כוחנו בשונותנו: למה חשובה רגישות תרבותית למגוון בחברה הערבית

אנחנו רגילים לחשוב על רב תרבותיות בהקשר של היחסים בין הרוב היהודי למיעוט הערבי בישראל. זאת דיכוטומיה ברורה וקלה לעיכול, במיוחד עבור היהודים, הנמצאים בעמדת הרוב הדומיננטי.

אלא שהתייחסות לערבים כקבוצה תרבותית אחת היא שטחית, ונשענת על בורות ודעות קדומות. כמה מאיתנו (היהודים) יכולים להבין מדוע מורות ומורים בדואים מצפון הארץ מתקשים להיקלט (תרבותית) בבתי הספר של האוכלוסייה הבדואית בנגב? האם עולה על דעתנו (היהודים) שצעירה מוסלמית מיישוב כפרי בגליל פוגשת לראשונה בחייה ערבים נוצרים, רק אם וכאשר היא מגיעה ללימודים על-תיכוניים?

על האתגרים הרב תרבותיים בתוך החברה הערבית בישראל למדתי מתוך שלושה מאמרים, הנכללים בספר שפורסם לאחרונה: "סוגיות ודילמות בהוראה בהקשר רב-תרבותי" (מופ"ת, 2023). בספר כונסו עשרה מאמרי מחקר, המתארים מקרים של חינוך רב תרבותי בישראל מנקודת מבטם של מרצים, המכשירים פרחי הוראה במכללות להכשרת מורות ומורים.

המכנה המשותף למחקרים השונים הוא הקשר שבין בהירות הזהות העצמית לבין הערכה עצמית. ככל שנבדקים המשתייכים לקבוצות מיעוט הם בעלי זהות עצמית בהירה יותר, כלומר שהם יודעים לנסח לעצמם את זהותם, כך הם משוכנעים יותר בדעותיהם, מודעים יותר לבחירותיהם, ומאמינים יותר בערכם התרבותי. כתוצאה מכך, הם משתלבים בצורה טובה יותר בתרבות הרוב – לא מתוך ביטול עצמי, אלא מתוך אינטגרציה מבחירה.

מכאן אני לומד שלטובת קיומה של חברה רב תרבותית, שבה מתקיים מרחב משותף הוגן ורגיש לקבוצות התרבות השונות, יש לחזק את הבהירות של הזהות העצמית של חברות וחברי כל אחת מקבוצות התרבות. סטראוטיפים שליליים ושנאת האחר הם גילויים לא רק של בורות, אלא גם של חולשה פנימית.

הרתיעה של המוחלשים לברר את זהותם

ד"ר הלן קאקונדה מועלם מתארת במאמרה קורס שהעבירה במכללת דוד ילין בירושלים בנושא זהות תרבותית. בקורס למדו סטודנטים להוראה (נשים וגברים), ערבים תושבי מזרח ירושלים וערבים מצפון הארץ. לאחר שלמדו תיאוריות בנושא תרבות וזהות, הם התבקשו לחקור את מידת הבהירות של הזהות התרבותית בקהילות שמהן הם הגיעו.

במסגרת זאת, החוקרת העבירה לסטודנטים שאלון של זהות תרבותית. בשאלון התבקשו לסמן את מידת הסכמתם להיגדי זהות, כגון: "אני רוצה לשמור על התרבות הערבית שלי אבל גם להשתלב בתרבות הישראלית". לנוכח השאלון, הביעו הסטודנטים רתיעה מנושא המחקר.

"זה נושא מאוד קשה, אני לא אוכל לחקור אותו", הגיב אחד הסטודנטים. ואחרת הוסיפה: "זה נושא שאני נחשפת אליו בפעם הראשונה, אפילו בבית הספר לא דיברנו על זה ולא היתה לנו אפשרות לחשוב בכיוון, אז איך אוכל להתחבר אליו ולחקור אותו?".

לדעתה של החוקרת, תגובות אלה מעידות על מחסום רגשי מפני בירור זהותם האישית. המאפיינים של התרבות הערבית המסורתית והמיקום שלהם כקבוצת מיעוט בחברה הישראלית מכתיבים עבורם זהות קולקטיבית, שמונעת מהפרט להרהר בה או לערער עליה.

מסקנה זאת מתחזקת לנוכח ההבדל שנמצא בין הסטודנטים. אלה מהם שהגיעו מצפון הארץ נחשפו כבר בנעוריהם לקיומן של קבוצות תרבות שונות, ולכן, למרות הרתיעה הראשונית, הביעו סקרנות כלפי נושא המחקר. לעומתם, הסטודנטים ממזרח ירושלים, שלא פגשו בחייהם קבוצות תרבות אחרות, היו סגורים יותר, שמרנים יותר, והתנגדו יותר לשיתוף פעולה.

מכאן אני לומד את האתגר החינוכי: דווקא בקבוצות המוחלשות והמודרות בחברה – שעבורן בירור הזהות יכול להוות מנוף של העצמה – יש רתיעה גדולה יותר להתמודד עם המהלך. מי שהכי צריך הוא זה שהכי מפחד.

האתגר הפנים קהילתי קודם לאתגר הכלל ישראלי

ד"ר עדנאן ג'ריביע חקר את קשיי ההשתלבות החברתית של סטודנטים להוראה, בדואים (נשים וגברים), הלומדים במכללת קיי בבאר שבע. המחקר בוצע בגישה נרטיבית, שיטה שבה הנחקרים התבקשו לכתוב שניים-שלושה סיפורים קטנים, שהיו משמעותיים עבורם במהלך חייהם.

מרבית הקשיים שתוארו על ידי הסטודנטים נגעו לאיכות הנמוכה של מערכת החינוך הבדואית בנגב. הצעירים התקשו להשתלב בחברה כיוון שלמדו עברית ברמה נמוכה ביסודי ובתיכון; עקב חסרונם של ייעוץ והכוונה לבחירת קריירה לקראת סיום התיכון; ובגלל איכות תעודת הבגרות, המהווה חסם קבלה ללימודים גבוהים.

כך העיד אחד הסטודנטים: "בית הספר היה עורך מבדק לתלמידים שהולכים לגשת לבחינת הבגרות – בחינת מגן. מי שלא היה מצליח במגן, לא היה יכול לגשת לבגרות. הדבר הזה השפיע על המצב שלי באופן שלילי, כי רציתי לסיים את בחינות הבגרות ולקבל זכאות, בכדי שאוכל ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה".

הסטודנטיות (הנשים) הזכירו בנוסף שני קשיים הקשורים לתרבות החברה הבדואית: אפליה מגדרית הנובעת ממעמדן הנחות של הנשים בחברה המסורתית, והקושי לשלב בין חובות המשפחה וההורות לבין הלימודים. כך למשל העידה סטודנטית שהתחתנה בגיל צעיר: "אני יוצאת ללימודים במכללה, אך אני כל הזמן חושבת על התינוק שלי – כיצד הוא מרגיש? האם הוא מעייף את הסבתא או שהוא נותן לה קצת מנוחה?".

בסיפורים שכתבו הסטודנטים מוזכרים אתגרים רבים הקשורים לפריצת תקרת הזכוכית של החברה הבדואית, אולם לא הוזכרו קשיי השתלבות בחברת הסטודנטים, שם פגשו לראשונה צעירים יהודים בני גילם. ייתכן, מציע החוקר, שלאור ההצלחה להגשים את חלומם ולהתקבל לאקדמיה, קשיי ההשתלבות במכללה נראו זניחים בעיניהם.

מכאן נוכל ללמוד, שלפני התמודדות עם רב תרבותיות במבט כלל ישראלי, יש לתת את הדעת למידת הפתיחות החברתית ולהעצמה החברתית בתוך כל קבוצת זהות פנימה. היסודות לרב תרבותית נוצקים בגן ובכיתות היסודי, ולא בחברה הבוגרת.

חזון שאינו מקבל ביטוי במהלכי הוראה

ד"ר אימאן אבו חנא נחאס מאירה במחקרה את המורכבות הרב תרבותית בתוך החברה הערבית פנימה. החוקרת ראיינה חברי סגל וסטודנטים (נשים וגברים) במכללה האקדמית הערבית בחיפה. לכאורה, המכללה היא מרחב רב תרבותי, שכן עובדים ולומדים בה בני כל הדתות והתרבויות בישראל. היעד הרב תרבותי אף מודגש בחזון המכללה.

אף על פי כן, בראיונות עלו לא מעט קשיים בדרך לקיום חיים משותפים, מתוך רגישות רב תרבותית. קושי אחד שהוזכר הוא ההימנעות מדיונים בכל מה שנחשב "פוליטיקה". בשל רגישות הנושא נוצרה הסכמה שבשתיקה שלא מכניסים נושאים כגון הסכסוך הישראלי-פלסטיני לחדרי הכיתות. שתיקה זאת סותרת במהותה את רעיון הרגישות התרבותית.

כפי שכתבתי בעבר, רב תרבותיות מחייבת פתיחות מוחלטת. חובתו של המורה הרגיש תרבותית, לאפשר לתלמידים לחקור בחופשיות את זהותם ואת מעמדם ביחס לבני קבוצות אחרות בחברה. לא ניתן לעשות זאת, כל עוד יש דברים שאסור לדבר עליהם. כפי שהעיד אחד המרצים במחקר: איך אפשר ללמוד שיר של מחמוד דרוויש מבלי להידרש למה שקרוי פוליטיקה?

קושי נוסף נוגע לתוכני ההוראה במכללה. המרואיינים העידו שהמרצים במכללה מתקבלים לעבודה על רקע הישגיהם האקדמיים, ואין כלל התייחסות לעמדותיהם בשאלות של זהות או רב תרבותיות. בהתאם, רובם רואים עצמם כסוכני ידע ולא כסוכני תרבות. הם מחויבים להעברת התכנים של כל קורס וקורס, ולא תמיד רגישים לשונות התרבותית של הלומדים בקורס.

כתוצאה מכך, הסטודנטים פרחי ההוראה מקבלים כלים להוראת תחומי הדעת, אבל אינם מקבלים כלים או הדגמה כיצד להורות מתוך רגישות תרבותית. כך העיד אחד מהם: "אני יודע טוב מאוד מתמטיקה, ולמדתי במכללה את דרכי הוראת המתמטיקה, אבל כשאני נכנס לכיתות אני מבחין רק ביכולות הקוגניטיביות של התלמידים, ולא ברקע התרבותי ממנו הם באים".

הדרך הארוכה לרגישות רב תרבותיות

מדינת ישראל היא מדינה רב תרבותית במובן זה שחיים בה בני תרבויות רבות ומגוונות. אולם הדרך אל רב תרבותיות כערך, כלומר לחברה המעריכה בחיוב את הקיום המשותף, עדיין ארוכה.

כדי להגיע לשם, צריך לפרק את ההכללות הגדולות, כגון "יהודים" או "ערבים", ולהכיר בצירי השונות הרבים בתוך כל קבוצה גדולה, כגון מגדר, גיאוגרפיה וקבוצה אתנית. עוד עולה מהספר החדש שיש לחזק את הבירור העצמי של הזהות והתרבות כבר בגיל צעיר, כדי להקל על בוגרי התיכונים לחצות בשלום את המפגש עם בני תרבויות אחרות. במיוחד נכון הדבר דווקא לבני ולבנות הקבוצות המוחלשות בחברה.

מנקודת המבט של הכשרת המורים, הדבר מחייב שינוי בדרכי ההוראה, כך שסוגיות הזהות והתרבות, לרבות ההיבט הפוליטי הנגזר מהן, יקבלו מעמד של ממש בתוכנית הלימודים.

– – –

הספר: מרי גוטמן, דבורה קורט (2023), סוגיות ודילמות בהוראה בהקשר רב-תרבותי: אינטרנציונליזציה, אינטגרציה וחינוך להכרת האחר. הוצאת מכון מופ"ת.