות שפרסמו לאחריה נאמר כי האווירה היתה חיובית. פגישת עבודה בין מנהיגי ארבע המפלגות הערביות (באדיבות המפלגות)

ביום ראשון בערב, דקות ספורות לאחר פרסום ההודעה על הריגתו של כתב אל-ג'זירה בעזה, אנס א-שריף, יחד עם ארבעה מעמיתיו, הרשתות החברתיות הוצפו בתמונות של א-שריף, בפרסומיו הישנים, בגינויים לחיסולו ובפרסום צוואתו – בעזה, בגדה, בעולם הערבי וגם אצל האזרחים הפלסטינים. עוד ביטוי למחסום הפחד שנשבר לאחר חודשים ארוכים של רדיפה ממוסדת בעקבות כל ביטוי של סולידריות עם עזה ותושביה, או אפילו בגין חיבוב פוסט בפייסבוק.

"בפשטות – בעידן הזה, ככל שאתה מנסה להסתיר את העובדות, כך זה חושף אותך יותר", תיארה את המתרחש צעירה מאום אל-פחם שהעדיפה להישאר בעילום שם. "האמת היא שאני מפרסמת ברשתות החברתיות ואפילו מגבירה את הפרסום לאחרונה, אך עדיין לא הגעתי לשלב שבו אני אומרת את עמדתי בגלוי לכלי תקשורת. אולי בשלב מאוחר יותר. לא שמחסום הפחד מפני הרדיפות הוסר לחלוטין, אך אני בטוחה שהדבר כבר איננו כפי שהיה בחודשים לאחר 7 באוקטובר".

שינוי זה אינו מוגבל לרשתות החברתיות, והגיע גם לרחוב. בהפגנה שנערכה בבאקה אל-ע'רביה ביום שישי האחרון, היה מפתיע לראות גבר מזוקן, דתי, צועק במגפון: "רעב בעזה, בושה ושתיקה, איפה העולם ואיפה הצעקה". בכל נקודת זמן בעשרים השנים האחרונות זו היתה יכולה להיחשב לסצנה רגילה, אך מאז 7 באוקטובר, אף על פי שהמלחמה בעזה היא הנרחבת, הגדולה והנוראה ביותר מכל אלה שידענו בעבר, עד לפני זמן קצר היה קשה לדמיין סצנה כזו.

לצד פעילי תנועת "עומדים ביחד" שארגנה את ההפגנה, השתתפו בה גם תושבים מהעיר ומהאזור, חלקם עוברי אורח שראו את ההפגנה והצטרפו. אף שאנשים עדיין נמנעים מדיבור לתקשורת בחופשיות ובשמם, למעט כמה פעילים פוליטיים, עצם ההשתתפות בהפגנות ובעמידות המחאה היא שינוי משמעותי שהסימן לו ניתן בהפגנה שהתקיימה לפני כשבועיים בסח'נין.

עוברי אורח ראו והצטרפו. הפגנה בבאקה אל-ע'רביה, 8 באוגוסט 2025

"האמת היא שאנחנו מנסים לארגן את ההפגנות ועמידות המחאה מהיום הראשון של המלחמה, אך נתקלנו בפעולות דיכוי, הפחדה ואיומים שהגיעו עד כדי מעצר של ההנהגה הפוליטית", אומר פאדי אבו יונס, מזכיר הוועד המרכזי של מק"י ואחד הפעילים הבולטים בארגון ההפגנה בסח'נין.

בהפגנה בסח'נין, לראשונה מזה חודשים, אם לא שנים, הורגשה תחושת אחדות בין הכוחות הפוליטיים הערביים, בין היתר בשל השתתפותם של נציגים מכל המפלגות הערביות, כולל רע"ם. האחדות הזו הופגנה פעם נוספת בשביתת הרעב במחאה נגד ההרעבה שהכריזה ועדת המעקב במסיבת עיתונאים ביפו, ובה השתתפו נציגי כל המפלגות – חד"ש, בל"ד, תע"ל וגם רע"ם (שיוצגה על ידי היו"ר ח"כ מנסור עבאס). המראות הללו, ותמונה של נציגי ארבע המפלגות יושבים לשיחה, תרמו, לדעת רבים, לעידוד הציבור להשתתף במחאות ובפעילויות ולהניע יותר את הרחוב.

"נוכח הייאוש השורר בחברה הערבית, מראה של אחדות בין המפלגות יכול להניע משהו חיובי בתוך החברה", אמרה הפעילה מאום אל-פחם. "אף שאני מחרימה את הבחירות באופן כללי, ניתן להבחין בהשפעה החיובית של כל יוזמה או אפילו תמונה שמציגה אחדות בין המפלגות".

אתמול (יום שני) אחר הצהריים התקיימה פגישה נוספת בין הנהגות המפלגות, ובהצהרות שפרסמו לאחריה נאמר כי האווירה היתה חיובית וכי הקריאות האחרונות של הנהגות המפלגות להקמת הרשימה המשותפת מחדש אינן רק לצרכים תקשורתיים, ועשויות להפוך למציאות. מה שמדרבן במיוחד את המפלגות ללכת בכיוון זה ולהמשיך בניסיונות האיחוד הוא הרצון העממי וההשפעה החיובית על הרחוב, במיוחד בצל האווירה הקשה בשנתיים האחרונות.

את מידת הפוטנציאל הגלום במהלך ניתן להבין דווקא מהתגובה של השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, לתמונה של ראשי המפלגות הערביות בפגישתם האחרונה: "להעמיד לדין, לשלול אזרחות, ולעודד הגירה, לא מרצון". כך מתייחס שר לפגישה של ראשי מפלגות פוליטיות חוקיות, ביניהם שני חברי כנסת וחבר כנסת לשעבר. הזעם מצד הימין הקיצוני הוא מסר ברור למפלגות הערביות, שאחדותן מעצבנת את חברי ממשלת הימין ומאיימת על המשך שלטונם.

"לצד הזוועות שמתרחשות בעזה, אחת הסיבות העיקריות להצלחת ההפגנה בסח'נין היא העבודה המשותפת בין הכוחות הפוליטיים", מסביר פאדי אבו יונס. "כשהאנשים רואים שהמפלגות פועלות ביחד ומניחות בצד את האגו ואת הגאווה, זה מעודד אותם להיות יותר פעילים".

"אחת הבעיות הבולטות ביותר שניצבות בפני המאבקים בחברה שלנו כיום היא חוסר ההמשכיות, וזה מה שאנחנו מנסים ב'עומדים ביחד' לשנות", אומרת הפעילה גדיר האני. "במיוחד בנושאים שחשובים מאוד לחברה הערבית, כמו הפגנה נגד המלחמה, או הפגנה נגד הפשיעה המאורגנת, חשוב שתהיה המשכיות במחאות. שום מאבק אינו יכול להצליח בלי התמדה ובלי עקביות במימושו, על צורותיו השונות – הפגנות, עמידות מחאה, עצרות, צעדות ועוד. לצד ההמשכיות, חשובה מאוד היצירתיות בדרכי המאבק. למשל, אילולא נשאו שקי קמח על הכתפיים, התקשורת לא היתה מתעניינת כל כך בהפגנה שקיימנו בתל אביב. לכן אנחנו מנסים תמיד להמציא דרכים חדשות ורעיונות שונים, אבל העיקר הוא להמשיך בלי לעצור".

"זה לא הסתכם במשטרה – היו חברי מועצה שניסו למנוע מאיתנו להפגין". ההפגנה בסח'נין, ב-25 ביולי 2025 (צילום: ג'מאל עווד / פלאש90)

"להפגין בתל אביב יותר קל מאשר בסח'נין", אומר אבו יונס. "ההגבלות שמופעלות נגדנו, כמפלגות או ככוחות ערביים, ובמיוחד בתוך היישובים שלנו, כבדות בהרבה מאלו שמופעלות נגד תנועות ערביות-יהודיות ובתל אביב. היחס למי שדורש את הפסקת המלחמה, אך מדבר גם על החטופים והחיילים, שונה ממי שדורש את הפסקת המלחמה באופן מיידי, בלי להתייחס לשום דבר אחר. בסח'נין, זה לא הסתכם במשטרה – היו חברי מועצה שניסו למנוע מאיתנו להפגין. בעבר המצב לא היה כזה – הייתי פעיל במאבקים הסטודנטיאליים, ואני לא זוכר שהתמודדנו עם קשיים כאלה בגיוס הסטודנטים והוצאתם להפגנה. היום זה נהיה קשה, וגם אם עוצמת ההגבלות פחתה, השפעת הרדיפות על האנשים עדיין גדולה וניכרת. רבים מהאנשים נעצרו בעצמם, או שאחד ממכריהם נעצר או שהם נחשפו לרדיפות והגבלות בעבודתם או באוניברסיטה. אני עצמי נעצרתי בגלל פוסט, לאחר שהגשתי את ההצהרה הראשונה להפגנה בסח'נין. למרות זאת, ארגנו את ההפגנה, והגיעו אלפי אנשים לסח'נין – וזה אומר הרבה".

אבו יונס מדגיש כי הפעילויות יימשכו. "מתארגנת שיירת מכוניות איטית מהנגב ומהגליל לירושלים, מול משרד ראש הממשלה, נגד הריסת הבתים בנגב ונגד המדיניות הגזענית, וככל הנראה יורמו במהלכה גם שלטים נגד המשך המלחמה. במקביל, ועדת המעקב מתכננת לקיים הפגנה ארצית גדולה בתל אביב, כנראה בסוף השבוע הבא, הפגנה בדומה לזו שנערכה בעת חקיקת חוק הלאום, שהיתה הגדולה בתולדות החברה הערבית".