למה אני מפרגן לאורלי לוי
חברתי אורלי נוי כתבה כאן היום ביקורת על החיבוק החם שנותן השמאל לאורלי לוי אבקסיס מאז הודעתה על פרישתה מישראל ביתנו. אני כמובן מסכים עם אורלי שאין מקום להכתיר את אורלי לוי כמנהיגת המחנה (בניגוד אליה, אני גם לא ממש ראיתי קריאות כאלה), וגם עם הביקורת על שותפותה באחת ממפלגות הימין הקיצוניות ביותר בפוליטיקה הישראלית, וגם עם הצורך בעמוד שדרה אידיאולוגי ועקבי במחנה השמאל. בהחלט.
ועדיין – אני מאוד מפרגן לאורלי לוי.
> איפה הייתה אורלי לוי כשהבוס שלה הסית בפראות נגד הציבור הערבי?
כי השאלה פה היא אחרת. אם הדיון הנוכחי היה מתקיים לפני שנה וחודשיים, ערב הבחירות, והשאלה הייתה אם להצביע לישראל ביתנו רק כדי להכניס את אורלי לוי לכנסת – אני לא מכיר הרבה אנשים שהיו תומכים בכזה דבר (ליתר דיוק, אני מכיר בדיוק אחת שנהגה כך). אבל השאלה היום היא אחרת: האם אנחנו יכולים לתמוך, לפרגן, וגם לשתף פעולה עם אנשים מחוץ למעגלים המידיים שלנו, בשמאל הרדיקלי. עם אנשים שלא חושבים בדיוק כמונו, וכן, אפילו עם אנשים שלא מגלים שום התנגדות לכיבוש, כלומר – שחיים בשלום ובפועל (אם לא גם בעקרון) גם תומכים בקיום של משטר צבאי ומצור שרומסים מיליוני בני אדם בגדה המערבית ובעזה. הכי לא צדק חברתי.
והתשובה שלי היא שדווקא מתוך מחויבות כנה לדרכנו, לשמאל עקבי, שפועל למען שלום, שוויון וצדק חברתי לכל יושבי הארץ הזאת, יש מקום לתמוך באורלי לוי היום. קודם כל, בגלל שחלק מהדרך שלנו לשינוי עוברת דרך בריתות, ואורלי לוי הוכיחה את עצמה פעם אחר פעם כפרלמנטרית שמנהיגה או שותפה למאבקים חברתיים מהמעלה הראשונה – בהתנגדות לתוכנית ויסקונסין, במאבק למען דיון ציבורי, בהגנה על ילדים בסיכון וביוזמות בתחומי הרווחה, הבריאות והחינוך (ואני מתבסס כאן בין היתר על הראיון שנתנה לוי לארוסתי, אורטל בן דיין, ב"את"). אנחנו צריכים שותפים כאלה.
אגב, בניגוד לאנשים כמו בוגי יעלון, אורלי לוי גם מעולם לא התבטאה או פעלה באופן גזעני או מיליטריסטי, לא פעלה במטרה לתחזק את הכיבוש. היא פשוט בחרה נישה ספציפית של מאבק חברתי, והתמקצעה בה, ועשתה בה עבודה מעולה.
ושנית, כי עכשיו היא עושה מהלך נכון בבחירה שלה לא להתפשר על עקרונות חברתיים ולא להכנס לממשלה שהיא גם שוחרת מלחמה וגם מצפצפת על השכבות החלשות. הדרך שלנו לבנות מחנה כמה שיותר גדול וחזק עוברת דרך מסרים חיוביים וחיזוקים למי שמתנתקים מהימין, למי שנשבר להם ששמים את ה"ביטחון" הצבאי (שהוא אף פעם לא באמת ביטחון) מעל הביטחון האזרחי.
כאמור, לא צריך מחר בבוקר להכתיר את אורלי לוי להנהגת השמאל. אבל אם היא תהיה מעוניינת להצטרף לשמאל, לקדם מתוך שורותיה של מפלגת שמאל את האג'נדה החברתית שלה, זה דבר שאני חושב שאנחנו צריכים לעודד ולאמץ בחום. וזה מתחיל בלפרגן לה היום.
הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.
כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.
אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.
הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית
