newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

דו"ח: הכשרת מורים מקוצרת תפגע בתלמידים בפריפריה

כדי שמורים ילמדו בפריפריה בהצלחה, צריך (בין השאר) להכשירם לרגישות רב תרבותית, להקנות להם כלים של פדגוגיה ביקורתית ולאפשר להם להתנסות בחיי בית הספר והקהילה. משרד החינוך שלנו פועל בכיוון ההפוך, ומקצר ומרדד את ההכשרות. ברור מדוע בתי הספר בפריפריה נותרים מאחור

מאת:

דו"ח חדש על הכשרת מורים להוראה בפריפריה (בעולם), מאפשר לבחון את מצב החינוך בפריפריה הישראלית. המורים המיועדים לפריפריה זקוקים להכשרה מתמשכת, שבה יפתחו (בין השאר) רגישות רב תרבותית, ויתנסו בחיי בית הספר והקהילה מלבד התנסות בהוראה בכיתות.

משרד החינוך שלנו פועל בכיוון ההפוך, שכן הוא מקצר ומרדד את ההכשרות. בשנה הקרובה יורו בכיתות מורים לא מוסמכים, לאחר 15 שעות הכשרה בלבד. לא קשה לנחש מה יקרה לפערים בין מרכז לפריפריה.

עובדי רשויות ותושבים מהפריפריה מפגינים מול הכנסת, ב-16 בנובמבר 2015 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

עובדי רשויות ותושבים מהפריפריה מפגינים מול הכנסת, ב-16 בנובמבר 2015 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

הדו"ח האמור נכתב על ידי (ג"ג) במסגרת "יוזמה, מרכז לידע ולמחקר בחינוך" (האקדמיה הלאומית למדעים), ובהזמנת משרד החינוך. במרכזו מובאת סקירה של ארבע תוכניות להכשרת מורים לפריפריה בארה"ב, באוסטרליה ובדרום אפריקה. אציג כאן מעט מהמבוא ושתיים מההמלצות.

מחסור כרוני במורים בפריפריה

מתוך הסקירה עולה פרשנות חדשה למונח "פריפריה" בהקשר של חינוך, שאינה נסמכת על המאפיינים של התלמידים. המדד המסורתי למונח פריפריה הוא מדד המרחק. המונח "פריפריה גיאוגרפית" מתייחס לבתי ספר הנמצאים ביישובים קטנים, רחוקים ממרכז עירוני שמספק תעסוקה, מסחר, שירותים ותרבות.

משמעות מוכרת שנייה היא "פריפריה כלכלית" – בתי ספר בשכונות עירוניות, שתושביהן נמצאים בדרג חברתי כלכלי נמוך. הם אמנם קרובים גיאוגרפית, אך מודרים כלכלית משימוש בהזדמנויות שהעיר מציעה.

משמעות שלישית, פחות מוכרת, היא "פריפריה תרבותית". מונח זה מתייחס לבתי ספר שבהם רוב התלמידים מגיעים מקהילות מיעוטים. מודדים זאת לפי מספר התלמידים ששפת האם שלהם אינה שפת ההוראה בבית הספר.

בסקירה נמצא שבשנים האחרונות ממעטים להתייחס לשלושת המאפיינים של התלמידים (מרחק, עוני ושפת אם), ובמקום זאת מתייחסים למבחן התוצאה: בתי הספר הפריפריאליים הם בתי ספר המתקשים לאייש את משרות ההוראה שלהם באופן כרוני: Hard to staff school.

מאפיין זה רלוונטי לישראל, שכן המאפיינים האחרים אינם מתנהגים בישראל בדומה למדינות שנסקרו בדו"ח. למשל, בכל המדינות שנבדקו יש ייצוג נמוך מאוד של קבוצות מיעוטים בקרב הסטודנטים להוראה, כך שקיים פער בין תרבות המורה לתרבות תלמידיו בפריפריה.

בישראל לעומת זאת ייצוג האשכולות החברתיים כלכליים הנמוכים בקרב הסטודנטים להוראה דומה לייצוגם בכלל האוכלוסייה. כלומר, אין מחסור במורות ובמורים שמכירים "מגוף ראשון" את תרבות הפריפריה ואתגריה.

גם המוסדות להכשרת מורים פרושים בכל רחבי הארץ, ואינם מרוכזים דווקא בערים הגדולות. ובכל זאת יש בישראל בתי ספר פריפריאליים – שסובלים ממחסור כרוני במורות ובמורים.

רגישות רב תרבותית ופדגוגיה ביקורתית

מתוך סקירת התוכניות שמופעלות ברחבי העולם, נמצאו שש המלצות להתמודדות עם האתגרים של הכשרת מורים לפריפריה. שתיים מהן, הקשורות זו בזו, הן פיתוח רגישות חברתית רב תרבותית, והטמעת כלים של פדגוגיה ביקורתית במהלך הכשרת המורים.

רגישות רב תרבותית פירושה שבמהלך הכשרת המורים הסטודנטים ישתחררו מעמדות סטריאוטיפיות, ויכירו בכך שבני תרבויות שונות מפרשים את המציאות בדרכים שונות, שהן כולן לגיטימיות ושוות ערך. אלא שמחקרים מראים שבדרך כלל מורים תופסים את עצמם כמי "שיורדים" אל הפריפריה על מנת "להשלים" לתלמידים משהו "שחסר להם".

בסקירה נמצא שלא ניתן לפתח רגישות רב תרבותית בהכשרה פסיבית שבה הסטודנטים "לומדים את החומר". הסטודנטים חייבים להיות אקטיביים ולהגיב בעצמאות מחשבתית לסביבה התרבותית שבה הם פועלים.

כדי שמורה יוכל להזדהות עם נקודת המבט של תלמידיו בפריפריה, הוא צריך להתנתק בעצמו מעמדת ההגמוניה שהוא מייצג. הוא חייב להשתחרר מתפקידו "החינוכי", כמי שמשעתק תכנים וערכים שנכתבו בידי החברה (משרד החינוך), ולהתאים את עצמו למקום.

זאת ועוד, לאחר שהמורים עצמם הצליחו (אם הצליחו) להשתחרר ממעמדם "המחנך מטעם", הם צריכים ללמד את התלמידים לעשות את אותו מהלך השתחררות. הילדים יוכלו לבנות לעצמם זהות ומקום בחברה רק אם המורים יעניקו להם את האפשרות להסתכל על עצמם (ועל הוריהם) באור חיובי – לבנות מתוך מה שיש ולא מתוך מה שחסר.

את כל הדברים האלה קשה מאוד ליישם בישראל. ראשית, בכל הקשור לרב תרבותיות, צריך לזכור שתלמידים ומורים מקבוצות תרבות שונות בישראל כלל לא נפגשים. מערכת החינוך שלנו מופרדת ל-13 תת מערכות נפרדות, לפי הלאום, הדת והמוצא האתני של התלמידים. ההפרדה אינה מאפשרת היכרות רב תרבותית, שלא לדבר על רגישות.

שנית, השתחררות מעמדות ותפיסות קודמות אינה מתרחשת בן רגע או בתוך קורס שנתי אחד, אלא מחייבת זמן הבשלה ממושך. בהכשרה שנמשכת סמסטר קיץ אחד בתוכניות האלטרנטיביות, או בהכשרה המוצעת כיום – 15 שעות בלבד, אין סיכוי שזה יקרה.

שלישית, פדגוגיה ביקורתית מחייבת חופש פעולה מלא, ושחרור של המורים מהכבלים של תוכנית הלימודים ומנגנוני הפיקוח. עוד לא קם שר חינוך בישראל שיאפשר דבר כזה. להיפך – שר אחרי שר מדגישים אצלנו את הסטנדרטים האחידים ואת הנאמנות הלאומית האחידה.

באמות מידה כאלה לא יהיו בישראל לא פדגוגיה ביקורתית וגם לא רגישות רב תרבותית, ולכן גם לא ימצא מזור לבתי הספר שבפריפריה.

התנסות בחיי בית הספר והקהילה

שתי המלצות נוספות נוגעות למרכיב ההתנסות של הסטודנטים בבתי הספר, כחלק מתוכנית ההכשרה להוראה: התנסות בחיים מלאים בפריפריה, ולא רק בהוראה בכיתות; וכן שילוב הדוק יותר של בית הספר שבו מתנסים בתוך תוכנית ההכשרה.

במסגרת הכשרה להוראה מתנסים הסטודנטים בהוראה בכיתות, לצורך פיתוח מיומנויות הוראה וניהול הכיתה. אולם, מערכת היחסים בין מורים לתלמידים היא רחבה הרבה יותר מאשר רק "טכניקות הוראה".

הסטודנטים להוראה נדרשים לפתח יחס נכון אל התלמידים באינטראקציות היומיומיות שמעבר ליחידת השיעור, יחס נכון אל עמיתיהן המורות והמורים בחדר המורים, ויחס נכון אל ההורים של התלמידים.

כדי שזה יקרה, ההתנסות צריכה להיות לא רק בשעות הוראה בודדות בכיתות, אלא בחיי יומיום בבית הספר ובקהילתו, למשך ימים ואף שבועות, כפי שמודגם בכמה תוכניות בסקירה.

בהקשר זה מומלץ אף לחזק את הקשר בין ההתנסות בבית הספר לבין הלימודים בהכשרת המורים. למשל, באחת התוכניות שנסקרו בדו"ח, הסטודנטים להוראה משובצים לבית הספר שבו ילמדו כבר ביום הראשון ללימודים שלהם, ולא ביום האחרון כפי שנהוג בדרך כלל.

במהלך ההכשרה הסטודנטים פועלים בבית הספר במשך שלושה ימים בשבוע, ועוד יומיים הם לומדים בקורסים שונים במכללה הקרובה. בדרך זאת נוצר קשר טוב בין מה שנלמד בהכשרה לבין "השטח", וכן נוצרת היכרות מעמיקה של הסטודנטים עם המאפיינים התרבותיים של בית הספר וקהילתו.

בהכשרת המורים הקמצנית במשאבים ובזמן בישראל, רעיון כזה הוא בגדר פנטזיה. לשאלה, מדוע נשמרים הפערים בין מרכז לפריפריה בישראל יש תשובות ברורות בסקירה. בישראל, כאמור, הולכים בדרך הפוכה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
ואנואר סלאודה בביתו שהוצת בכפר דומא, 14 באפריל 2024 (צילום: אורן זיו)

"התחלתי לבנות את הבית ב-2020 וסיימתי השנה בכוונה להתחתן וגור פה". אנוואר סלאודה בביתו שהוצת בכפר דומא, 14 באפריל 2024 (צילום: אורן זיו)

פרעות בדומא: "אלמלא ברחו, משפחות שלמות היו נשרפות בבתים"

עם מציאת גופתו של הנער בנימין אחימאיר ממאחז "מלאכי השלום", מתנחלים פשטו על הכפר דומא, שבו הוצתה משפחת דוואבשה לפני 9 שנים, וזרעו בו חורבן. לדברי התושבים, חיילים שנכחו במקום גיבו את הפורעים ולא עשו דבר למנוע את האלימות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf