אוצרות מן העבר: פחד ותיעוב בתל אביב
אוגוסט 1934, מתוך ארכיון תנועת העבודה ע"ש פנחס לבון
"נא לפרסם את העוּבדָה הבאה שהייתי עד לה", כותב עד-ראייה אנונימי למערכת עיתון "דבר" באחד מימי אוגוסט 1934, ומגולל את סיפור הכאתן של שלוש ילדות ערביות שאספו שאריות מזון ברחוב ושל עובר אורח שהגן עליהן. התוקפים, החנווני ה' רבשטיין, בעל מכולת ברחוב שבזי, ואשתו, נהנים מסיועם של עוברי אורח ומכים את עובר האורח התימני, כנראה תושב שכונת שבזי, שביקש לגונן על הילדות הערביות, עד שאיבד את הכרתו.
רחוב שבזי דאז היווה גבול בין עולמות ומרכז לחיכוכים יומיומיים: מהצד האחד שכונת שבזי, שהוקמה על ידי יהודים מהעיר עדן בתימן, ומהצד השני נווה צדק, שהקימו יזמים ציונים בעלי הון כישראל רוקח, זרח ברנט ואהרון שלוש.
הימים – ימי שפל כלכלי עולמי. בפלשתינה, היתרגם השפל לפגיעה אנושה בחלשים ביותר, עניי החברה הפלשתינית, והגביר תופעה של ליקוט שאריות מזון הן בעיר יפו והן בשכונותיה הקטנות של תל-אביב היהודית.
לעומת העוני שפשה בקרב מרבית ערביי יפו בתקופה זו, כלכלת הישוב היהודי פרחה. חלקים מרכזיים בתנועה הציונית השכילו לנצל את עליית המפלגה הנאצית לשלטון שנה קודם לכן, וקשרו קשרים עם המשטר החדש בגרמניה במטרה להעביר את יהודי גרמניה והונם הרב לפלשתינה. "הסכם ההעברה", כפי שנודע לימים, היטיב הן עם מצבו הכלכלי של היישוב הציוני בפלשתינה והן עם יתרת מטבע החוץ של גרמניה הנאצית, והגביר את המתיחויות בין המתיישבים הציונים לבין האוכלוסייה הפלשתינית ושלטונות המנדט, עד למרד הערבי הגדול שפרץ ב-1936.
בימים אלה בהם אנו שומעים על קולות של שיתוף פעולה בין יהודים-ערבים לפלשתינים, האם ננהג כחנווני רבשטיין? כעובר האורח התימני? כעד הראייה האנונימי? או כחלק מההמון, שהמראה של "יהודי המגונן על ערביה" מעביר עליו את דעתו?
כותב אורח: דויד מוצפי האלר. סטודנט לתואר שני בחוג להיסטוריה כללית באוניברסיטת תל-אביב, עוזר במספר מחקרים ארכיוניים, ואחד שמתרגש ממכתבים שמודפסים על פרגמנט ישן.
הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.
כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.
אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.
הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית
